במסגרת הבקשה הבנות ביקשו מבית המשפט להורות על ביטול צו קיום צוואת אימם המנוחה משנת 2018 אשר קוימה על ידי הרשם לענייני ירושה בתאריך 19.9.19 ולהכריע אם לקבל את הבקשה לקיום צוואה מוקדמת יותר של המנוחה משנת 2002. לאחר שהשופט בחן את מכלול העדויות והראיות הוא קיבל את טענותיה של עו"ד סימיה ויצמן שייצגה את בנה של המנוחה - המשיב בהליך, והחליט לדחות את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה.
לפי העובדות המפורטות בפסק הדין, המבקשות והמשיב הם אחים, שלושה מתוך ארבעה ילדים של המנוחה אשר נפטרה בתאריך 4.6.19 אשר הותירה אחריה צוואה בעדים שנערכה בתאריך 16.8.18 והוגשה לקיום על ידי בנה של המנוחה. לצוואה זו קדמו שתי צוואות קודמות, אחת משנת 1998 והשנייה משנת 2002, אשר הוגשה לקיום על ידי המבקשות.
בצוואתה אחרונה של המנוחה משנת 2018 היא ציוותה את כל רכושה לבנה ואילו בצוואה מוקדמת יותר משנת 2002 היא ציוותה חנות לבנה - המשיב, דירה לשתי בנותיה - המבקשות, בחלקים שווים ואת יתר רכושה כולל ניירות ערך וכספים ציוותה למשיב ולאחיו בחלקים שווים.
בנותיה של המנוחה הגישו בקשה לביטול צו קיום צוואה
בתאריך 19.9.19 ניתן תוקף לצוואתה השלישית של המנוחה ובחודש אפריל בשנת 2020 בנותיה של המנוחה הגישו בקשה לביטול צו קיום צוואה זו.
במסגרת הבקשה בנותיה של המנוחה טענו כי הצוואה לא משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה מאחר שהיא תמיד הביעה רצון שרכושה יחולק בחלקים שווים בין כל ילדיה. עוד נטען כי הצוואה נכתבה תוך הטעיית המנוחה והונאתה על ידי המשיב. נוסף על כך טענו המבקשות כי בעת עריכת הצוואה המנוחה לא הייתה כשירה לערוך אותה, לא ידעה את השפה העברית ולא הבינה את משמעות המסמך. יתרה מזאת נטען כי המנוחה חתמה על הצוואה בעקבות השפעה בלתי הוגנת, לחץ ואיומים וכי הצוואה לא מתיישבת עם ההיגיון הבריא ועם נסיבות חייה של המנוחה ויחסיה עם ילדיה.
על בסיס טענות המבקשות ולנוכח היעדר תגובתו של המשיב בטרם הגיע התיק המשפטי לטיפולה של עו"ד ויצמן, הרשם לענייני ירושה הורה להעביר את הבקשה לדיון בפני בית המשפט. בתאריך 26.8.20 המבקשות הגישו בקשה לקיום צוואת המנוחה משנת 2002 ובתאריך 10.9.20 הרשם לענייני ירושה הורה להעביר בקשה זו לדיון בבית המשפט.
המבקשות הגישו את בקשתן בשיהוי רב ולא נתנו הסבר סביר לכך
לאחר שבחן את מכלול העדויות והראיות, השופט קיבל את טענותיה של עו"ד סימיה ויצמן שייצגה את המשיב, החליט לדחות את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה וקבע כי יש לקיים את צוואתה האחרונה של המנוחה משנת 2018. השופט קבע כי המבקשות הגישו את הבקשה בשיהוי רב ממועד מתן צו קיום הצוואה מבלי שנתנו הסבר סביר לשיהוי זה ועל כן לא עמדו בדרישות החוק לעניין הגשת בקשה לביטול צו קיום צוואה. השופט ציין כי די בכך כדי לדחות את הבקשה אך הוסיף כי למען הזהירות ידון גם ביתר טענותיהן של המבקשות.
השופט קבע שאין בטענה כי מאז ומעולם המנוחה הביעה רצונה שעיזבונה יחולק בין כל ילדיה כדי לסתור את החזקה שהמנוחה שינתה את דעתה לקראת סוף ימיה והחליטה להוריש את כל רכושה לבנה. עוד נקבע כי רצונה של המנוחה והבנתה את הוראות הצוואה ומשמעותה באו לידי ביטוי בכך שהיא הפקידה בעצמה את הצוואה במשרדי הרשם לענייני ירושה.
בנותיה של המנוחה התגוררו בארצות הברית ואילו בנה גר בסמיכות אליה וטיפל בה
השופט ציין כי במהלך השנים בעוד בנותיה של המנוחה התגוררו בארצות הברית, בנה גר בסמיכות אליה, טיפל בה, אירח אותה בביתו ודאג לענייניה עד ליומה האחרון. כמו כן צוינו יחסים מורכבים בין המבקשות לבין הוריהן כאשר אחת מהן אף לא נכחה בהלוויותיהם של הוריה. לפיכך, השופט דחה את הטענה כי הצוואה אינה מתיישבת עם ההיגיון הבריא ועם יחסיה של המנוחה עם ילדיה.
השופט ציין כי בתעודת רופא שנערכה בסמוך למועד עריכת הצוואה האחרונה נכתב במפורש שהמנוחה הבינה טיבה של צוואה באופן כללי ואת צוואתה שלה באופן ספציפי. עוד צוין כי המנוחה התמצאה בזמן ובמקום, הבינה את תוכן הצוואה, את משמעותה והשלכותיה. על כן נקבע כי המנוחה הייתה כשירה מבחינה משפטית לערוך צוואה ולחתום עליה.
השופט קבע כי הראיות בתיק מלמדות שהמנוחה דברה את השפה העברית והבינה אותה. השופט דחה את טענות המבקשות בדבר השפעה בלתי הוגנת, לחץ, אונס או איום ובתוך כך ציין כי טענות אלו לא היו מבוססות ועמדו בסתירה לכך שהמנוחה הסמיכה את המשיב לחתום בשמה כבר בשנת 2004. נוסף על כך, השופט ציין כי לא הוכח שהמשיב יצר יחסי תלות או ניצל את חולשתה של אימו כדי שתצווה לו את מלוא רכושה.
התנהלות המבקשות גרמה להשחתת זמן שיפוטי יקר וגבלה בחוסר תום לב
השופט מתח ביקורת על התנהלותן של המבקשות וציין כי היא גרמה להשחתת זמן שיפוטי יקר, גבלה בחוסר תום לב ואף בניסיון להטעות את בית המשפט ועל כן היא ראויה לגינוי.
בסופו של דבר, השופט החליט לדחות את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה וקבע כי צוואת המנוחה מתאריך 16.8.18 תקוים לפי צו הקיום מתאריך 19.9.19. השופט חייב את המבקשות לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 40 אלף שקלים.
ת"ע 13868-06-20
הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפניה ישירה לעו"ד סימיה ויצמן - 053-6112787