ההליך מתקיים, הצדק ממתין: כשלי מערכת בתי הדין הרבניים

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה בעייתית בהתנהלות בתי הדין הרבניים: פתיחת תיקים רבים ונפרדים באותו הליך משפחתי, סרבול מתמשך, וחוסר רצון להכריע באופן ענייני ומהיר. במקום לייעל את ההליך, בתי הדין מעדיפים לעיתים "למשוך זמן" בתקווה שהצדדים יגיעו להסכמות מחוץ לכותלי בית הדין גם כשזה בא על חשבון זכויותיהם.

ריבוי תיקים וחוסר אחידות

המערכת הרבנית בישראל סובלת מבעיה עמוקה: סרבול מכוון, ריבוי תיקים, חוסר אחידות, והיעדר יוזמה שיפוטית. במקום לנהל את ההליך בגישה יעילה, נדרש כל צד לפתוח תיקים נפרדים לכל רכיב בסכסוך - תביעת גירושין, כתובה, משמורת, מזונות, מדור - כאשר כל תיק נדון בנפרד, ואין כל ערובה שהם יתנהלו מול אותו מותב.

לפנייה ישירה לעורך הדין יעקב עופרי אוזן – לחץ/י כאן

היעדר יוזמה והתקדמות

לא זו בלבד, אלא שלעיתים קרובות אין החלטה ואין מועד אם לא נשלח בקשה לקביעת דיון, פשוט לא יקרה כלום. התיקים עומדים כאבן שאין לה הופכין. אין גישה המשרתת את הציבור, אין דיון יזום, אין סדר עדיפויות ויש מקרים שבהם סכסוך יכול להישאר פתוח שנים, רק בגלל שאף אחד לא לחץ.

מערכת הנמנעת מהכרעה

זוהי לא מערכת שפועלת מתוך תחושת שליחות שיפוטית, אלא מערכת שמבקשת כמה שפחות להתערב, כמה שפחות להכריע, וכמה שפחות להתבלט. וכשהיא כן מכריעה פעמים רבות הפסיקות נעשות לפי תבניות ישנות, חצי הלכתיות, חצי פוליטיות, בלי ניתוח אישי של הסיטואציה.

השלכות כבדות משקל

הבעיה איננה רק בירוקרטית. יש לכך השלכות כבדות משקל: דחייה של תביעות כתובה, הימנעות מהכרעה בטענות קשות לאלימות, ואובדן זמני של סמכויות כמו דיון במזונות ילדים ש"נופלות" למערכת המשפט האזרחית. וכך, בעוד הצדדים מותשים מההליך, בית הדין לעיתים בוחר לעמוד מן הצד, במקום להיות הגורם המכריע, כפי שמצופה ממנו.

השוואה לבתי המשפט האזרחיים

יש לציין ביושר: גם בבתי המשפט לענייני משפחה נפתחים תיקים נפרדים, אך שם נוהל הדיון ברור, וכל תיק מזומן לדיון על ידי המזכירות באופן יזום, מבלי שיהיה צורך לשלוח שוב ושוב בקשות רק כדי שיקבע מועד. בתי המשפט האזרחיים מבינים את חשיבות קצב ההליך, ולכן מאפשרים לצדדים לדעת היכן הם עומדים בכל שלב.

מציאות של הזנחה

ואילו בבתי הדין הרבניים אם לא "מציקים", לא מקבלים כלום. ללא פניות יזומות מצד בעלי הדין או באי כוחם, לא ייקבע דיון, לא תינתן החלטה, ולעיתים תיקים פשוט נשארים תלויים ועומדים במשך חודשים ארוכים, מבלי שמישהו ירים את הכפפה.

אובדן סמכויות וקריסת האמון

לא פלא, אפוא, שבתי הדין מאבדים סמכויות. אם הם לא מסוגלים לנהל תיק מזונות ילדים סמכותם תישלל (מה שקרה) אם הם לא מכריעים בזמן תישלל מהם ההכרעה. ואם הם לא רואים את הזוגיות עצמה מה הפלא שנשים רבות חשות שאין להן כתובת, ואין להן דין?

ולא סתם שלל מהם בית המשפט העליון את הסמכות לדון במזונות ילדים. ההתנהלות הזו פוגעת באמון הציבור ובתדמית מערכת המשפט הדתית, ויוצרת תחושת זלזול כלפי צדדים שבאים בשעריה בבקשה לצדק.

הגיע הזמן לשאול: האם המערכת הזו נועדה לשרת את הצדדים ואת זכויותיהם או שמא את עצמה בלבד?

סיכום - קריאה לרפורמה דחופה

מערכת בתי הדין הרבניים זקוקה לרפורמה יסודית ומיידית. הציבור הדתי והמסורתי בישראל זכאי למערכת משפט דתית יעילה, שקופה ומכבדת שפועלת בזמן סביר ובמקצועיות גבוהה. לא ניתן להמשיך ולקבל מצב בו תיקים נגררים שנים בלי התקדמות, בעלי דין נדרשים "להציק" כדי לקבל שירות בסיסי, וסמכויות נשללות בגלל חוסר יכולת לתפקד. הזמן פועל נגד המערכת הרבנית, והציבור מאבד את האמון בה. רק שינוי מהותי בגישה, בנהלים ובתרבות הארגונית יכול להחזיר את המערכת למסלול הנכון ולהשיב לה את האמינות והרלוונטיות שלה בחברה הישראלית.

עורך הדין יעקב עופרי אוזן עוסק בדיני משפחה, צוואות וירושות. הכתבה באדיבות האתר din.co.il.

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.

לפנייה ישירה לעורך הדין יעקב עופרי אוזן – 053-6130826