חוקי העבודה והבטיחות מחייבים מעסיקים לדאוג לבטיחותם של עובדים ולנקוט את כל האמצעים הנדרשים כדי להגן עליהם מפני סכנות הקשורות לסביבת העבודה שלהם. חובה זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר בהעסקת ילדים ובני נוער, כאשר חוק עבודת הנוער ותקנותיו אוסרים למשל על הרמת משאות כבדים מעל משקל מסוים והעברתם ללא מריצה או כלי הרמה אחר.
האם כל פציעה של עובד במהלך העבודה היא באחריותו של המעסיק? לאו דווקא. ואולם, אם התאונה אירעה בשל רשלנותו של המעסיק, למשל בעקבות חוסר הדרכה, אי אספקת ציוד בטיחות מתאים או אי מניעת מכשולים ומפגעים בסביבת העבודה, תוטל עליו אחריות והוא יחויב בפיצויים.
יש לכם שאלה בנושא פיצויים לנפגעי תאונות דרכים? לחץ/י כאן
האם התאונה שאירעה בשנת 2011 לנער בן 16 וחצי במהלך עבודתו נגרמה בשל רשלנותו של המעסיק?
בשאלה זו דן לאחרונה בית משפט השלום בבת ים, במסגרת תביעה שהגיש אותו נער, היום צעיר בשנות ה-20 לחייו, כנגד מי שהעסיק אותו באותה תקופה. הנער התבקש להעביר לוח זכוכית מבית העסק למכולת אשפה, ונפצע באורח קשה ברגלו כאשר הלוח התנפץ.
המעסיק טען כי תלמיד התיכון בעט בזכוכית ולכן הוא האחראי לפציעה, אולם השופטת דחתה את טענתו וקבעה כי התאונה אירעה בעקבות התנהלותו הרשלנית של המעסיק. התביעה התקבלה והצעיר יפוצה בסכום של 506 אלף שקלים. נוסף על סכום זה, ישלם המעסיק גם את הוצאות המשפט של הצעיר בסך של כ-116 אלף שקלים.
מה גרם להתנפצות הזכוכית ולפציעתו של תלמיד התיכון?
התאונה אירעה בזמן שהתלמיד עבד בעבודה חלקית אצל שכנו, אשר ניהל עסק למוצרי חשמל. בין הצדדים הייתה מחלוקת של ממש בנוגע לנסיבות פציעתו של הצעיר, כאשר הוא עצמו טען שלוח הזכוכית התנפץ באופן פתאומי ומסיבה לא ברורה. מכיוון שמדובר היה בלוח אשר מימדיו גדולים והמעסיק לא העביר אותו כל הדרכה או סיפק לו אמצעי מגן, טען הצעיר כי מעסיקו התרשל ולכן עליו לפצות אותו.
מנגד, המעסיק טען כי יש להטיל את מלוא האחריות על הצעיר, וזאת מכיוון שהחליט לבעוט בחוזקה בלוח הזכוכית. מאחר שמדובר בבעיטה מכוונת, טען, הקטין לא נפגע בעקבות סיכון לא סביר או בשל רשלנותו של בעל העסק, אלא בגלל התנהגותו שלו אשר הובילה לניפוץ המראה ולפציעה.
ואולם, המעסיק לא היה עד לתאונה אלא טען שהנער התוודה בפניו כי בעט במראה. השופטת לא התרשמה כי הצליח להוכיח את טענותיו, וציינה שמדובר בהשערה בלבד. היא העדיפה את גרסתו של הצעיר, אשר קיבלה משנה תוקף גם באמצעות עדותו של צעיר נוסף אשר עבד איתו באותו יום וראה את התאונה לנגד עיניו.
המעסיק הורה לנער להרים לוח זכוכית במשקל ובגודל שאינם מתאימים לגילו, ללא הדרכה או פיקוח
בהמשך קבעה השופטת כי המעסיק התרשל בכך שהורה לקטין להשליך את לוח המראה הגדול, ולכן אחראי לתאונה. זאת מכיוון שגודלו ומשקלו של הלוח עברו את התקרה המותרת בחוק עבודת הנוער. אף על פי שלא ניתן לדעת בדיוק מה היה משקלו של הלוח או גודלו, קבעה השופטת כי גרסותיו השונות של המעסיק אל מול גרסתו העקבית של הנער ועדותו של הצעיר אשר עבד עמו, הביאו אותה למסקנה כי מדובר היה בלוח גדול וכבד מדיי.
מלבד זאת, אף המעסיק עצמו הודה כי לא סיפק לנער כפפות הגנה או הדריך אותו כיצד לשאת את הלוח בצורה בטוחה. הוא אף לא פיקח על עבודתו של הקטין ולמעשה לא נקט כל אמצעי זהירות. על כן קבעה השופטת כי הוא האחראי הבלעדי לפציעתו של תלמיד התיכון.
הנער סבל מדימום מסיבי בעורק, עבר סדרת ניתוחים ונזקק לשיקום ממושך
בשל הפציעה החמורה, הנער הובהל בדחיפות לבית החולים ושם עבר סדרה של ניתוחים. לאחר מכן אושפז במשך שלושה חודשים לצורך המשך שיקומו. הביטוח הלאומי הכיר בו כנפגע תאונת עבודה, ומומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט העמיד את שיעור נכותו הרפואית על 42%. השופטת החליטה להעמיד את שיעור נכותו התפקודית על 30%.
חישוב הפיצויים התבסס על הפסדי השכר שנגרמו לו ועל הפגיעה הצפויה בהכנסותיו בעתיד ועד גיל הפרישה. כמו כן התחשבה השופטת בתקופת השיקום הממושכת שבה נזקק לעזרה של ממש מהוריו ובני משפחתו, ובהוצאות הרפואיות השונות.
מלבד זאת פסקה השופטת פיצויים גם עבור הכאב והסבל שחווה. בסופו של דבר כאמור נקבעו הפיצויים על סכום של 506 אלף שקלים, והמעסיק אף חויב בהוצאות המשפט בסכום נוסף של כ-116 אלף שקלים.
ת"א 33240-03-17
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לתאונות דרכים LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.