מדינת חוק רק על הנייר: כך רשויות האכיפה רומסות את זכויות בעלי רישיון נשק

החוק קובע 45 יום למענה – המציאות? חצי שנה, שנה, ולעתים אפילו יותר. אלפי אזרחים כלואים במבוך בירוקרטי שאין ממנו מוצא, כשברקע מתקתק השעון לקראת חילוט נשקם.

45 ימים. זה כל מה שהחוק מאפשר לרשויות כדי להשיב לערר של אזרח. אבל בפועל? אזרחים ממתינים חודשים אינסופיים, צובעים ימים על לוח השנה, מתקשרים שוב ושוב למוקדים טלפוניים שלא מובילים לשום מקום, ובינתיים חייהם תקועים בהמתנה – כולם בשל מערכת שמתעלמת באופן בוטה מהחוק שאמור להנחות אותה.

זכות הערר היא אחת מזכויות היסוד של כל אזרח במדינה דמוקרטית. כאשר גורם ממשלתי מקבל החלטה השוללת זכות או מטיל מגבלה, האזרח זכאי לערער על ההחלטה ולקבל הכרעה תוך זמן סביר. אולם המציאות בשטח רחוקה מאוד מהתיאוריה המשפטית, והפער בין הכתוב בחוק לבין המתרחש בפועל הפך לתהום.

מהחוק למציאות: סיפור של התעלמות שיטתית

חוק כלי הירייה והחוק לתיקון סדרי מנהל ברורים וחד-משמעיים: עובד ציבור – ובכלל זה פקיד רישוי של אגף כלי יריה, משטרת ישראל ומשרד הבריאות – חייבים לענות לבקשה, לרבות ערר, תוך לא יותר מ-45 ימים. החוק מאפשר חריגה ממועד זה רק במקרים חריגים, כאשר העניין מחייב חקירה מעמיקה שעשויה להימשך יותר זמן.

אבל מה קורה בפועל? כל מי שהגיש ערר כנגד התנגדות משטרת ישראל או משרד הבריאות למתן רישיון נשק, או כנגד החלטה לבטל רישיון קיים, מקבל הודעת SMS סטנדרטית זמן קצר לאחר הגשת הערר: "ייתכנו עיכובים במתן מענה" מכיוון שאגף כלי יריה "מצוי בימינו בעומס חריג".

הודעה זו הפכה לנוסחה קבועה, לתירוץ שגור, למעין תעודת פטירה מהחוק. "עומס חריג" אינו מנוי בחוק כסיבה המצדיקה איחור במתן מענה – בטח שלא איחור של חודשים ארוכים, ובטח שלא איחור שחורג משנה תמימה.

מבוך בירוקרטי: כשאין עם מי לדבר

אגף כלי יריה, יש לציין, אינו הגורם האשם במצב הנורא הזה. הבעיה האמיתית טמונה במשטרת ישראל ובמשרד הבריאות, שמסתתרים מאחורי חומות של מוקדים טלפוניים אוטומטיים ומענים אנושיים חסרי רגישות. האזרח הממתין למענה שלו מנסה ליצור קשר: הוא מתקשר למוקד, מסביר את מצוקתו, ונתקל בהבטחה סטנדרטית: "נעביר את הפנייה שלך לבדיקה". הוא ממתין. שבועות חולפים. במקרה הטוב, לאחר מספר שבועות, יגיע אליו מייל לקוני ממערכת אוטומטית: "הנושא בטיפול ועדיין ממתינים למענה מגורמי חוץ". זה הכל. אין שם, אין איש קשר, אין לוח זמנים, אין דרך לקבל מידע אמיתי.

תיקון החוק של בן גביר: חותמת גומי במקום שיקול דעת

באוגוסט 2023 נכנס לתוקף תיקון שהחמיר את המצב עד בלי הכר. תיקון החוק של השר בן גביר שלל מהממונה על ועדת הערר באגף רישוי כלי יריה את שיקול הדעת להכריע בערר שהוגש כנגד עמדת משטרת ישראל. לפני התיקון, הממונה היה שוקל את עמדת המשטרה ונימוקיה מול טענות האזרח ומכריע בשיקול דעת עצמאי ומקצועי. כיום, הממונה פועל כחותמת גומי – הוא כפוף להוראת משטרת ישראל ואין לו כל יכולת לחלוק עליה.

מענה שלא מסביר דבר: "מידע חסוי שלא ניתן לפרטו"

לאחר חודשים של המתנה מייגעת, האזרח מקבל לבסוף את התשובה שחיכה לה. והתשובה? משפט אחד לקוני: "התנגדות משטרת ישראל בגין: מידע חסוי שלא ניתן לפרטו" או נוסח עמום דומה.

האזרח לא יודע במה מדובר, ממתי המידע, באיזה אירוע מדובר, ומה בדיוק נטען כנגדו. במקרה ה"טוב", הוא יקבל הסבר כללי מעורפל כגון "עיסוק בפעילות פלילית/אמל"ח/סמים" - אך גם זה ללא כל פרט קונקרטי.

המרוץ נגד הזמן: כשהנשק שלך מבוטל

המצב הופך לבלתי נסבל עוד יותר עבור בעלי רישיונות שנשקם נתפס מנהלית. כל מי שרישיון הנשק שלו בוטל מחויב להפקיד את הנשק במשטרה. מרגע זה, השעון מתחיל לתקתק: הנשק "תפוס מנהלית" למשך 18 חודשים בלבד. בתום תקופה זו, הנשק יועבר לחילוט סופי.

התוצאה: התהליך כולו נמשך הרבה מעבר ל-18 חודשים. כשהשעון מתקרב לאפס, האזרח נאלץ להתחנן בפני גורמי הטיפול במשטרה שיאריכו לו את מועד החילוט. המשטרה אינה מחויבת לעשות זאת, ולא תמיד תסכים.

משרד הבריאות: כשהמצב הופך לעוד יותר גרוע

אם חשבתם שההתנהלות מול משטרת ישראל קשה, הכירו את משרד הבריאות. זמני הטיפול במשרד הבריאות ארוכים יותר מאלה של משטרת ישראל. במקרים רבים, התהליך נמשך חודשים ארוכים, כאשר משרד הבריאות מסתמך על הטיעון של "בדיקה מעמיקה" כדי להאריך את מועד ה-45 ימים שקבוע בחוק.

מה ניתן לעשות?

אל תנסו להתמודד לבד עם ההליך הביורוקרטי. חשוב לשכור את שירותיו של עורך דין שמתמחה בתחום ויודע הכיצד להניע הליכים. חשוב לנקוט בצעדים פרואקטיביים – קשר מתמיד עם האגף, המשטרה ומשרד הבריאות; הוצאת מכתבי התראה; הגשת תלונה לנציב תלונות הציבור; פנייה לערכאה שיפוטית במידת הצורך.

קריאה להתעוררות: כשהמדינה מפרה את החוק שלה

המצב המתואר כאן אינו סיפור בודד או חריג. זוהי מציאות שוטפת עבור אלפי אזרחים ישראלים. זכות הערר אינה טובת הנאה. היא זכות יסוד. כשהמדינה מפרה באופן שיטתי את חובתה החוקית לתת מענה תוך 45 ימים, היא למעשה שוללת מאזרחיה את זכות הערר. זהו מצב שאסור שימשיך להתקיים במדינת חוק.

עורך דין אוהד מגורי הוא בעל משרד עורכי דין ומנהל פורום רישיון נשק ורישוי כלי ירייה ומתמחה בכל תחומי רישוי הנשק מכל הסוגים לרבות בקשות, עררים, עתירות, רישיונות מיוחדים ועוד. הכתבה באדיבות האתר .din.co.il

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.

לפנייה ישירה למשרד עורכי דין אוהד מגורי - 055-4532909