המהפכה הדרמטית שנועלת את הטלפון בפני המשטרה

תחשבו על הסוד הכי כמוס שלכם. רוב הסיכויים שהוא נמצא ממש עכשיו בכיס המכנס שלכם, בתוך המכשיר שאתם מחזיקים ביד. פסק דין חדש של בית המשפט העליון קובע: גם אם שוטר מבקש מכם "רשות" לחטט לכם בחיים, זה פשוט לא מספיק. מהיום, המשטרה חייבת צו של שופט כדי לערוך חיפוש בפלאפון שלכם.

הטלפון הנייד שלנו חדל מזמן להיות אמצעי לתקשורת בין אנשים, הוא הפך לארכיון דיגיטלי של חיינו: התכתבויות אינטימיות, תמונות משפחתיות, מידע רפואי, נתונים פיננסיים, יומנים, ומיקומים. מדובר ב"מראה של הנפש", בארכיון לכל סודותיו הכמוסים של האדם. על רקע זה, פסק הדין הדרמטי של בית המשפט העליון שניתן לאחרונה מסמן נקודת מפנה של ממש בהגנה על הזכות לפרטיות ובהגבלת כוחה של המשטרה.

לפנייה ישירה לעו"ד לירז מאיר – לחץ/י כאן

הסוף לחיפוש משטרתי במכשיר הנייד: "הסכמה" בחדר החקירות אינה הסכמה!

במשך שנים, המשטרה עשתה "קיצור דרך". במקום לבקש מבית המשפט צו חיפוש למכשיר נייד, חוקרים פשוט ביקשו מהנחקר בחדר החקירות שיאפשר להעיף מבט בטלפון ,חלקם גם הוסיפו שהחיפוש יקצר את זמן החקירה וימנע מעצר עתידי. הנחקר, לחוץ ומפוחד, היה מהנהן בחיוב, והדרך למידע הפרטי שלו הייתה פתוחה.

המשטרה התבססה במשך שנים על נהלים פנימיים שאפשרו חיפוש בטלפונים ניידים ובחומר מחשב על בסיס הסכמת הנחקר בלבד, ללא צו שיפוטי.

בית המשפט העליון החליט לשים לפרקטיקה הזו סוף. השאלה שעמדה במרכז הפסיקה היא "האם המשטרה רשאית לבצע חיפוש בחומר מחשב של נחקרים - ללא צו שיפוטי, בהסתמך על הסכמת הנחקר?

תשובת בית המשפט הייתה חד משמעית: למשטרה אין סמכות לבצע חיפוש בטלפון על בסיס הסכמת הנחקר בלבד. כלומר, גם אם אמרתם "כן", לשוטר אסור לגעת במכשיר ללא צו שיפוטי חתום.

אמנם בחוק סדר הדין הפלילי מצוין במפורש כי חיפוש בחומר מחשב והכוונה כמובן גם למכשיר נייד וטאבלטים, יעשה רק עם צו של בית משפט. למרות זאת רשויות המדינה טענו כי אם מדובר בהסכמה מרצון, ולכן לשיטתם היה אפשר לערוך חיפוש ללא צו.

ההנחה הייתה כי הסכמה "מרצון" מייתרת את הצורך בפיקוח שיפוטי. אולם בית המשפט העליון קבע כעת בצורה חד משמעית: אין למשטרה סמכות כזו בדין. ועל כן גם אם נחקר הסכים שהמשטרה תעיין במכשיר הנייד שלו, אין למשטרה כל סמכות לעשות זאת, ללא צו.

בעצם, מדוע שהסכמת אדם לא תספיק בשביל לחפש במכשיר הנייד שלו?

בית המשפט עמד על הבעייתיות המובנית שבהשגת "הסכמה" במהלך חקירה, כאשר הנחקר מצוי במעצר או בחדר חקירות, ומופעל עליו לחץ. כל אדם שנכנס לתחנת המשטרה נמצא במצב של פחד, חוסר ודאות ופערי הכוחות בין המשטרה החוקרת לבין אזרח שנחקר ברורים ומעלים חששות.

לכן קבע בית המשפט כי בנסיבות כאלה, קשה ולעיתים בלתי אפשרי לראות בהסכמה ככזו שניתנה באופן חופשי ומדעת. החשש הוא שנחקרים יסכימו לחיפוש מחשש שסירוב יפעל לחובתם או יתפרש כהודאה מרומזת.

בחדר החקירות, אין באמת "רצון חופשי"

בית המשפט קבע מפורשת שאדם שנמצא תחת לחץ החקירה לא יכול לתת הסכמה חופשית ומרצון. במידה ואכן ניתנת כזו הסכמה נובעת משלוש סיבות עיקריות:

1. חוסר מודעות: הנחקרים לא מבינים עד כמה החדירה לפרטיות שלהם תהיה עמוקה.
2. חוסר אמון: הנחקרים בטוחים שהמשטרה תעשה את החיפוש בכל מקרה, אז למה להתנגד?
3. פחד מהשלכות: החשש שסירוב יתפרש כהודאה באשמה או יוביל למעצר מיידי.

שמירה על זכויות הנחקר – גם כשהאינטרס הציבורי ברור

מדובר באחד מפסקי הדין החשובים בשנים האחרונות בכל הנוגע לפער הכוחות בין המדינה לאזרח. בית משפט העליון התייחס גם לעובדה שבמצבים מסוימים יש לעדיף את זכויות הנחקר, מאשר את האינטרס הציבורי.

כל אדם מבין שאם המשטרה הייתה יכולה כך סתם וללא כל צו שיפוטי, לעצור אדם שנחשד בעבירה ולבצע חיפוש מהיר במכשיר הנייד שלו, אז יכול להיות שהחיפוש היה מגלה ראיות חזקות לביצוען של עבירות ואף לגילוי של שותפים נוספים לפשע.

למרות זאת, בית המשפט העליון קובע כי המדינה ורשויות האכיפה רשאיות לפעול רק מכוח החוק ולא מכוח נוחות, יעילות או אינטרס ציבורי כללי. בית המשפט העליון הכיר בכך שהיעדר הסמכות עלול להקשות על המשטרה לפענח פשעים, אבל המסר שלו היה מהדהד: המדינה רשאית לפעול רק מכוח החוק, לא משיקולי נוחות ויעילות. אי אפשר לרמוס זכויות יסוד רק כי זה "יעיל יותר" לחקירה.

השורה התחתונה: חיפוש בטלפון רק בצו שיפוטי

למשטרה אין סמכות לבצע חיפוש בטלפון נייד או בחומר מחשב על בסיס הסכמת נחקר בלבד.

הטלפון הנייד הוכר, הלכה למעשה, כמרחב פרטי מוגן במיוחד, המחייב פיקוח שיפוטי קפדני.

בית המשפט העליון דחה את יישום החוק ב 18 חודשים, כדי לאפשר למחוקק לתקן את החוק, אך יחד עם זאת, פסק כי יש לתקן את הנהלים ברוח פסק הדין, ולהקפיד שההסכמה בזמן הביניים תהיה באמת חופשית ומרצון.

סיכום: שמירה על הפרטיות בעידן הדיגיטלי

בית המשפט העליון קבע קו ברור: הטלפון הנייד הוא מרחב פרטי מוגן, והחדירה אליו תתבצע רק בצו שיפוטי. לא בהסכמה מאולצת, לא בנוהל פנימי ולא בקיצורי דרך.

אם זומנתם לחקירה או נעצרתם, סרבו לחיפוש בטלפון הנייד, דעו כי עומדת לכם הזכות לדרוש שכל חיפוש בטלפון הנייד שלכם ייעשה אך ורק לאחר הוצאת צו מבית משפט.

משרד עו"ד לירז מאיר עוסק בייצוג חשודים ונאשמים בכל סוגי התיקים הפליליים ובהם: עבירות סמים, עבירות מין, עבירות רכוש, עבירות כלכליות, עבירות הונאה ותיקי אלימות: רצח, הריגה, תקיפה, איומים ואלימות במשפחה. הכתבה באדיבות אתר din.co.il.

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.

לפניה ישירה לעו"ד לירז מאיר- 053-6264058