בבניין בן 3 קומות באחת משכונות ירושלים, הרשום כבית משותף, יש 18 דירות ב-3 כניסות נפרדות. בכל כניסה 6 דיירים, 3 מכל צד - דירת קרקע, דירה בקומה 1 ודירה בקומה 2 ואחרונה. כל הגגות של כל הבניין מהווים רכוש משותף.
דייר בקומה השנייה באחת הכניסות החליט לבנות על הגג המשותף דירה נוספת המיועדת להשכרה, במסווה של הרחבת דירתו.
לפניה ישירה אל ד"ר אברהם תורגמן, עו"ד, מגשר ובורר, לחץ/י כאן
דייר בבית משותף החליט לבנות דירה להשכרה על גג הבניין ללא הסכמת יתר הדיירים
דא עקא, דייר זה החליט לממש את תכניתו (שלא לומר את זממו) ללא הסכמת הדיירים, ואף בניגוד לדעתם כפי שיובהר להלן, ובמיוחד ללא הסכמת שני הדיירים שמתחתיו - אלמנה קשת יום בקומה ראשונה ונכה ב-100% בקומת הקרקע, שני דיירים מוחלשים שגורלם המר להם.
כדי לממש את תכניתו, דייר זה הגיש לעיריית ירושלים בקשה להיתר בנייה בלא הסכמת הדיירים כנדרש בחוק המקרקעין. הוא אף הגדיל לעשות כאשר בבקשת ההיתר הוא הצהיר בחתימתו שהבקשה היא בהסכמת כל הדיירים ובחתימת שכנו לקומה כ"בעלים" של כל ה"קונטור" אף שהוא כלל לא רשום במרשם המקרקעין כבעלים של הדירה. ככל הידוע דייר זה גם לא גר בה.
הדייר הציע לדיירים האחרים סכומים מגוחכים תמורת הסכמתם לבנייה על גג הבניין
כאשר הדיירים גילו את זממו של דייר זה, הוא ניסה לקנות את "הסכמתם" / "שתיקתם" בנזיד עדשים. לדייר בקומת הקרקע, הנכה ב- 100%, הוא הציע תשלום של 1,500 ₪ וסכומים דומים לדיירים אחרים ונדחה.
עם האלמנה מקומה 1, שנעזרה באחיה, התנהל מו"מ על הפיצוי שישלם לה. בשל מצבה הקשה ולאחר מו"מ לא קצר אתה ועם אחיה הוסכם על פיצוי שתקבל האלמנה בתמורה להסרת התנגדותה ולוויתור על כל תביעה עתידית בגין זכויות כלשהן.
לאחר שהדייר החל בבנייה בלי שהיה בידו היתר בנייה ולאחר הסחבת מצדו, האלמנה ואחיה פנו אליי במטרה, בין היתר, לנסות להגיע להסכמות עם הבונה. נוהל מו"מ ישירות עם הבונה שלא היה מיוצג ואף נוסח הסכם לפיו הבונה ישלם לאלמנה סך של 20,000 ₪ תוך שהוא מודיע כי יש בידו היתר בנייה, דבר שלא היה נכון.
הבונה החמדן, התחיל לגרור רגליים ולא רצה לשלם הסכום המוסכם. הוא דרש לפתע לפרוס הביצוע בתשלומים ובתנאים מתלים, עד לשלב בו הוא סבר כי הוא "על הסוס", שהרי הבנייה כבר בעיצומה, ואז הוא הודיע חגיגית לאחי האלמנה ולי כי הוא חוזר בו מכל הסכמה וכי אינו מוכן לשלם דבר.
הדייר עזב את דירתו מבלי להודיע על כך ליתר הדיירים ומבלי שמסר כתובת מגורים חלופית
בנוסף, הבונה אף עזב את דירתו "כגנב בלילה", בלי להודיע דבר לדיירים שמתחתיו ואף סירב למסור מקום מגוריו החלופי, תוך שהם מותירים את התובעים ואחרים לחיות באתר בנייה בסבל רב יום יום.
לנוכח האמור, האלמנה ביקשה ממני לפעול נגד הבנייה בכל דרך כולל הגשת תביעה משפטית.
בשלב ראשון הוגשה פנייה לעירית ירושלים להתערבות הפיקוח על הבנייה ולהפסיק הבנייה. ואכן, הפיקוח ערך ביקור במקום וניתנו הוראות בהתאם, תוך הודעה שצו הפסקת הבנייה יוצא לו למחרת.
הבונה, שככל הנראה היה מקושר למאן דהוא בעירייה, פעל לקבל היתר הבנייה. לפיכך, הפיקוח הודיע כי משהוצא היתר הבנייה, חרף הליקויים והנתונים הלא נכונים בבקשה, הרי שבמצב כזה, צו הפסקת בנייה יכול להינתן רק על ידי בית משפט ולא על ידי העירייה שכבר נתנה היתר לבנייה זו.
דייר נכה שהתגורר בקומה הראשונה נאלץ לעזוב את דירתו עקב הבנייה על גג הבניין
לאור הנ"ל, גם הדייר מקומת הקרקע, הנכה ב- 100%, שנאלץ לעזוב את דירתו לדירה חלופית בשכירות בצפון, ביקש גם הוא להגיש תביעה נגד הבונה בשל הסבל הרב שהוא ומשפחתו חווים עקב הבנייה. הוא הדגיש בפני כי בשל הבנייה הוא נאלץ לעזוב את דירתו. שני הדיירים המוחלשים הסכימו להגיש תביעה משותפת נגד הבונה.
אשר על כן, הוגשה בקשה דחופה לבית משפט השלום בירושלים נגד הבונה ואשתו למתן צו זמני להפסקת הבנייה ולהשבת המצב לקדמותו עד לסיום ההליך השיפוטי. במקביל הוגשה תביעה למתן צו עשה קבוע להפסקת הבנייה ותביעה כספית נגד הנתבעים הבונים. בשל העובדה שהבנייה כבר החלה, בית המשפט ביקש להמציא הבקשה לנתבעים כדי לקיים דיון במעמד שני הצדדים.
הנתבעים ביצעו שלל תרגילי התחמקות כדי להימנע מקבלת הבקשה שהוגשה לבית המשפט
הבקשה נמסרה כמקובל לחברת שליחויות משפטיות אך זו נתקלה בתרגילי התחמקות של הנתבעים תוך סירובם לגלות את מקום מגוריהם החלופי. הם הפסיקו לענות לטלפון. הם חסמו אותי ואת השאר בוואטסאפ והפסיקו לקרוא הודעות שנמסרו להם טרם החסימה, וסירבו לקבל הבקשה לבית המשפט. הם גם אסרו על הקבלן ועובדיו למסור כל פרט על מקום מגוריהם החלופי או לקבל בשמם הבקשה.
לאור זאת ולאחר 3 ביקורים חברת השליחויות הדביקה את הבקשה על דלת הנתבעים והבקשה נשלחה להם גם בוואטסאפ. הכל תועד והוגש לבית המשפט. בית המשפט, שנוכח לראות את התנהגות הנתבעים, הורה לקיים הדיון במעמד צד אחד.
בית המשפט ביקר בחריפות את התנהלות הנתבעים ונתן צו מידי להפסקת עבודות הבניה
במהלך הדיון, בית המשפט ביקר בחריפות את התנהגות הנתבעים ונתן צו הפסקת העבודה מידי כמבוקש, לא לפני שהעיר בלא מעט אירוניה, על סירוב הנתבעים לענות לטלפון ולקבל הבקשה, כי הוא מכיר התופעה של אנשים מסוג הנתבעים המחזיקים שני מכשירי טלפון, אחד "כשר" ואחד "להתקשר" ודי לחכימא ברמיזה.
הצו ניתן לקבלן, לעוזרו ולמפקח על הבנייה וזו אכן הופסקה למחרת, או אז הנתבעים "נזכרו להתעורר".
משהנתבעים ראו שהחבל מתהדק סביבם הם פנו למשרד עו"ד לייצגם. אחרי תרגילי דחייה הוגשה תשובת הנתבעים לבקשה נגדם ונקבע מועד דיון במעמד שני הצדדים.
בדיון זה השופט, שדן בצו הזמני, הבין היטב המצב לאשורו. ולכן הוא הציע לצדדים מתווה, תחום בלוח זמנים, לפיו הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בגין הבנייה, בלי לקבוע דבר באשר לחוקיותה. לפי המתווה של בית המשפט, הנתבעים נדרשו לשלם לתובעים תשלומי איזון כפי שיקבעו על ידי שמאי מוסכם. בעוד, הטענות הכספיות של התובעים יוכרעו על ידי רב שהוצע על ידי הנתבעים בהסכמת התובעים. הצדדים הסכימו למתווה זה, כתנאי לביטול הצו הזמני שניתן. המתווה קיבל תוקף של פסק דין.
הליך הבוררות התברר כבלתי תקין
הליך ה"בוררות" התקיים בפני הרב בנוכחות הצדדים ללא ייצוג. בדיעבד התברר שההליך היה לא תקין. הצדדים לא חתמו על כתב בוררות ולא על תנאי הבוררות. הבורר והנתבעים גם "העלימו" מהתובעים כי הקבלן הבונה בבית הנתבעים הוא "במקרה" אחיינו של הרב הבורר. התובעים יצאו מהליך זה בפחי נפש.
הרב ה"בורר" אף נטל לעצמו חרות להוציא, לבקשת הנתבעים ובמעדם בלבד, "צו עיכוב ביצוע" לתשלומי האיזון כפסיקת השמאי (להלן). "צו" זה נדחה בשתי ידיים והרב נדרש לבטלו ולהתנצל עליו.
לאחר מו"מ ממושך הוסכם על שמאי מוסכם וזה הגיש שומה מפורטת ומקיפה, לפיה הנתבעים נדרשו לשלם לתובעים תשלומי איזון כדלקמן:
לדייר מקומת הקרקע, הנכה ב- 100%, ישולם פיצוי של כ- 60,000 ₪ (להזכיר הנתבעים הציעו לו 1,500 ₪!) וזאת בנוסף לזכויות הבנייה שלו מתחת לביתו ללא צורך בפיצוי לאף אחד.
לדיירת האלמנה מהקומה הראשונה הנתבעים נדרשו לשלם פיצוי של מעל 250,000 ₪ (יותר מ- 1/4 מיליון ₪!) (להזכיר, הנתבעים סרבו לשלם סך של 20,000 ₪!).
הנתבעים חויבו לשלם לדיירים תשלומי איזון תוך 30 יום ממועד קבלת השומה
בית המשפט קבע כי על הנתבעים לשלם את תשלומי האיזון תוך 30 יום מיום קבלת השומה, שאם לא כן יוגש פסק הדין לביצוע בהוצל"פ.
סיכומו של דבר, הנתבעים החמדנים שזממו לנצל את שכניהם המוחלשים ולגזול מהם, בתרגילים שונים, את זכויותיהם הקנייניות והכספיות, והכל תוך כדי גרימת נזקים וסבל רב, למדו לקח חשוב על בשרם. הנתבעים נדרשו לשלם עשרות מונים יותר ממה שהתובעים היו מוכנים לקבל ללא הליכים משפטיים.
אשר על כן, ידעו הנתבעים וידעו אחרים כי יש דין ויש דיין וכי זעקות האלמנה והנכה, כמו זעקת מוחלשים אחרים, נשמעו וישמעו ולא יושבו ריקם. ומשום כך ראוי הוא שגם דיירים ושכנים אחרים, הנמצאים במצבים הדומים לזה של הנתבעים, ויש רבים כאלו, יראו, ייראו וינהגו ביושר כלפי שכניהם ובוודאי מול שכנים מוחלשים ולא ינצלו קשרים כאלו או אחרים לעשיית עושר ולא במשפט. ראו הוזהרתם.
ד"ר אברהם תורגמן, עו"ד, מגשר ובורר, עומד בראש משרד עו"ד שעוסק במתן ייעוץ ושרות בנושא מקרקעין - קנייה, מכירה, בתים משותפים, הסכמים, דיני משפחה, צוואות וירושות וייפוי כוח מתמשך. הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.