במקום עו"ד כריש אולי עדיף מגשר רגיש? הבחירה שתקבע איך ייראו החיים לאחר הגירושין

כשהמאבק המשפטי הופך לשדה קרב, ההורים שולפים את "התותחים הכבדים" ומנהלים מלחמת התשה יקרה. אלא שבזמן שעורכי הדין מחליפים מהלומות, הילדים בבית הם אלו שמשלמים את המחיר. האם הליך הגישור הוא גלגל ההצלה שימנע את ריסוק המשפחה?

אחרי 15 שנות נישואין, כשהאהבה הפכה למרירות החלו הליכי הגירושין של מיכל ואילן. הם שלפו את "הכרישים". תוך חודשים ספורים, הבית החם והמטופח ברמת השרון הפך לשדה קרב משפטי מדמם. עורכי הדין פעלו באגרסיביות חסרת פשרות כדי לייצר "עובדות בשטח" ולתפוס יתרון טקטי בערכאות.

מיכל דרשה מחצית ממניות הסטארט-אפ של אילן, הגישה תביעה למזונות זמניים בסכום מופקע של 16,000 שקלים בחודש, ואף עתרה בבקשה ל"צו מדור שקט" , מהלך שנועד לסלק את אילן מהבית בטענה שהתנהגותו מייצרת "טרור כלכלי ונפשי". אילן לא נשאר חייב והגיב מיד בתביעה לזמני שהות שווים (50-50) עם הילדים ובבקשה לפירוק שיתוף מיידי בבית המגורים, מהלך טקטי שאיים לזרוק את מיכל והילדים לרחוב.

לפנייה ישירה לעו"ד מרים (שנק) שליו – לחץ/י כאן

כשהילדים משלמים את מחיר המלחמה

בזמן שעורכי הדין החליפו מהלומות בכתבי הטענות, הילדים בבית החלו לקרוס. עידו בן ה-12 התכנס בתוך עצמו, סירב ללכת לאימוני הכדורסל וציוניו צנחו. מיה בת ה-8 החלה לסבול מהרטבת לילה קשה והתחננה בפני אימה בדמעות: "אמא, נכון שלא תגרשי את אבא?" -תוצאה ישירה של משפטים קשים ששמעה בחצי אוזן מתוך כתבי הטענות המיליטנטיים שערמו עורכי הדין.

שנה וחצי לתוך ההליך המפרך, כשהם מותשים ומרוששים, התייצבו השניים באולם הדיונים. השופטת, שזיהתה את גודל השבר, עצרה את הדיון והציעה להם לפנות להליך גישור דחוף. הישיבה הראשונה אצל המגשר נראתה כמו משימה אבודה. מיכל ישבה במשקפי שמש כהים כדי להסתיר את הדמעות, ואילן ישב זעוף, בידיים שלובות. היה ברור שדיון יבש על סעיפים וכספים רק יפוצץ את החדר. צריך היה קודם כל לפרק את מנגנון הפצצה הרגשית שהכרישים עזרו להרכיב.

הפרדת כוחות אסטרטגית

הטקטיקה הראשונה של המגשר, הייתה קיום פגישות נפרדות עם כל אחד מהצדדים. בחדרים הסגורים הללו, המציאות המשפטית המדומה החלה להתפרק ונחשף הפער התהומי בין העמדות הנוקשות לאינטרסים האמיתיים.

בחדר עם מיכל, שאל אותה המגשר: "למה את מתעקשת לעצור את גיוס ההון של הסטארט-אפ שלו באמצעות צווים?". באותו רגע המסיכה נפלה והיא פרצה בבכי: " לא רוצה להרוס לו את החברה, אני יודעת שזה הכסף של הילדים שלנו. אבל אני מבועתת. ויתרתי על הקריירה שלי כדי שהוא יוכל לעשות אקזיט, ועכשיו אני נשארת בלי כלום בגיל 45. עורך הדין שלי אמר לי שהמניות הן הנשק היחיד שיש לי כדי לגרום לו להקשיב לי".

העמדה: הרס החברה. האינטרס האמיתי: ביטחון קיומי וודאות כלכלית.

בשיחה הנפרדת עם אילן, עלה זעם עצום על כך שכתבי הטענות הפכו אותו למפלצת בעיני ילדיו. כשהמגשר קילף את השריון, אילן הסביר: "התביעה שלי לזמני שהות שווים היא פשוט הדרך היחידה שעורך הדין שלי מצא, כדי שלא אהפוך לכספומט ושמיכל לא תרושש אותי במזונות. בפועל, אני חוזר מההייטק ב-20:00 בערב. אם אקח את הילדים חצי מהשבוע, יפטרו אותי תוך חודש. אני פשוט מפחד שאם לא אלחם, היא תמחוק אותי מהחיים שלהם".

העמדה: מלחמה על כל יום. האינטרס האמיתי: פחד מניתוק מהילדים וקריסה כלכלית.

סוף המלחמה:

בבסיס הליך הגישור עומדת היכולת להחליף את ההאשמות בהבנת הצרכים האמיתיים. כשאילן שמע שמיכל מבועתת מחרדה כלכלית, הוא הציע מיוזמתו להעביר לה מקדמה כספית משמעותית כדי להרגיע את השטח. כשמיכל הבינה שתביעותיו נבעו מפחד טהור שלא להיות חלק מחיי הילדים, היא הציעה מודל של זמני שהות גמישים המתחשבים בשעות עבודתו התובעניות.

בתוך שלושה חודשים בלבד נחתם הסכם יצירתי ויציב: מיכל והילדים קיבלו זכות מגורים בדירה לחמש שנים, ואילן קיבל זכות לפגוש את ילדיו בזמנים גמישים שיאפשרו לו לפרנס ולהישאר אבא.

בבית המשפט לענייני משפחה, כשיש ילדים, אין באמת מנצחים.

שנה לאחר מכן, בטקס בר- המצווה של בנם עידו, עמדו מיכל ואילן זה לצד זו. לא כבני זוג, אלא כשותפים לדרך. הורים שמסוגלים לחייך יחד אל מול בנם, שקיבל בחזרה את חייו, ואת הוריו.

עו"ד ומגשרת מרים (שנק) שליו עוסקת בתחום דיני המשפחה על כל רבדיו. הכתבה באדיבות האתר din.co.il.

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.

לפנייה ישירה לעו"ד מרים (שנק) שליו - 055-4533087