ילדים אינם כלי מיקוח: על גבולות הייצוג המשפטי בדיני משפחה

הליכי פרידה וגירושין הם מן ההליכים הרגישים, הטעונים והמורכבים ביותר בעולם המשפט. כאשר לצדדים יש ילדים קטינים, המחלוקת אינה עוד עניינם הפרטי של שני מבוגרים בלבד. כל החלטה, כל בקשה, כל מסר משפטי וכל צעד אסטרטגי עלולים להשפיע באופן ישיר על עולמם הנפשי, הרגשי והמשפחתי של הילדים.

על רקע זה פרסמה לשכת עורכי הדין גילוי דעת חשוב, שלפיו על עורך דין המייצג הורה להתחשב בטובת ילדיו הקטינים של הלקוח ולפעול לצמצום ההשפעה השלילית של הסכסוך עליהם ככל הניתן. עוד נקבע כי טובת הקטינים היא חלק בלתי נפרד מן השיקולים שעל עורך הדין להביא בחשבון במסגרת הייצוג, ואף חלק מחובתו המקצועית.

המסר העולה מגילוי הדעת ברור: עורך דין בדיני משפחה אינו יכול לראות את תפקידו רק דרך השאלה כיצד להשיג יתרון משפטי ללקוח בכל מחיר. הוא מחויב לבחון גם מה תהיה השפעתו של אותו יתרון על הילדים, על הקשר שלהם עם כל אחד מהוריהם, ועל האפשרות של המשפחה להמשיך להתקיים - גם לאחר הפרידה - במסגרת הורית תקינה.

לפנייה לעו"ד רביד בראמי - לחץ/י כאן

ילדים אינם מנוף לחץ

אחד הביטויים החמורים ביותר של סכסוכי גירושין הוא שימוש בקשר שבין ילד לבין אחד מהוריו כאמצעי לחץ. לעיתים נמנעים זמני שהות, מצומצם הקשר, מועלות דרישות כספיות כתנאי למפגש, או נוצרת זיקה מלאכותית בין מחלוקת כלכלית לבין זכותו של הילד לקשר עם שני הוריו.

גילוי הדעת קובע במפורש כי אין לעשות שימוש בזמני שהות או בקשר עם קטין כאמצעי לחץ, כמנוף כלכלי או כמעשה נקמה. מדובר בעמדה מקצועית ומוסרית מתבקשת: הקשר שבין ילד להורה אינו נכס השייך להורה האחר, אינו זכות הניתנת למסחר, ואינו כלי שנועד לשפר עמדות במשא ומתן.

כאשר ילד מוחזק מחוץ לקשר עם אחד מהוריו כדי להשיג יתרון רכושי, מזונות גבוהים יותר, ויתור על דירה, הסכמה להסדר גט או כל הישג אחר - הפגיעה אינה רק בהורה המורחק. הפגיעה העיקרית היא בילד עצמו. הילד עלול לחוות נטישה, חרדה, בלבול, רגשות אשמה, קונפליקט נאמנויות ופגיעה עמוקה בתחושת הביטחון שלו.

לא פעם הילד כלל אינו מבין מדוע נאסר עליו לראות את אביו או את אמו. הוא רק יודע שאחד ההורים נעלם מחייו, שהבית הפך לזירת מאבק, ושעליו לבחור צד. במקרים כאלה, הנזק שנגרם לילד עלול להישאר זמן רב לאחר שההליך המשפטי הסתיים.

אחריותו של עורך הדין אינה מסתיימת בנאמנות ללקוח

עורך דין מחויב לפעול בנאמנות ובמסירות לטובת לקוחו. עם זאת, נאמנות ללקוח אינה משמעה ציות עיוור לכל רצון רגעי, לכל דחף נקמני או לכל אסטרטגיה שמטרתה להכאיב לצד השני.

תפקידו של עורך הדין הוא גם להציב גבולות. עליו לומר ללקוח כאשר דרישה מסוימת אינה לגיטימית, כאשר טענה עלולה לפגוע בילדים, כאשר צעד משפטי מסלים את הסכסוך ללא צורך, וכאשר קיימת דרך אחרת, שקולה והוגנת יותר, להשיג את המטרה.

לעיתים הורה מגיע לעורך הדין כשהוא נסער, כועס, פגוע או מפוחד. באותו רגע הוא עשוי לבקש לפעול באופן קיצוני. דווקא שם נבחנת אחריותו המקצועית של עורך הדין: האם הוא ירגיע, יבדוק, יבחין בין עובדות לבין רגשות וינסה למנוע הידרדרות - או שמא יעצים את הכעס, יחריף את המחלוקת ויהפוך את המשבר האישי למלחמה משפטית כוללת.

עורך דין אחראי אינו מלבה את האש רק משום שהלקוח מוכן לשלם. הוא אינו מנצל את חולשתו, את חרדתו או את חוסר ניסיונו של הלקוח כדי להרחיב את ההליך מעבר לנדרש. הוא נדרש להסביר ללקוח כי לא כל פגיעה מצדיקה בקשה לבית המשפט, לא כל מחלוקת דורשת הליך מלא, ולא כל יתרון זמני שווה את המחיר שהילדים ישלמו.

הסלמה משפטית משיקולים זרים

בפועל, חלק ניכר מן המחלוקות בדיני משפחה יכול להסתיים בהסכמה. במקרים רבים הצדדים אינם חלוקים באמת על עצם הצורך בקשר רחב עם הילדים, על חלוקת אחריות הורית או על עקרונות בסיסיים של התנהלות כלכלית. המחלוקת הופכת לקשה כאשר מצטרפים אליה אגו, נקמה, חשש, לחץ סביבתי, ולעיתים גם אינטרסים מקצועיים וכלכליים.

יש מקרים שבהם ניתן היה להגיע להסכם לאחר מספר שיחות ממוקדות, החלפת מסמכים וניהול משא ומתן ענייני. למרות זאת, הסכסוך מועבר במהירות לבית המשפט, מוגשות בקשות דחופות, מועלות טענות קשות, והצדדים נכנסים למסלול שממנו קשה לחזור.

הליך משפטי ממושך מייצר עלויות, מעמיק את חוסר האמון ומקבע את הצדדים בעמדות קיצוניות. ככל שההליך נמשך, כל צד חש צורך להצדיק את הדברים שכבר נכתבו, להגן על הטענות שכבר נטענו ולהחריף את תגובתו מול הצד האחר. כך הופכת מחלוקת שניתן היה לפתור בתוך שבועות לסכסוך הנמשך חודשים, ולעיתים שנים.

במקרים מסוימים עולה חשש כי הסכסוך אינו מתנהל רק מתוך דאגה אמיתית ללקוח או לילדים, אלא גם מתוך שיקולים זרים, לרבות אינטרס כלכלי בהמשך ניהול ההליך. יש להיזהר מהכללות, ולא כל הליך משפטי הוא מיותר או נובע משיקולים פסולים. קיימים תיקים שבהם אין מנוס מהתערבות שיפוטית נחרצת. עם זאת, כאשר ניתן להגיע להסכמה סבירה, כאשר אין סכנה לילדים וכאשר המחלוקת אינה מצדיקה מלחמה - חובה על עורך הדין לבחון ברצינות את דרך ההסכמה, לפני שהוא מוביל את לקוחו להתדיינות ארוכה ויקרה.

ניצול מצוקתו של ההורה

הליך פרידה הוא תקופה שבה אנשים מקבלים לעיתים החלטות מתוך פחד. הם חוששים לאבד את ילדיהם, את ביתם, את רכושם ואת מעמדם כהורים. אדם המצוי במצב כזה תלוי במידה רבה בעורך הדין שלו ומייחס משקל רב לכל עצה שהוא מקבל.

ניצול מצב זה כדי להחריף את הסכסוך הוא פסול. כאשר עורך דין מציג כל פשרה כחולשה, כל שיחה כניסיון כניעה וכל ויתור כהפסד, הוא עלול לדחוף את הלקוח למהלכים שאינם משרתים אותו באמת.

הורה עשוי להוציא סכומי כסף משמעותיים, לנהל הליכים שאינם נחוצים ולפגוע ללא כוונה בקשר עם ילדיו, רק משום ששוכנע כי זו הדרך היחידה לנצח. אלא שבדיני משפחה אין תמיד מנצחים ומפסידים במובן המקובל. לעיתים מי שזוכה בבקשה משפטית מפסיד את האפשרות לקיים תקשורת הורית תקינה במשך שנים.

עורך דין מקצועי נדרש לזהות את הפער שבין הרצון לנצח לבין טובתו האמיתית של הלקוח. טובתו של הלקוח אינה בהכרח בקבלת כל בקשה, אלא בהגעה לתוצאה שמאפשרת יציבות, ודאות, קשר עם הילדים והפחתת העימות.

זמני שהות ומזונות קטינים

אחת הסוגיות הרגישות ביותר היא הקשר שבין זמני שהות לבין מזונות קטינים. הדין עשוי להביא בחשבון את היקף זמני השהות, הכנסות ההורים, צורכי הילדים וחלוקת הנטל ההורי בפועל. מכאן נוצר לעיתים תמריץ פסול להרחיב או לצמצם זמני שהות - לא מתוך שיקול הורי, אלא מתוך שיקול כספי.

יש הורים המבקשים לצמצם את זמני השהות עם ההורה האחר כדי לחזק טענה למזונות גבוהים יותר. מנגד, יש הורים המבקשים זמני שהות רחבים לא משום שהם מעוניינים או מסוגלים לקיים אחריות הורית משמעותית, אלא מתוך רצון להפחית את חיוב המזונות.

שני המצבים פוגעים בילדים. זמני שהות חייבים להיקבע בראש ובראשונה לפי צורכי הילד, גילו, הקשר שלו עם כל אחד מהוריו, מסוגלות ההורים, המרחק בין הבתים, המסגרות החינוכיות ושגרת חייו. אסור להפוך את הילד לחלק מתחשיב כלכלי.

גם עורך הדין נדרש לנהוג בזהירות. עליו להימנע מהמלצה על הסדר הורי מלאכותי שנועד לשרת תוצאה כספית. עליו לבדוק האם עמדת הלקוח משקפת רצון הורי אמיתי או מהלך טקטי. כאשר זמני שהות נקבעים רק כדי להשפיע על גובה המזונות, עלול להיווצר הסדר שאינו מתקיים בפועל, שמכביד על הילד ושמוביל להליכים נוספים.

טובת הילד מחייבת הפרדה ככל האפשר בין ההורות לבין הכסף. חיוב במזונות צריך להיקבע בהתאם לנתונים הכלכליים והמשפחתיים, אך הקשר בין הילד להוריו אינו יכול להיות תלוי בתשלום.

האשמות חמורות מחייבות בסיס ראייתי

גילוי הדעת מתייחס גם להאשמות בדבר התעללות או פגיעה בילד, וקובע כי עורך דין לא יסייע ללקוחו ולא יגרום לו להאשים את ההורה האחר בפגיעה בילד, אלא כאשר קיים בסיס סביר או תשתית ראייתית לכך.

החשיבות של הוראה זו עצומה. טענה בדבר התעללות, אלימות או פגיעה מינית היא טענה שיכולה לשנות את חייו של אדם, לקטוע את הקשר שלו עם ילדיו, לפגוע בשמו ולהוביל לחקירות משטרה, בדיקות רווחה והליכים ממושכים.

כאשר קיים חשד אמיתי, אסור להתעלם ממנו, ויש לפעול בזהירות ובנחישות להגנה על הילד. אולם כאשר הטענה מועלית ללא בסיס, כהשערה, כטקטיקה או מתוך ניסיון להרחיק את ההורה האחר, היא עלולה לגרום נזק כבד לכולם, ובמיוחד לילד.

גם חקירה שמסתיימת ללא ממצאים יכולה להותיר אחריה משקעים קשים. הילד עלול לעבור ראיונות, בדיקות ושיחות חוזרות. ההורה המואשם עלול להיות מורחק למשך תקופה משמעותית. הקשר המשפחתי עלול להיפגע באופן שקשה לתקן.

לכן עורך דין אינו רשאי להסתפק באמירה של הלקוח מבלי לבחון אותה. עליו לשאול שאלות, לבקש מסמכים, לבדוק מתי אירע האירוע, האם הייתה פנייה קודמת לגורם מקצועי, האם קיימות ראיות, והאם מדובר בחשש אמיתי או בפרשנות שנולדה מתוך הסכסוך.

ילדים אינם צריכים לבחור צד

ילד זקוק לשני הוריו, ככל שאין מניעה אמיתית לכך. הוא זכאי לאהוב את שניהם מבלי להרגיש שהוא בוגד באחד מהם. הוא זכאי לספר לאביו על אמו ולספר לאמו על אביו מבלי לחשוש מתגובה. הוא זכאי לחגוג ימי הולדת, חגים ואירועים משפחתיים מבלי להפוך לשליח בין מחנות יריבים.

אחד הנזקים הגדולים בסכסוך הורי הוא יצירת קונפליקט נאמנויות. הילד מבין, לעיתים גם ללא מילים מפורשות, כי אהבתו להורה אחד פוגעת בהורה האחר. הוא מתחיל להסתיר חוויות, לצנזר רגשות ולהתאים את דבריו לציפיות של כל בית.

עורכי הדין אינם פוגשים תמיד את הילד, אך הם משפיעים על המציאות שבה הוא חי. כל מכתב תוקפני, כל בקשה מיותרת וכל האשמה שאינה מבוססת עלולים להחריף את העימות בבית. מנגד, כל ניסיון להגיע להסכמה, להרגיע את השיח ולמקד את המחלוקת בנושאים האמיתיים - יכול לצמצם את הנזק.

תפקידו של עורך הדין כמבוגר אחראי

בדיני משפחה, עורך הדין הוא לעיתים האדם היחיד שמסוגל לעצור את ההסלמה. בני המשפחה פועלים מתוך כאב, אך עורך הדין אמור לפעול מתוך שיקול דעת מקצועי. עליו להיות המבוגר האחראי בחדר.

אין משמעות הדבר שעל עורך הדין להיות חלש, לוותר על זכויות או להימנע מהליכים כאשר הם נחוצים. יש מקרים שבהם יש להגיש בקשה דחופה, לעמוד בתקיפות על קיום זמני שהות, להגן על ילד מפני סכנה או לחשוף התנהגות פסולה. אולם תקיפות משפטית אינה מחייבת הסלמה חסרת גבולות.

ניתן לייצג בנחישות גם תוך שמירה על שפה מכבדת, דיוק עובדתי, הימנעות מהשמצות ובחירה באמצעי המשפטי המידתי ביותר. ניתן להגן על לקוח מבלי להפוך את ההורה האחר לאויב מוחלט. ניתן לעמוד על זכויות בלי לרמוס את האפשרות לשיתוף פעולה עתידי.

הסכם אינו תבוסה

במקרים רבים הסכם טוב הוא תוצאה עדיפה על פסק דין. הסכם מאפשר לצדדים ליצור פתרון מותאם למשפחה שלהם, לקבוע מנגנונים גמישים ולהפחית את חוסר הוודאות.

פסק דין יכול להכריע במחלוקת, אך אינו בהכרח יוצר יחסי הורות תקינים. בית המשפט יכול לקבוע זמני שהות, אך אינו יכול לחייב הורים לתקשר בכבוד. הוא יכול לקבוע סכום מזונות, אך אינו יכול ליצור אמון. את הדברים האלה על הצדדים לבנות בעצמם.

עורך דין אחראי צריך להסביר ללקוח כי פשרה אינה בהכרח ויתור. לעיתים היא הדרך היחידה לשמור על הילדים, על הכסף ועל האפשרות להתקדם בחיים. הסכם אינו צריך להיות מושלם. הוא צריך להיות סביר, ישים וצודק דיו כדי למנוע מלחמה מתמשכת.

סיכום

גילוי הדעת של לשכת עורכי הדין מבטא עיקרון יסודי שראוי היה להיות מובן מאליו: ילדים אינם כלי משפטי, אינם מנוף כלכלי ואינם אמצעי נקמה. טובתם אינה עניין צדדי, אלא שיקול מרכזי שחייב לעמוד בפני כל עורך דין המייצג הורה.

עורך הדין אינו אחראי רק לאיכות כתבי הטענות שהוא מגיש או לתוצאה שהוא משיג באולם. הוא אחראי גם לאופן שבו הייצוג שלו משפיע על המשפחה, על ההורות ועל הילדים.

במקום שבו ניתן להגיע להסכמה, יש לעשות מאמץ אמיתי להגיע אליה. במקום שבו נדרשת התערבות שיפוטית, יש לפעול באופן מדוד, מבוסס וענייני. במקום שבו הלקוח מבקש לפגוע בהורה האחר באמצעות הילדים, על עורך הדין לעצור אותו ולא לסייע לו.

בסופו של יום, ההליך המשפטי יסתיים. עורכי הדין יעברו לתיק הבא, ובתי המשפט יסגרו את התיק. ההורים, לעומת זאת, ימשיכו להיות הורים לאותם ילדים במשך כל חייהם. הילדים יישאו עמם את הזיכרונות, את הפגיעות ואת המחיר.

לכן, החובה לשמור עליהם מחוץ למלחמה אינה רק חובה משפטית או אתית. היא חובה אנושית.

משרד עו"ד רביד בראמי עוסק בכל תחומי דיני המשפחה, ומייצג בתיקי גירושין, מזונות ילדים ,מזונות אישה, זמני שהות, תביעות רכוש, כמו כן מוסמך לעריכת הסכמי ממון, גירושין, ידועים בציבור, עריכת ייפוי כח מתמשך, אפוטרופסות, מסמך הבעת רצון, עריכת צוואה וירושה. בנוסף המשרד עוסק ומייצג בתחום הוצאת דיבה ולשון הרע. הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה ייעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת. הכותב לא ייצג בתיק המדובר לעיל.

לפניה ישירה לעו"ד רביד בראמי- 055-4547011