סעיף 8 לחוק הירושה קובע כי הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים (סעיף 8(א)). עוד קובע הסעיף, כי מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף, אלא אם נעשתה בצוואה (סעיף 8(ב)).
הטעם לאיסור על "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו" מוסבר בפסק דינו של השופט י' קיסטר בפסק הדין שרון נ' ליבוב:
"ברור שהמחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על-ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו. לא קשה להסביר את טעמו של דבר. ראשית, המחוקק סבר שאדם אינו יודע את מידת ימיו ומה יהיו צרכיו עד לרגע האחרון. ושנית, אדם עלול, בזמן שהוא שרוי במצב-רוח מסויים, לקשור עצמו ואף למסור את השליטה או זכויות ברכושו לאדם מסויים כבר בחייו, ולאחר זמן יראה ששגה ויבקש לחזור בו ואם לא תהיה לו האפשרות לשנות את החלטתו, יהיה מן הצועקים ואינם נענים; והמחוקק רצה למנוע זאת. על-כן קבע המחוקק, שאדם יכול לעשות דיספוזיציה לאחר מותו רק על-ידי צוואה, המקבלת תוקף רק עם פטירתו, ועד אז יוכל לשנותה כל-אימת שירצה." (ע"א 155/73 שמואל שרון נ' אסתר ליבוב (פורסם בנבו, 06.06.1974)
פסקי הדין המנחים לפרשנותו של סעיף 8(א) ניתנו בעניין יקותיאל (ע"א 682/74 אברהם יקותיאל נ' בינה ו-אסתר ברגמן (פורסם בנבו, 12.08.1975)) ובעניין ברדיגו (ד"נ 39/80 גניה ברדיגו נ' צבי פדרליין (פורסם בנבו, 06.08.1981)).
פסקי דין אלו הציגו שינוי בפרשנות סעיף 8 ולפיו יש לפרש את הסעיף "על דרך הצמצום המירבי והקפדנות החמורה", זאת בשל ההגבלה שסעיף זה מטיל על חופש החוזים. פרשנות זו שנקבעה בפסקי הדין הנ"ל היא הנקוטה היום בבתי המשפט, אך אני מאמין כי בנסיבות המתאימות עוד תתעורר שוב השאלה, שדומה כי פנים רבות לה.
לפניה ישירה אל משרד עורכי דין ברק בנדיקט, לחץ/י כאן
העברת מניות בחברה בעקבות פטירת בעליהן לאורו של סעיף 8 לחוק הירושה
פסק הדין המנחה לעניין זה הוא פסק הדין בעניין ברדיגו. על פי העובדות שתוארו שם, מדובר היה בחברה פרטית, שנוסדה על-ידי ארבע משפחות. מרבית מניות ההצבעה והניהול הוחזקו בידי המנוח – לו רחשו יתר בעלי המניות אמון רב – ויתרת המניות הוחזקו שווה בשווה בין שלושת ראשי המשפחות האחרות. משחלה המנוח במחלה ממארת, ביקשו יתר בעלי המניות בחברה למנוע מיורשיו של המנוח מלהיכנס לנעליו בכל הנוגע לשליטה בחברה ובניהולה. לשם כך קיבלה החברה החלטה לשינוי תקנותיה על-ידי הוספת תקנה הקובעת, כי במקרה של מוות של בעל מניות הצבעה וניהול, לא ניתן יהיה להעביר את מניותיו ליורשיו או לכל אדם אחר וכי מניותיו פוקעות ועוברות מן העולם ("התקנה"). המנוח היה שותף פעיל בהתקנת התקנה הנ"ל, והוא שביקש, כי גם אשתו ובתו תחתומנה על ההחלטה בדבר השינוי הנ"ל בתקנות. לאחר מותו עתרו אשתו ובתו (הן היורשות) לביטול התקנה בהתבסס על הוראות סעיף 8 לחוק הירושה.
החלטת (רוב) שופטי ההרכב
שופטי ההרכב בעניין ברדיגו בחנו את התקנה האמורה לאורו של סעיף 8(א) לחוק הירושה. לא הייתה מחלוקת בין חברי ההרכב כי התקנה אינה עוסקת במקרה של חילוט מניות או העברתן אלא במקרה של פקיעת מניות עקב פטירת בעליהם.
נקבע כי יש לפרש את ההוראה שבסעיף 8 על דרך הצמצום שתוגבל לאותם מקרים בהם הוראות הסכם קובעות כי זכות עוברת מאדם לרעהו עם מותו של הראשון; לעומת זאת, דומה כי במקרים בהם הוראות הסכם אינן קובעות דבר על העברת זכות, אך תוצאתו של ההסכם בפועל היא שזכותו של אדם תימצא בידי רעהו עם מותו של הראשון, לא יחול הכלל שבסעיף 8. הנימוק שניתן לכך הוא כי במקרה אחרון אין כל עניין בהעברה של זכות, אלא עניין לנו בהתרחבות זכותו העצמאית של האחר, אשר יונקת את כוחה מזכותו העצמאית שלו.
קביעה זו התבססה על ההנחה כי ההסכם שנעשה בין הצדדים נעשה בתום-לב ומייצג אינטרס כלכלי בריא. יחד עם זאת, קביעה זו לא תחול אם ההסכם הינו בלתי חוקי, בלתי מוסרי או סותר את תקנת הציבור, או אם מטרתו היחידה של ההסכם היא עקיפתו של סעיף 8(א) לחוק הירושה. בעניין ברדיגו הוכח כי מטרתו של ההסכם (התקנה) לא היה לעקוף את הסדרי הירושה, אלא לתת ביטוי משפטי קונקרטי הנוגע להבאת סיום זכויות ההצבעה והניהול שהיו למנוח, שניתן בו אמון אישי. בנסיבות אלה לא נפסל ההסכם (התקנה) כנוגד את דיני הירושה.
ולגופם של דברים
בבחינת הסכמים שיש בהם "תנועה" של זכויות בעקבות פטירה, לא ניתן להסתפק בסיווג ההסכם כ"עסקה בירושה" או כ"עסקה בעיזבון" בכדי לקבוע האם ההסכם נופל לגדר האיסור של סעיף 8(א) לחוק הירושה ויש לבחון את נסיבות ההסכם ומהותו.
במסגרת החופש החוזי רשאים הצדדים לקבוע בהסכם המייסדים או בתקנון החברה, כי המניה תפקע עם מות בעליה, ובלבד שיובטח, בין היתר, כי כתוצאה מכך לא יופחת הונה של החברה ולא יקופחו בעלי מניות המיעוט. באשר לשאלה האם מותו של בעל מניה מביא להפחתת הון החברה, נקבע כי אין לכך תשובה אחת ויחידה, אלא התשובה משתנה על-פי הנסיבות ועל הטוען להפחתת הון אסורה מוטל הנטל להוכיח את טענתו.
יושם אל לב כי הדברים האמורים נכונים רק כאשר מדובר בפקיעה של מניה, ולא במקרה של העברת מניה, שכן העברה נתפסת כנוגדת את הוראות סעיף 8(א) לחוק הירושה, ומשכך תתבטל, שכן חוק הירושה אינו מאפשר הסדרי ירושה שלא לפי דין ושלא על פי צוואה. עוד אדגיש כי אפשר, ובמקרים מסוימים אף סביר בהחלט, שכנגד פקיעת המניה, ייפסק לטובת היורשים סכום כסף תחת המניה שפקעה כאמור.
אשר לאופן שבו יש לפרש את הביטוי "הסכם בדבר ירושתו של אדם", נקבע כי גם מקום שבו נחזה ההסכם כנוגע לעסקאות בדבר ירושה עתידית, עדיין לא ניתן יהיה לקבוע בוודאות כי מדובר בהסכם הנופל לגדרי סעיף 8(א) לחוק הירושה. לצורך קביעה זו, נדרש לבחון את מהות ההסכם המדובר, ולשאול האם לפנינו הסכם הכולל העברה פיזית ממשית של זכות מאת אדם לרעהו עם פטירתו או שמא אין המדובר בהסכם המעביר זכות באופן ממשי, אך תוצאתו בפועל של ההסכם היא העברת הזכות עם מות המצווה. אעיר כי הבחנה זו לא תמיד פשוטה וכרוכה במבחנים ובמרכיבים נוספים, הן מדיני הירושה, הן מדיני החברות והן מהדין הכללי.
משרד ברק בנדיקט ושות' מייעץ ומייצג את לקוחותיו, הן בפעילותם השותפת והן בהליכים משפטיים, וזאת בעניינים שונים ומגוונים הקשורים בתחומי המשפט האזרחי-מסחרי, תוך מתן פתרונות למצבים משפטיים וכלכליים מורכבים. הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.