בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה לפינוי דייר מדירת עמידר בבאר שבע שהגישה חברת עמידר נגד דייר שהתגורר בדירה לאחר שאימו - הדיירת החוזית בדירה נפטרה בחודש נובמבר בשנת 2015.
חברת עמידר טענה כי לפי חוזה השכירות שנחתם מול אימו של הדייר, היא השכירה לה את הדירה ועל כן האם הייתה הדיירת החוזית בדירה. החברה הוסיפה וטענה כי במהלך השנים שבהן האם התגוררה בדירה נערכו בה ביקורים רבים אשר במהלכם התברר שהיא התגוררה בדירה לבדה.
נוסף על כך, חברת עמידר טענה כי רק בביקור שנערך בדירה בתאריך 27.10.16, לאחר פטירת האם בתאריך 18.11.2015 התברר כי בנה מתגורר בדירה. החברה הוסיפה וטענה כי מביקורים שבוצעו בדירה במהלך השנים 1991-2015 המכונים גם "ביקורי מעגל" עלה כי הדייר לא התגורר בדירה יחד עם אימו המנוחה.
לפי גרסת עמידר, היא פעלה בהתאם לנהליה והפנתה את העניין לבחינת הוועדה להקניית זכויות כדי שתיבחן את זכאות הבן להמשיך לגור בדירה, מאחר שהיא הגורם המוסמך לאשר הקניית זכויות לדייר ממשך בדירה של הורה בכפוף לקיומם של התנאים המצטברים הקבועים בחוק.
חברת עמידר טענה שהבן אינו עונה על התנאים המחייבים לצורך סיווגו כדייר ממשיך בדירה
החברה טענה כי לאחר שהוועדה דנה בעניינו של הבן בתאריך 17.8.17 היא קבעה שהוא לא עונה על התנאים המחייבים לצורך סיווגו כדייר ממשיך ועל כן החליטה שלא לאשר לו מעמד של דייר ממשיך בדירה. על כן, הוועדה קבעה שהבן אינו זכאי להמשיך לגור בנכס מאחר שאין תיעוד לכך שגר בו במשך ארבע שנים רציפות ומלאות טרם פטירת הדיירת החוזית (האם). החברה טענה כי החלטת הוועדה התבססה על הביקורים שנערכו בנכס בין השנים 2010-2014 אשר מהם עלה כי האם - הדיירת החוזית, התגוררה לבדה בנכס וחתמה על תצהיר בנוגע לכך.
מנגד, בנה של הדיירת אשר יוצג על ידי עו"ד תומר בן דוד טען כי הוא דייר ממשיך בדירה והוא גר בה ברציפות מאז שנת 1995 - השנה שבה התגרש מאשתו ועל כן זכאי להמשיך לגור בדירה.
האיש הוסיף וטען כי הוא התגרש מאשתו בחודש ינואר בשנת 1995 וחזר לגור עם אימו במועד זה מאחר שלא היה לו מקום אחר לגור בו. עוד נטען כי כבר בתאריך 26.5.95 הבן עדכן את מרשם האוכלוסין במשרד הפנים אודות מגוריו בדירת אימו ותמצית ממרשם האוכלוסין שצירף לתצהירו יכולה להעיד על כך.
עו"ד תומר בן דוד טען בשם הבן כי הוא דייר ממשיך אשר זכאי להמשיך להתגורר בדירה
עו"ד תומר בן דוד טען בשם הבן כי הוא ענה על הגדרת דייר ממשיך לפי החוק ועל כן יש להכיר בו ככזה ולדחות את התביעה שהגישה חברת עמידר לפינויו מהדירה.
לאחר שהשופטת בחנה את כלל העדויות והראיות היא ציינה שכדי שהבן יוכל להמשיך להתגורר בנכס הוא יצטרך להוכיח שהוא התגורר עם אימו בדירה במועד הקובע - 1.8.09. במקרה כזה יחול עליו ההסדר הישן ובשלב השני הוא יצטרך להוכיח כי הוא התגורר בדירה עם אימו המנוחה במשך ארבע שנים לפני פטירתה.
עדותו של הבן הייתה מהימנה מאוד וניכר היה שהוא מדבר מעומק ליבו
השופטת ציינה כי עדותו של הבן הייתה מהימנה מאוד והיה ניכר שהוא מדבר מעומק ליבו, ולמרות העובדה שלא שלט בתאריכים ידע לספר כי התגורר בבית אימו מאז גירושיו מאחר שהותיר את הדירה שהייתה בבעלותו לאשתו לשעבר ונותר חסר כל.
השופטת קיבלה את טענותיו של עו"ד תומר בן דוד וקבעה כי התיאור של מועד החזרה של הבן לדירת אימו היה מהימן מאוד. עוד צוין כי האיש שינה את כתובת מגוריו בתאריך 26.5.95 והציג על כך אישור ממשרד הפנים.
השופטת קבעה כי תשובותיו של הבן היו ישירות, בלתי מתחכמות והפגינו מהימנות וכנות. כמו כן צוין כי הוא הפגין שליטה מלאה בנוגע לתקופה שבה לטענתו התגורר עם אימו שהייתה חולה. השופטת הוסיפה כי האיש אמנם לא הביא לעדות את בנו ואת בנות זוגו, אך מכיוון שחווה חיים עצובים ומאתגרים והוא לא בקשר עימם, לא ראתה לנכון לזקוף זאת לחובתו.
עדויות השכנים חיזקו את עדותו של הבן
לאחר שהשופטת בחנה את עדויות השכנים היא קבעה שהן חיזקו את עדותו של הבן וציינה שעלה מהן כי הבן ניהל קשר רומנטי עם שכנה שהתגוררה מול דירת אימו ואף נולד לשניים ילד משותף, כאשר לעובדה זו משמעות ניכרת להוכחת מגוריו בדירה בפועל.
השופטת הוסיפה כי תמצית רישום האוכלוסין שהציג הדייר מהווה מסמך רשמי לכל דבר אשר מוכיח כי הוא אכן התגורר בדירה בשנים הרלבנטיות ולכל הפחות מחודש יולי בשנת 1995 ואילך.
השופטת ציינה כי משקל דוחות הביקורים שחברת עמידר ערכה בדירה באמצעות רכז שאינו דובר בהכרח את שפת הדיירת החוזית הוא נמוך בהשוואה למשקל הראייתי של עדויות עדים בבית המשפט ושל תמצית רישום ממשרד הפנים אשר מהווה ראיה משפטית קבילה בנוגע למגורים בנכס.
הבן שיוצג על ידי עו"ד תומר בן דוד הצליח להוכיח שהתגורר בדירה במשך 20 שנים לפחות
בסופו של דבר השופטת קיבלה את טענותיו של עו"ד תומר בן דוד שייצג את הבן וקבעה כי הוא הצליח להוכיח שהתגורר בדירת אימו המנוחה לפני 20 שנים ואף הרבה קודם לכן. על כן נקבע כי הבן נחשב לדייר ממשיך לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר אשר זכאי להמשיך להתגורר בנכס.
השופטת החליטה למחוק את הדרישה הכספית של חברת עמידר מהבן לתשלום דמי שכירות כפולש לנכס, דחתה את תביעת הפינוי שהגישה החברה נגד הדייר, וחייבה את החברה להציג לדייר דרישת תשלום עבור מגוריו בנכס בהתאם לנהליה כדייר ממשיך.
ת"א 15347-07-18
הכתבה באדיבות האתר din.co.il.
לפניה ישירה לעו"ד תומר בן דוד - 053-6130153
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.