החוק מחייב מוכרי דירות לדווח לרוכשים על הפגמים והליקויים הקיימים בנכס, גם אלו שאינם נראים לעין, ולספק להם כל המידע הרלוונטי. זאת כבר בשלב המשא ומתן ועוד לפני שהצדדים חותמים על חוזה המכר.
על בסיס חובת הגילוי הנאות אשר חלה על המוכרים, אדם שרכש דירה בבית שאן בשנת 2016 הגיש תביעה כנגד בני הזוג אשר מכרו לו את הדירה, בטענה שעליהם לפצותו על נזקים שנגרמו לדירה בעקבות רטיבות ונזילות מהגג, ליקויים אשר היו קיימים בדירה עוד לפני רכישתה. לטענתו, המוכרים הסתירו ממנו את הליקויים ובכך הפרו את הסכם המכר.
יש לכם שאלה בנושא עסקה לרכישת או מכירת דירה? לחץ/י כאן
התביעה נדונה לאחרונה בבית משפט השלום בטבריה, כאשר הנתבעים טוענים להגנתם כי הרוכש ידע על הרטיבות לפני שהחליט לקנות את הדירה. ואולם, השופטת דחתה את טענתם וקבעה כי הסתירו את המידע החשוב מהרוכש. הם חויבו לשלם סכום של כ-55 אלף שקלים עבור הוצאות התיקונים ועוגמת הנפש שהסבו לו, וכן נדרשו לשלם את הוצאות המשפט בסכום של 18 אלף שקלים נוספים.
הקונה טען שהמוכרים הסתירו ממנו באופן מכוון את בעיות הרטיבות, ואף הצהירו כי לא קיימת בעיית נזילות בדירה
טענותיו העיקריות של הרוכש היו כי בני הזוג הסתירו ממנו באופן מכוון את הליקויים, ואף על פי ששאל ספציפית על נזילות ורטיבויות באחד מביקוריו בדירה, נענה כי לא קיימות בעיות רטיבות. מעבר לכך, המשיך וטען, במסגרת חוזה המכר הצהירו המוכרים שלא קיימים פגמים בדירה, לרבות נזילות או רטיבות.
לאחר שגילה את הרטיבות, השכן מהקומה התחתונה סיפר לו כי בכל חורף יש נזילות מהדירה, וכי הליקויים הללו היו קיימים עוד לפני שקנה את הנכס. כלומר, לטענת הרוכש, המוכרים ידעו על הרטיבות ללא ספק, ובכל זאת לא סיפרו לו על כך בשום שלב.
המוכרים טענו כי כבר בפעם הראשונה שהרוכש הגיע לראות את הדירה הם הסבו את תשומת לבו לרטיבות בתקרה
אל מול טענותיו של הקונה, טענו בני הזוג כי דווקא היה מודע היטב למצבה של הדירה לפני הרכישה, לרבות בעיית הרטיבות. הם העידו כי כבר בביקורו הראשון בנכס הראו לו מספר נקודות רטיבות בתקרה, אך הוא מסר כי אין לו בעיה עם הליקוי מאחר שהוא מתכוון לרצף מחדש את כל הגג.
לטענתם, הם אמנם הצהירו במסגרת ההסכם על כך שאין בעיית רטיבות, אך מדובר בסעיף סטנדרטי שלא טרחו לתקנו משום שיידעו את הרוכש על הבעיה ולא ייחסו לכך חשיבות.
המתווכת לא ראתה נזילות, עדותם של המוכרים לא הייתה אמינה והתגלו בה סתירות
לפני הכרעת הדין, הדגישה השופטת את חובת הגילוי הנאות אשר חלה על מוכרי הדירות, לרבות חובתם לנהל את המשא ומתן בתום לב ולדווח על כל הליקויים הקיימים בנכס. במקרה זה, השופטת דחתה את טענותיהם של המוכרים כי הרוכש ידע על הליקויים לפני רכישת הדירה.
במכתב התגובה ששלחו לרוכש לאחר שפנה אליהם בדרישה לתקן את הליקויים, טענו המוכרים כי במועד שקיבל את הנכס לא היו קיימים כל סימני רטיבות. כלומר, במכתב זה ובניגוד לטענתם בבית המשפט, הכחישו בני הזוג כליל את קיומה של הבעיה.
מעבר לכך, השופטת הצביעה על סתירות בעדותה של המוכרת, אשר תחילה טענה כי מעולם לא הייתה רטיבות בבית, ולאחר מכן ציינה כי בן זוגה הראה לרוכש את הרטיבות בחדרים. מדובר בעדות מתחמקת ולא מדויקת, קבעה השופטת.
גם עדותו של המוכר כי הראה לרוכש את הנזילות לא נמצאה אמינה בעיניה של השופטת, לאחר שנשמעה עדותה של המתווכת כי לא שמה לב לבעיות רטיבות בנכס. עדותו לא עלתה בקנה אחד אף עם הצהרתו של הרוכש וכן עם הסכם המכר.
המוכרים ישלמו פיצויים לרוכש עבור עוגמת נפש
אף על פי שמדובר בהפרת ההסכם על ידי המוכרים, השופטת החליטה שלא לחייבם בתשלום הפיצוי המוסכם אשר נקבע בחוזה. זאת מכיוון שבהתאם לחוזה, הפיצוי המוסכם ישולם רק בגין הפרת התחייבות יסודית. מאחר שהצהרתם של המוכרים לגבי הרטיבות לא נמנתה על הסעיפים אשר צוינו כהתחייבות יסודית, קבעה השופטת כי אין מקום לחייב אותם בתשלום הפיצוי המוסכם.
על כן, בסופו של דבר חויבו המוכרים בתשלום סכום של כ-47 אלף שקלים עבור התיקונים, ו-8,000 שקלים נוספים עבור עוגמת הנפש שהסבו לרוכש. כמו כן הוטל עליהם לשלם את הוצאות המשפט ושכר הטרחה בסכום של 18 אלף שקלים.
ת"א 48865-10-18
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.