כידוע חברות הביטוח אינן ממנות את הוצאותיהן בעקבות אירועי הביטוח אך ורק מגביית הפרמיות מהלקוחות ומנגנון מימון נוסף ממנו הן מגייסות את הכספים לכיסוי אירועי הנזיקין השונים הן תביעות שיבוב, הידועות גם בשם תביעות שיפוי או תחלוף ובלועזית "סברוגציה".
החשיבות של תביעות שיבוב
מוסד תביעות השיבוב הוא בעל חשיבות עליונה עבור חברות הביטוח ועבור הציבור , בשל העובדה שמימון אירועי הביטוח גם ממקור זה, מוביל להפחתת הפרמיות שהציבור משלם. כמו כן קיימת חשיבות עליונה שהמזיק שגרם לנזק, יישא בהשלכות להתנהלותו, על מנת להרתיע את מזיקים פוטנציאלים אחרים מלחזור ולנהוג בצורה מזיקה.
ומה יקרה אם יתברר כי את הנזק גרם עובד שהתרשל?
האם גם אז תוכל חברת הביטוח לשלם את הנזק למעביד ולתבוע בתביעת שיבוב את העובד? התשובה לסוגייה זאת התשובה אינה כה פשוטה. ואכן בפרקטיקה אנו נפגשים עם מקרים שבהם עובדים נתבעים בגין התרשלותם ע"י חברות הביטוח שכיסו או נדרשות לכסות את נזקי המעבידים.
לפניה ישירה למשרד עורכי דין ונוטריון זוהר-שניידר, לחץ/י כאן
ובכן, ראשית כל נחפש את התשובה בפוליסה, שלפעמים מספקת את התשובה בעצמה. בהחלט קיימות פוליסות שמחריגות בצורה מפורשת את זכות השיבוב ביחס לעובדים או שפשוט קובעות כי גם העובדים של העסק מכוסים. אך לא תמיד הפתרון הוא פשוט.
המקור החוקי לתביעות השיבוב
המקור החוקי לתביעות השיבוב של חברת הביטוח מצוי בסעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, והוא קובע כדלקמן: "הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם".
עם זאת לכל כלל יש יוצא מן הכלל והחריג בעניין שלנו מפורט בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח שבו נקבע: "הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם". לו היה המחוקק קובע חד משמעית כי זכות השיבוב של חברת הביטוח אינה מתקיימת בעת קיומם יחסי עובד מעביד התשובה הייתה ברורה ואולם גם במקרה זה מצא לנכון המחוקק לעשות שימוש במבחן הסבירות (כן מבחן דומה למבחן הסבירות שעורר סערה במסגרת "המפכה המשפטית").
ומה אומרת הפסיקה בסוגיה זאת?
חשוב לעניין שלנו פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בחיפה שניתן ע"י כב' השופטת י. וילנר (כיום מכהנת בבימ"ש העליון) במסגרת ת"א 226/03 ביבאר ג'מאל נ' קבוצת שירותי השומרים וכלל . בפס"ד הנ"ל עבד ביבאר כמאבטח אצל "חברת השמירה", אשר הייתה מבוטחת אצל "כלל" בביטוח חבות מעבידים. ביום 20/11/02 שהה מאבטח אחר של חברת השמירה, ביבאר סעיד, הוא צד ג' מס' 4 (להלן: "ביבאר"), במגורון של המאבטחים, והחל לפרוק את נשקו. בשלב זה, נכנס התובע למגורון, או אז נפלט כדור מהאקדח שהיה ברשותו של ביבאר, פגע בתובע ופצע אותו קשה.
ביבאר הועמד לדין פלילי בגין מעורבותו בתאונה, והוא הורשע על פי הודאתו בעבירה פלילית של מעשה פזיזות ורשלנות. התובע הגיש תביעתו כנגד חברת השמירה וכנגד כלל, לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. אציין כי נגד חברת השמירה ניתן צו פירוק בשנת 2006. חברת השמירה וכלל הגישו הודעה (תביעה) לצדדים שלישיים נגד משרד החינוך , המועצה המקומית בית-אל, וכן כנגד ביבאר. ביום 29.11.07 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסדר שהושג בין הצדדים, במסגרתו, נשאה כלל, כמימון ביניים, בפיצויים בסך 4,700,000 ש"ח שנפסקו לתובע בעקבות פציעתו. במסגרת ההסדר שהושג, נוהלו הוכחות בסוגיית האחריות בלבד, כאשר חברת השמירה, עקב פירוקה, לא הייתה שותפה עוד להליך.
בעניין זה קבעה כב' השופטת וילנר כדלקמן: "ההיגיון העומד בבסיס הוראה זו מקורו לטעמי בהנחה, כי מעביד סביר נמנע, מטבע הדברים, למעט במקרים קיצוניים ומיוחדים כמו במקרים של כוונה, מלתבוע את עובדו בגין מעשה שעשה העובד במסגרת עבודתו בשירות אותו מעביד".
בתא"מ 14110-08-14 הפניקס נ' מנורה (פורסם באתר פסק דין) נקבע ע"י בימ"ש השלום בהרצליה כדלקמן: "תכלית החריג הנ"ל היא למנוע מהמבטחת לחזור בתביעה כנגד בן משפחה או כנגד מעביד או עובד של המבוטח שהיה מעורב בתאונה..." .
קיימת פסיקה המגיעה לתוצאה דומה בדרך אחרת וקובעת כי העובד כלל איננו בבחינת צד שלישי כמשמעות המונח בחוק חוזה ביטוח - בע"א (מחוזי , מרכז) 15488-10-15 שירביט נ' יונס ואח' נקבע על ידי כב' בימ"ש כי כלל לא בטוח כי עובד הינו בבחינת צד שלישי, וכך נפסק: "...כך יהיה, למשל, כאשר המבוטח והצד השלישי הן זרועות שונות של אישיות משפטית...לפי אותו הגיון, אין המבטח רוכש זכות תחלוף כלפי צד שלישי שהוא שלוח של המבוטח...".
החריג של מעשה מכוון על ידי עובד שגרם נזק למעביד
כפי שראינו הגבלת זכות השיבוב אינה מתקיימת כאשר העובד ביצע מעשה בכוונה או בזדון.
אך מה היא הכוונה הנדרשת על מנת שאותו מקרה ייפול בגדר החריג לחריג לזכות השיבוב?
בת"א 20919-12-10 אלטורה נ' כלל ביטוח נפסק: "ההחרגה הקבועה בסעיף 62(ד) מתייחסת למצבים שבהם הנזק נגרם באופן לא מכוון, להבדיל מנזק שנגרם בכוונה, וכי נעשה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו שיפוי או פיצוי. היינו, "מקרה הביטוח" הוא הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה, ולא עצם השימוש ברכב ללא רשות התובע.
הנה כי כן, גם אם העובד ביצע מעשה מכוון בניגוד לנהלים אך לא הייתה לו כל כוונה לגרום לנזק עדיין בהתאם לפסיקה הנ"ל , חברת הביטוח אינה רשאית להגיש כנגדו תביעת שיבוב בגין הנזקים.
עו"ד יונית שניידר-זוהר ועו"ד דן זוהר עוסקים במשפט אזרחי מסחרי, חדלות פירעון, מקרקעין, שירותי נוטריון, פירוק חברות, ייפוי כוח מתמשך ועוד. הכתבה באדיבות האתר din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפניה ישירה למשרד עורכי דין ונוטריון זוהר-שניידר - 0536245085