במשך שמונה שנים סיפקה גרפיקאית שירותים לשבועון בראש העין. העבודה התבצעה במשרדי העיתון, במסגרת של שלושה ימים בשבוע. במשך כל התקופה הארוכה הזו הועסקה הגרפיקאית כפרילנסרית, ללא הסכם עבודה, ומבלי לקבל את הזכויות המגיעות לעובדים שכירים כגון הפרשות לקרן הפנסיה, דמי חופשה והבראה ועוד.
האם יש להכיר רטרואקטיבית במערכת היחסים בין הצדדים כיחסי עובד ומעסיק?
סוגיה זו עלתה לדיון לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לאחר שהגרפיקאית תבעה להכיר בזכויותיה כעובדת שכירה וכפועל יוצא מכך לחייב את החברה שהעסיקה אותה בפיצויים ובתשלום הזכויות השונות.
קביעת יחסי עבודה אינה תלויה בהחלטתם או בהסכמותיהם של המעסיק והעובד, אלא בטיב ובמהות היחסים ששררו ביניהם. מאחר שהעובדת הועסקה במתכונת קבועה מתוך משרדי החברה לצד גרפיקאים שהועסקו כשכירים וללא שום הבדל בעבודתם, קבעה השופטת כי אכן מדובר ביחסי עובד ומעסיק.
יש לכם שאלה בנושא זכויות פרילנסרים? לחץ/י כאן
לאור זאת נקבע כי העובדת זכאית לתשלומים עבור ימי חגים, חופשה והבראה, וכן הפרשות לפנסיה. עוד נקבע כי המעסיקה תשלם לה פיצויים בגין נזקים לא ממוניים, וזאת לאור שנות העבודה הרבות, ניצולה של העובדת והתנהלותה בחוסר תום לב של המעסיקה. סכום התשלומים הכולל הגיע לסך של כ-136 אלף שקלים. כמו כן חויבה המעסיקה לשלם את הוצאות שכר טרחת עורכי דינה של העובדת בסכום של 18 אלף שקלים.
תנאי העבודה של העובדת העצמאית והעובדים השכירים שעבדו לצדה היו זהים
בתביעתה טענה הגרפיקאית כי לפי כל ההגדרות המקובלות, היא הועסקה כשכירה לכל דבר ועניין. לא היה כל הבדל בינה לבין הגרפיקאית השכירה שעבדה עמה, הייתה לה עמדה קבועה, היא קיבלה שי בחגים, והייתה יוצאת לחופשות רק לאחר קבלת אישור.
המעסיקה טענה כי מעולם לא היו ביניהם יחסי עבודה, וכי היא סיפקה שירותים כפרילנסרית תחת הגרפיקאית הבכירה שהועסקה כשכירה. עוד נטען כי הוצע לה לשנות את תנאי ההעסקה ולהפוך לעובדת שכירה, אך היא בחרה שלא לעשות זאת.
גם אם העובדת עצמה ויתרה על זכויותיה כשכירה - אין לכך תוקף משפטי, משום שמדובר בזכויות יסוד
בחינת מכלול הנסיבות הקשורות לעבודתה של הגרפיקאית הביאו את השופטת, נציג העובדים ונציג המעסיקים למסקנה כי אכן התקיימו יחסי עובד ומעסיק במקרה זה. תפקידה היה אינטגרלי, חיוני ומהותי, והיא ביצעה את עבודתה בימים קבועים. העבודה התבצעה במשרדי מערכת העיתון, תוך שימוש בציוד השייך למעסיקה.
כמו כן, הקשר בין הגרפיקאית למעסיקה נמשך שמונה שנים, באופן רציף וקבוע, ואילו המעסיקה אסרה עליה לצאת לחופשה בימים שבהם נדרשה להתייצב במערכת העיתון.
מעבר לכך, התברר כי במשך השנים הוצג בפני הגרפיקאית מצג שווא, אשר לפיו שכרה יהיה נמוך באופן משמעותי אם תועסק כעובדת שכירה. מדובר במצג שאינו משקף את המציאות, דבר ששכנע את השופטת כי הועסקה באופן מכוון תוך פגיעה בזכויותיה.
המעסיקה ניצלה את העובדת, אשר הייתה משוכנעת כי אם תהפוך לעובדת שכירה - שכרה ייפגע משמעותית
חומר הראיות שהוגש לבית הדין הראה כי מנהלתה של העובדת הסבירה לה כי אם תועסק כשכירה - היא תקבל מחצית מהשכר שאותו היא מרוויחה כפרילנסרית. כך, לפי מה שהסבירו לה, הגרפיקאית השכירה שעובדת איתה מרוויחה חצי מהשכר שניתן לה.
ואולם, התברר כי בפועל, שכרה השעתי של התובעת היה נמוך יותר משכרה של הקולגה. כפי שעלה מעדויות המנהלים במערכת העיתון, הגרפיקאית קיבלה שכר בהתאם לשעות העבודה שסיפקה, בעוד העובדים השכירים קיבלו משכורת קבועה ללא קשר לשעות העבודה שלהם.
מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב של המעסיקה כלפי העובדת, קבעה השופטת, והוסיפה כי על פי המבחנים אשר נקבעו בפסיקה, התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה.
במשך שנות העבודה במערכת העיתון, הגרפיקאית מעולם לא קיבלה ימי חופשה והבראה, תשלום עבור חגים והפרשות פנסיוניות
מעבר לזכויות הסוציאליות שלא שולמו לעובדת, קבעה השופטת כי מקרה זה מצדיק פסיקת פיצויים עבור נזק לא ממוני. זאת לאור מצג השווא שהוצג לעובדת וניצולה על ידי המעסיקה, וכן התקופה הממושכת שבה הועסקה. סכום הפיצויים נקבע על סך של 40 אלף שקלים.
עוד תשלם המעסיקה סכום של כ-41 אלף שקלים עבור הפרשות פנסיוניות, דמי חגים בסך של 24 אלף שקלים, דמי חופשה בסכום של כ-19 אלף שקלים ודמי הבראה בסך של כ-12 אלף שקלים. הסך הכולל הגיע לכ-136 אלף שקלים. נוסף על כך חויבה המעסיקה לשאת בהוצאות שכר הטרחה בסך של 18 אלף שקלים.
סע"ש 21159-01-18
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.