בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה לאחרונה ערעור שהגישה המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום מתאריך 17.5.22 שבמסגרתו הוטל עונש של תשעה חודשי מאסר באמצעות עבודות שירות על בעלים של חברה שהורשע לאחר הודאתו בביצוע חמש עבירות של אי הגשת דו"ח תקופתי למע"מ במועד ואי תשלומו.

בית המשפט המחוזי קבע שאין הצדקה להתערב בעונש שהוטל על בעל החברה

לאחר שבחן את טענות הצדדים, בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו של עו"ד ורו"ח משה פרץ שייצג את בעל החברה, וקבע כי נסיבותיו הייחודיות של המקרה, בדגש על הנסיבות שבשלן לא שולמו הדוחות, מובילות למסקנה שהעונש שהוטל עליו אינו חורג מהענישה הראויה באופן שמצדיק את התערבות בית המשפט ולפיכך הוחלט לדחות הערעור שהגישה המדינה.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בעל החברה הודה כי במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שימש כמנהל בפועל של חברה פרטית שהייתה רשומה כעוסק מורשה לעניין חוק מס ערך מוסף ועל כן הייתה מחויבת להגיש דוחות תקופתיים ולשלם את המס שנובע מהם לרשויות המס במועד ובאופן הקבועים בחוק המע"מ ובתקנות. האיש הודה כי לא הגיש חמישה דוחות תקופתיים במועד כאשר הדוחות עבור החודשים יולי ואוגוסט לשנת 2019 הוגשו באיחור ניכר ולא שולמו כלל, הדוח לחודש יוני 2019 הוצג לרשויות באיחור קצר ושולם חלקית ואילו הדוחות לחודשים מאי ויולי לשנת 2017 הוגשו באיחור קל אך שולמו באופן מלא. עוד צוין כי סכומי המס הנובעים מהדוחות הללו מסתכמים בסך של 980,925 שקלים. בעל החברה הודה והורשע בחמש עבירות של אי הגשת דוח תקופתי למע"מ במועד ואי תשלום מלא של אותם דוחות.

המדינה עתרה להטיל על בעל החברה עונש מאסר בפועל וקנס גבוהה

המדינה טענה כי העבירות שביצע האיש גורמות לשיבוש מנגנון הפיקוח של הרשות ועל כן פוגעות בהליך גביית המס. עוד נטען כי מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה היא של הטלת עונשים מרתיעים ובהינתן נסיבות המקרה מתחם העונש ההולם נע בין שישה ועד ל-12 חודשי מאסר. לפיכך, המדינה ביקשה להטיל על בעל החברה עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בתוספת מאסר מותנה, קנס בסך של 97 אלף שקלים והתחייבות להימנע מביצוע העבירות בעתיד.

מנגד, סנגורו של בעל החברה ביקש מבית המשפט להימנע מעונש מאסר בפועל או מאסר מותנה ולהסתפק בקנס מידתי.

בית משפט השלום הטיל על בעל החברה עונש של תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות וקנס נמוך

בפסק דינו בית המשפט השלום קבע שלפי הפסיקה יש לתת עדיפות לשיקולי גמול על פני הנסיבות האישיות של הנאשם שביצע את העבירות. לאחר שבית המשפט ציין את הערכים החברתיים שנפגעו בעקבות העבירות ואת נסיבות ביצוע העבירה הוא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר באמצעות עבודות שירות לבין שנת מאסר, קנס ורכיבי ענישה נלווים. בסופו של דבר בית המשפט התחשב בעברו הנקי של האיש, בהודאתו בעבירות ובהיותו מצוי בהליך פשיטת רגל והחליט להטיל עליו עונש של תשעה חודשי מאסר באמצעות עבודות שירות, מאסר מותנה, קנס בסך של 40 אלף שקלים והתחייבות להימנע מביצוע העבירות בעתיד.

ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום

המדינה החליטה לערער על גזר הדין וטענה כי בית משפט השלום טעה בכך שהטיל על בעל החברה עונש מקל של מאסר באמצעות עבודות שירות ולא עונש מאסר בפועל. המדינה טענה שבמקרה זה בעל החברה לא פעל להסרת מחדלו למעט תשלום סכום קטן בלבד והפנתה לפסיקה שלפיה מדיניות הענישה כלפי עברייני מס היא הטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. עוד נטען כי העונש שהוטל על האיש מפלה אותו לטובה לעומת נאשמים אחרים שנסיבותיהם דומות ועל כן בית המשפט המחוזי התבקש להטיל על האיש עונש מאסר בפועל וקנס גבוה יותר.

מנגד, סנגורו של בעל החברה, עו"ד ורו"ח משה פרץ טען כי החיוב העיקרי של בעל החברה במס נבע מכך שכלי רכב של החברה נלקחו על ידי ספקים שהחברה הייתה חייבת להם כסף ובעל החברה דיווח על פעולה זו כעל מכירת הרכבים, דבר שהוביל לחיוב במס מבלי שקיבל כספים לידיו. על כן נטען כי אין להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום.

בעל החברה לא קיבל כל תשלום ולא עיכב ברשותו סכומים שהיה מחויב להעביר למדינה

בית המשפט המחוזי ציין שדיווח סדיר של בעלי עסקים וחברות לרשויות המס מהווה בסיס לקיומה של מערכת גבייה יעילה ושוויונית. מאחר שלרשויות המס אין אפשרות לדעת על עסקאות שמבוצעות בפועל בזמן אמת היא מסתמכת על דיווחי העוסקים. כמו כן צוין כי במצב שבו עוסק מקבל מס ערך מוסף מאחרים ואינו מעביר אותו לשלטונות הוא משאיר בידיו כספים שנועדו למדינה שלא כדין ועל כן יש לראותו כמי שנוטל כספים שאינם שלו.

בית המשפט ציין שיש מקום להטיל עונשים מרתיעים על אלו שאינם מדווחים לשלטונות על עסקאותיהם אך הוסיף כי מתחם העונש ההולם והעונש הראוי מושפעים גם מחומרת המעשה, מידת האשם של הנאשם, הנסיבות שגרמו לו לבצע את העבירה ונסיבותיו האישיות.

עו"ד רו"ח משה פרץ (צילום: קרנית יהב)
עו"ד רו"ח משה פרץ | צילום: קרנית יהב

בית המשפט קבע שבמקרה של בעל החברה שלפנינו, העסקה העיקרית שבגינה הוא היה צריך לשלם מס ערך מוסף בסכום של כמעט מיליון שקלים נבעה מנטילת כלי רכב בבעלות החברה שנעשתה על ידי נושים. צוין כי במקרה זה בעל החברה לא קיבל כל תשלום ולא עיכב ברשותו סכומים שהיה מחויב להעביר למדינה, ונתון זה רלבנטי לבחינת חומרת המעשה ולמידת האשם של בעל החברה.

העונש שהוטל על בעל החברה אינו חורג מהענישה הראויה באופן שמצדיק התערבות

בסופו של דבר בית המשפט המחוזי קבע שהנסיבות המיוחדות של המקרה שכוללות בין היתר את הודאתו של בעל החברה בעבירה, העובדה שניהל את החברה במשך שנים רבות שבמהלכן הקפיד לדווח לשלטונות המס כנדרש, עברו הנקי של האיש והימצאו בהליך פשיטת רגל, מובילות למסקנה שהעונש שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום אינו חורג מהענישה הראויה באופן שמצדיק את התערבות ערכאת הערעור. על כן, הוחלט לקבל את טענותיו של עו"ד ורו"ח משה פרץ ולדחות את הערעור שהגישה המדינה.

עפ"ג 41099-06-22

הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.

לפניה ישירה למשרד עו"ד ורו"ח משה פרץ - 053-7429207