במשך מספר שנים, איש תחזוקה אשר עבד בבית ספר בקריית ים נהג לפזר אמירות בעלות תוכן מיני לאחת המורות שעבדו באותו מקום, העיר לה לא פעם על בגדיה ועל מה שמתחת לבגדים, חיבק וגרם לה תחושת אי נוחות רבה. לאחר אירוע שבו לחש על אוזנה מה הוא רוצה ממנה, פנתה המורה אל המנהלת, נערך בירור בעניין ובסופו הושעה השרת ואחר כך הועבר מתפקידו.
תלונה שהגישה המורה כנגד אב הבית במשטרה נסגרה, אך היא החליטה להגיש נגדו תביעה אזרחית לפיצויים בבית משפט השלום בקריות. התביעה הוגשה במקביל גם כנגד העירייה ומשרד החינוך, בטענה שהפרו את החוק ולא התנהלו כדין בכל הנוגע לטיפול בתלונותיה.
יש לכם שאלה בנושא הטרדה מינית? לחץ/י כאן
לאחרונה התקבלה התביעה, הן כנגד המטריד והן כנגד משרד החינוך. השופטת מצאה את גרסתה של המורה מהימנה ועקבית, ושוכנעה כי איש התחזוקה אכן הטריד אותה. נוסף על כך נקבע כי המנהלת לא פעלה לפי הוראות החוק, ולמעשה אפשרה להטרדה להימשך זמן רב. על כן גם משרד החינוך, המעסיק במקרה זה, נמצא אחראי בנזקיה. הן משרד החינוך והן השרת חויבו לשלם לה פיצויים בסכום של 291 אלף שקלים.
האם מדובר בהטרדה מינית או ב"התנהגות חברית הכוללת בדיחות גסות"?
המורה אשר הייתה בשנות ה-40 לחייה באותו הזמן, עם ותק של עשרות שנים בעבודתה בבית הספר, סיפרה בבית המשפט כי לא פעם חשה מוטרדת מהתנהגותו של אב הבית, אשר נהג להתקרב אליה, לדבר איתה בגסות, לגעת בה באופן לא הולם ועוד. היא ביקשה ממנו שיפסיק אך הוא לא חדל ממעשיו.
הפרשה התפוצצה בשנת 2010, כאשר לא הצליחה לשתוק עוד. אחרי שלחש באוזנה אמירה מינית בוטה, פנתה אל המנהלת, ומאז החל בירור שבסופו הועבר השרת לתפקיד אחר. עם זאת, המורה טענה כי משרד החינוך והעירייה התעלמו מתלונות קודמות, לא נקטו את הצעדים הנדרשים כדי למנוע את ההטרדות החוזרות ולא הפיצו בקרב העובדים את המידע הנחוץ להם על הטרדות מיניות במקום העבודה.
הנתבע עצמו וכן משרד החינוך והעירייה טענו שכלל לא מדובר בהטרדה מינית, אלא במערכת יחסים מיוחדת וחברית ששררה בין השניים אשר כללה החלפת דברים מיניים ובדיחות גסות. עוד טענו הנתבעים כי האישה מעולם לא אמרה לו מפורשות שיפסיק את מעשיו, ואם ייקבע כי מדובר בהטרדה מינית - יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור משמעותי.
אף על פי שהוחלט לא להעמיד לדין פלילי את איש התחזוקה, ההטרדה המינית הוכחה במסגרת התביעה האזרחית
השופטת מצאה את תיאוריה של המורה מהימנים והשתכנעה כי אכן הוטרדה מינית על ידי שרת בית הספר במשך תקופה ארוכה, אף שביקשה ממנו כי יפסיק. גם עדויות של מורות אחרות אשר תיארו בפני הממונה על הטרדות מיניות חיזקו את טענותיה.
אמנם היא לא התלוננה על ההטרדות עד אותו אירוע בשנת 2010, אך לקביעת השופטת, הדבר אינו משנה את המסקנה כי היא ספגה אמירות מיניות מצדו של איש התחזוקה וחשה אי נוחות רבה במשך תקופה ארוכה. עוד הוסיפה השופטת כי אף שהתיק נסגר במשטרה מאחר שלא נמצא סיכוי גבוה להרשעת אב הבית, המורה הצליחה להוכיח במסגרת המשפט האזרחי את עצם ההטרדה.
מעבר לכך, השופטת התרשמה כי המנהלת, וכפועל יוצא מכך משרד החינוך, הייתה מודעת במשך תקופה שאותו עובד מתנהל באופן לא תקין, לפני שפעלה בעניין. העירייה, לעומת זאת, לא הייתה מודעת להטרדות לפני שהחל הבירור הרשמי.
כיצד חולקה האחריות בין איש התחזוקה למשרד החינוך, ומדוע נקבע אשם תורם גם למורה עצמה?
אף שנקבע כי השרת הוא האחראי העיקרי לנזקיה של המורה בשל מעשיו, מאחר שלא ניתן להפריד את הנזק שגרם לנזק שגרם משרד החינוך, החליטה השופטת כי האחריות תחולק ביניהם - איש התחזוקה יישא 70% מחבות הפיצויים, ואילו משרד החינוך יישא 30% מהאחריות. נוסף על כך, החליטה השופטת להטיל 10% אשם תורם על המורה. זאת מכיוון שלא התלוננה עליו באופן רשמי במשך זמן רב.
הפיצויים נקבעו לפי הערכת הנזק שנגרם לה - רופאה מהתחום הפסיכיאטרי קבעה לה נכות של 20% בעקבות הפגיעה הנפשית שנותרה בה מאותה תקופה, אשר כוללת סימפטומים של דיכאון ופוסט טראומה. איש התחזוקה ומשרד החינוך חויבו לשלם לה פיצויים בסכום של 291 אלף שקלים. הם אף ישלמו 58 אלף שקלים עבור שכר טרחה לעורכי דינה.
ת"א 20648-07-15
ת"א 34780-10-17
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.