פעמים רבות מוצאים עצמם יורשים של נפטרים מול דרישה של הבנק לחתימה של כל היורשים כתנאי לשחרור כספים של לקוחות שנפטרו - גם כאשר לא ניתן למצוא את כל היורשים או שאין שיתוף פעולה ביניהם. מדובר בתופעה מאוד שכיחה שניתנת להדגמה על ידי מקרה בו טיפל משרדנו לאחרונה, בעניינה של ל' נ' (להלן: "הלקוחה").
אביה של הלקוחה נפטר בישראל בשנת 2014 (להלן: "המנוח"). צו ירושה ניתן בשנת 2018. מלבד הלקוחה, הייתה לאב בת נוספת מנישואין מאוחרים יותר. הלקוחה היא אזרחית ותושבת ישראל ואילו הבת הנוספת (חצי-האחות של הלקוחה, להלן: "חצי-האחות") היא אזרחית זרה ומתגוררת ככל הנראה באחת ממדינות אירופה.
לפנייה ישירה למשרד עורכי דין ונוטריון עידו לשם – לחץ/י כאן
בצו הירושה של המנוח (לאחר שאמה של הלקוחה הסתלקה מחלקה לטובת הלקוחה), נקבע שללקוחה מגיע 75% מעיזבון המנוח ואילו לחצי-האחות מגיע 25%. המנוח השאיר אחריו חשבון באחד הבנקים הגדולים בארץ. בסמוך לאחר הוצאת צו הירושה פנתה הלקוחה לבנק בבקשה להעביר אליה 75% מהיתרה שיש בחשבון, בהתאם לצו הירושה.
הדרישה של הבנק
הבנק התנה את העברת הכסף בכך שגם היורשת השנייה תגיע לסניף הבנק לחתום על שחרור הכספים. הלקוחה הסבירה לנציגה בבנק שהיא אינה בקשר עם חצי-אחותה מזה עשרות שנים, אינה יודעת היכן היא וכיצד לאתר אותה, ואפילו אינה יודעת את שם משפחתה הנוכחי או את מקום מגוריה, כך שאין סיכוי שהיא תצליח למצוא אותה ועוד להביאה לישראל לחתום בסניף הבנק. תשובת נציגת הבנק הייתה: "אין מה לעשות, היא חייבת לבוא לחתום".
הלקוחה התייאשה, והזניחה את הנושא במשך מספר שנים. לאחרונה בתחילת שנת 2024 התגלגל במקרה הסיפור לאוזננו על ידי בנה של ל' נ' שגם הוא לקוח אותו ייצגנו בעניין אחר.
כתבנו תחילה מכתב למחלקת פניות הציבור בבנק בבקשה להבין מדוע הבנק טוען שלא ניתן להעביר ליורשת אחת את חלקה (75%) ללא הסכמת וחתימת היורשת השנייה? מה ההיגיון בדרישה זו נוכח הנסיבות, שאין שום אפשרות אפילו לאתר את היורשת השנייה? ומהו המקור המשפטי עליו מבסס הבנק את הדרישה?
תשובת הבנק הייתה, לטעמנו, מתחכמת ומתחמקת. הטענה היא שהבנק אינו יכול לדעת מה היקף כל העיזבון (כלומר אם היו או יש למנוח נכסים אחרים מלבד חשבון הבנק) ואם מישהי מהיורשות נשאה בחובות של העיזבון, באופן שצריך לעשות איזון ביניהן בחלוקת הירושה.
הגשת התביעה לבית המשפט
המקורות המשפטיים שהביא הבנק לתמוך בעמדה המשפטית היו גם הם לא פחות ממוזרים, בלשון המעטה: סעיפים מחוק הירושה שאינם קשורים קשר ישיר לנסיבות העניין; פסק דין אחד של בית משפט שלום בחיפה משנת 1974 ; מאמר של שלמה פרלס "הערות לחוק הירושה" בכתב העת "הפרקליט" משנת 1966; וציטוט מספרו של פריץ הרמן שטראוס "דיני הירושה בישראל" שיצא בהוצאת "שוקן" בשנת 1970. משעמד הבנק על דרישותיו, לא היה מנוס מהגשת תביעה לבית המשפט.
בכתב התביעה נטען שאין כל מניעה שבדין לחלוקת יתרת חשבון בנק על סמך צו ירושה ברור ודרישת הבנק לחתימת כל היורשים היא חסרת תום לב. מימוש צו הירושה על ידי שחרור הכספים בחשבון בחלק היחסי הנקוב בצו הירושה, אינו פוגע ביורשים נוספים ואינו חושף את הבנק לדרישה ישירה כלשהי של יורש שאינו מבקש את מימוש חלקו, שכן ברור שהיתרה בחשבון נשארת אצל הבנק.
בכל הנוגע לאסמכתאות המשפטיות העתיקות שהביא הבנק נטען, שבמהלך 50 השנים בקירוב שחלפו מאז ניתן אותו פסק הדין בודד של בית משפט השלום בחיפה ויצאו לאור המקורות המשפטיים הנוספים עליהם מסתמך הבנק, תוקן חוק הירושה 19 פעמים, נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על השלכותיו לגבי ההגנה החוקתית על הקניין, פותח בהרחבה בפסיקה עיקרון תום הלב, ונפסקו פסקי דין לרוב העוסקים בחוק הירושה ופרשנותו, גם בבית המשפט העליון וגם בבתי המשפט המחוזיים.
התשובה וההתקפלות
תגובת הבנק לבית המשפט הייתה כצפוי Copy-Paste של מכתב התשובה ממחלקת פניות הציבור (ובהיעדר תגובה עניינית לגופן של טענות כתב התביעה) וכמובן "התקפלות" מיידית של הבנק על ידי כך שנכתב כי הבנק "אינו מתערב בתובענה" וכמובן "יכבד כל החלטה של בית המשפט הנכבד".
בא כוח היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי, שהוא תמיד צד להליך כאשר מדובר בתיקי עיזבונות, הודיע לבית המשפט כי אינו מתכוון להתערב בהליכים.
בפעולה יזומה ומהירה, ובהתנהלות יוצאת דופן הראויה לכל שבח והערכה לכבוד השופטת מורן ואלך-ניסן מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, ניתנה החלטת בית המשפט המורה לבנק להעביר את הכסף ללקוחה, 10 ימים בלבד לאחר הגשת כתב התביעה - שיא פנומנלי במושגי זמן התגובה של מערכת המשפט בישראל.
לצורך הסקת מסקנות נביא את דברי הסיכום של כתב התביעה:
"קשה שלא לתהות, נוכח טיעוניו המשפטיים של הבנק כפי שהובאו במכתביו, אם אין מדובר במדיניות מכוונת מצד הבנק, שהתוצאה שלה היא שחשבונות רבים של נפטרים נשארים ברשות הבנק למשך תקופה ארוכה או לצמיתות, בהיעדר יכולת של יורשים לעמוד בדרישות הבנק ובהיעדר ידע משפטי או יכולת כלכלית לתקוף את הדרישות חסרות תום הלב בבית המשפט".
קרוב לוודאי שהבנקים מחזיקים במספר עצום של חשבונות רדומים של נפטרים, אשר מעבר לעצם השארת הכסף בבנקים, הם גם גובים עמלות נכבדות בעבור "ניהול החשבון". כך לדוגמה במקרה של עיזבון אביה המנוח של הלקוחה. חלק מהכסף הופקד בחשבון ניירות ערך רדום (באגרות חוב) שבנוסף לכך שלא הניב כמעט תשואה כלשהי, נגבו בגינו על ידי הבנק עמלות של מאות שקלים בחודש לתקופה של כ- 10 שנים, דבר שצמצם בהיקף ניכר את סכום הירושה שהתקבל לבסוף.
אשר על כן; בניגוד לדברי נציגי הבנקים ש"אין מה לעשות", יש בהחלט מה לעשות. בהתנהלות נכונה ומקצועית מול הבנקים ניתן להשיג את משיכת הכספים, לפעמים גם ללא צורך בנקיטה בהליכים משפטיים.
עורך הדין והנוטריון עידו לשם עוסק בכל תחומי דיני המשפחה והירושה והמשפט האזרחי, וכן מוסמך מטעם האפוטרופוס הכללי להגשת ייפוי כוח מתמשך. הכתבה באדיבות האתר din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפניה ישירה לעורך הדין עידו לשם - 053-9249000