האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים היא אמנה שעוסקת במשמורת ילדים אשר נחתמה בהאג שבהולנד בשנת 1980. חטיפת ילדים היא לקיחת ילד מהמקום הקבוע שאליו הוא רגיל מבלי ששני הוריו יסכימו לכך. חטיפת ילד גורמת נזק רב לילד ולהורה האחר שנמנע ממנו להיות הורה לילדו ולשהות עימו. לפי האמנה המשמורת על ילד צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע. האמנה אוסרת על העברה של ילד ממדינה אחת למדינה אחרת מבלי שהתקבלה הסכמת הוריו או האפוטרופוס שלו.
לפניה ישירה אל משרד עורכי דין רודניצקי-דרורי, לחץ/י כאן
הגשת בקשה להחזרת ילד חטוף מכוח אמנת האג
אם ילד הוברח ממדינה אחת למדינה אחרת ניתן להגיש בקשה להחזרתו והמדינות אשר חתומות על האמנה מחויבות להשיבו למדינה שממנה הוא נחטף, שם ייערך דיון משפטי ותיקבע לילד משמורת חוקית. יובהר כי לרוב האמנה משמשת הורים במסגרת מאבקים של לקיחת משמורת בכוח לאחר סכסוך או גירושין.
מדינת ישראל אימצה את אמנת האג בשנת 1991 בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) כאשר הגוף שאחראי על ביצועה בפועל הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה. החוק למעשה מקבל את ההוראות שנקבעו באמנה ומחיל אותן כהוראות חוק מחייבות במסגרת החוק במדינת ישראל.
מהן החובות המוטלות על מדינות שהצטרפו לאמנה וחתמו עליה?
מדינות שאישרו את האמנה וחתמו עליה מחויבות בין היתר להעביר מידע ביחס להחזרת ילדים או הימצאותם של ילדים בשטחן, להעניק סיוע משפטי להורים המבקשים להחזיר את ילדיהם, לפתוח בהליכים משפטיים בהתאם לצורך ועוד. לפי החוק בישראל, אם ילד נחטף על ידי הורה למדינה זרה, ההורה האחר יצטרך לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המוסמך לדון בבקשה להחזרת ילדים חטופים מכוח האמנה. יובהר כי לפי האמנה תפקידו של בית המשפט במדינה אליה הילד נחטף מוגבל רק למתן סיוע ראשוני. המדינה שאליה נחטף הילד אינה מוסמכת או אחראית לנהל דיון משפטי בנושאים הקשורים בילד.
אב שנחשד באלימות טען שילדיו נחטפו על ידי האם וביקש להחזירם לארה"ב
בית המשפט העליון דן לאחרונה בבקשת רשות ערעור שהגיש אב לשלושה ילדים קטינים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר במסגרתו נדחה ערעורו על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של האב להחזרת שלושת ילדיו הקטינים שלגרסתו נחטפו על ידי אימם בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים).
לפי העובדות שצוינו בהחלטה, הבעל ואשתו הם בעלי אזרחות כפולה, ישראלית ואמריקאית, גרו בארה"ב ונישאו בארץ כדת משה וישראל בתאריך 11.7.2011. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים בין השנים 2015-2018. בני הזוג הגיעו לישראל מדי פעם ואף ביקרו בישראל בשנת 2016 כדי לעשות עליה ולעבור להתגורר בישראל.
בני הזוג הגיעו לישראל בשנת 2020 ומאז הם שוהים בארץ
בני הזוג וילדיהם הקטינים הגיעו לישראל בתאריך 29.4.20 ומאז הם שוהים בישראל. בחודש אוקטובר בשנת 2021 התעורר סכסוך בין הצדדים.
בתאריך 25.11.21 האב הגיש תביעה נגד אשתו להחזרת הילדים הקטינים לארה"ב בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) לבית המשפט לענייני משפחה. בבקשה הבעל טען כי הגעת המשפחה לישראל בתאריך 29.4.20 נועדה לשהייה זמנית של שנה בעקבות משבר הקורונה העולמי וסגירת מוסדות חינוך בניו יורק.
הבעל הוסיף וטען כי אחרי פתיחת מוסדות החינוך בניו יורק, מעסיקו דרש ממנו לשוב לעבודתו בניו יורק, אך אשתו סירבה לשוב לארה"ב.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של האב להחזיר את ילדיו לארה"ב
בית המשפט לענייני משפחה בחן את התביעה שהגיש האב והחליט לדחות אותה. לאחר שבחן את כלל הראיות והעדויות קבע בית המשפט כי הגעת הצדדים וילדיהם לישראל בשנת 2020 הייתה מוסכמת. בפסק הדין בית המשפט אימץ את עמדת האם שלפיה הגעת המשפחה לישראל בחודש אפריל בשנת 2020 הייתה למטרת השתקעות סופית בישראל.
לאחר שבחן את מכלול הראיות בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מקום מגוריהם הקבוע ומרכז חייהם של הילדים הקטינים הוא בישראל וכי אביהם לא עמד בנטל הדרוש כדי להוכיח שמקום מגוריהם הרגיל האחרון היה בארה"ב. על כן נקבע כי האם לא חטפה את ילדיה כמשמעות המונח חטיפה בחוק אמנת האג.
האב לא השלים עם פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה והחליט להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור האב על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה
בית המשפט המחוזי קבע שיש ראיה בעלת משקל רב להוכחת כוונת הצדדים והיא הצהרת האב למוסד לביטוח לאומי שלפיה בחודש מאי בשנת 2020 הוא ומשפחתו חזרו להתגורר בישראל באופן קבוע.
בית המשפט המחוזי החליט שלא להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שלפיו מקום המגורים הרגיל של הילדים הקטינים הוא בישראל החל מחודש אפריל בשנת 2020, ולכן דחה את הערעור שהגיש האב.
האב לא התייאש והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון
האב לא אמר נואש והגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון. בבקשתו הוא טען כי בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה טעו בכך שחייבו אותו להוכיח שהשהייה בישראל נועדה להיות זמנית ובכך שקבעו שמקום המגורים הקבוע של ילדיו הקטינים הוא בישראל. האב הוסיף כי בתי המשפט היו צריכים לבחון היכן הילדים חיו את חייהם היום יומיים במשך שנים לפני שהגיעו לישראל. האב הוסיף וטען כי בתי המשפט לא התייחסו לראיות רבות שהגיש ולכן הקביעות העובדתיות שלהם לא מתיישבות עם מכלול העדויות והראיות.
לאחר שהשופט עיין בבקשה ובנספחיה הוא החליט לדחות אותה. השופט ציין כי הוראה להחזרת ילד למדינה שממנה הורחק או שאליה לא הוחזר יכולה להינתן רק אם מתקיימים התנאים המקדמיים לתחולת האמנה אשר קבועים בסעיף 3 לחוק אמנת האג. סעיף 3 לחוק אמנת האג מבחין בין שני סוגי מקרים, מקרה אחד הוא הרחקה ומקרה שני הוא של אי החזרה. המקרה הראשון הוא למעשה חטיפה אקטיבית שכוללת הרחקה ממקום המגורים הרגיל של הילד ואילו המקרה השני הוא אי החזרת קטין ממדינה אחרת למדינת מגוריו הרגילים.
האב לא הוכיח שמקום המגורים הרגיל של הילדים הקטינים היה בארה"ב
לפי סעיף 3 לחוק אמנת האג ישנם תנאים מקדמיים לכך שהרחקתו או אי החזרתו של הילד ייחשבו שלא כדין ואז תחול האמנה. תנאי אחד לכך הוא כי המעשה הפר את זכויות המשמורת של ההורה ה"נחטף", כי זכויות אלו הופעלו, וכי המדינה שממנה הורחק הילד או המדינה שאליה לא הוחזר הייתה מקום מגוריו הרגיל של הילד לפני ההרחקה או אי ההחזרה. השופט קבע כי תנאי מקדמי לתחולת האמנה הוא שהתובע מכוחה יוכיח שלפני חטיפת הקטין, מקום מגוריו הרגיל היה במדינה שאליה הוא מבקש להחזירו.
בסופו של דבר, השופט קבע שהאב לא עמד בנטל להוכיח כי מקום המגורים הרגיל של הילדים הקטינים לפני אי החזרתם היה ארה"ב. עוד נקבע כי לא נפלה טעות מהותית או בולטת שתצדיק התערבות בהחלטות של הערכאות הקודמות. על כן, השופט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור שהגיש האב. בהחלטתו, בית המשפט העליון אישר וחיזק את ההלכה שלפיה יש לבחון את הסכמת ההורים ואת מרכז חייהם של הילדים לצורך קביעת מקום המגורים הקבוע שלהם, ולכן להלכה זו יש השפעות רוחב על פסקי דין שיתקבלו בעתיד.
עורכת דין ומגשרת חיה רודניצקי-דרורי עוסקת בדיני משפחה, חטיפות ילדים על ידי הוריהם, גירושין, גישור גירושין, מזונות ,משמורת, הסכמי ממון, ירושות וצוואות, פונדקאות ועוד. הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.