לאחרונה דן בית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעתו של אדם לא צעיר, אשר עבר לפני כשש שנים בהיותו בן 70 סדרה של טיפולים טבעיים במרפאה המנוהלת על ידי רופא כללי, שביצע את הטיפולים בפועל.
התובע טען כי הגיע לקבל טיפולי דיקור ושיאצו פשוטים שאמור לעזור ל"טיקים" בעינו, אך בוצעה בו מניפולציה בצוואר שכללה טלטול של ראשו במהירות ימינה ושמאלה, בלי שקיבל הסבר על הטיפול הזה ומבלי שהסכים לקבל אותו, ואף יתרה מזאת - לאחר שדרש מהרופא באופן חד משמעי שלא לעשות זאת. בעקבות הטיפול הוא נותר עם נזקים פיזיים חמורים, ולמעשה נפגע קשות בשתי ידיו ורגליו.
הרופא הנתבע טען כי כל הטיפולים נעשו בהסכמתו של המטופל, וכי כלל לא ביצע בו את המניפולציה המדוברת. ואולם, השופטת קבעה כי עדותו אינה הגיונית ומתחמקת, לעומת גרסתו של התובע שהייתה עקבית ואף קיבלה תמיכה בהקלטות של שיחות שביצע עם הרופא. היא קיבלה את התביעה והורתה לרופא לשלם פיצויים בסכום של 690 אלף שקלים, וכן לשאת בהוצאות שכר טרחת עורכי דינו של התובע בסכום של כ-161 אלף שקלים.
יש לך שאלה בנושא רשלנות רפואית? לחץ/י כאן
האם המטופל הסכים לקבל את הטיפול בצוואר?
על פי העובדות שהתגלו במהלך המשפט, המטופל פנה למרפאה האלטרנטיבית לאחר שהמקור לבעיית הקפיצות בעינו לא התגלה בבדיקות שביצע במסגרת הרפואה הקונבנציונלית. הרופא הבטיח לו כי לאחר מספר טיפולי דיקור הוא יחוש שיפור במצב.
אף על פי שעבר עשרות טיפולים מצבו לא השתפר, ובשלב זה ביצע בו הרופא שלושה טיפולים בצוואר הכוללים מתיחה וסיבובים מהירים של ראשו. במהלך הטיפול האחרון חש המטופל כאבים חדים בצוואר, ולאחר מכן החל לסבול מחוסר תחושה וחולשה בגפיים. בעקבות הנזקים שנגרמו לו נאלץ לעבור ניתוח ושורה של טיפולי פיזיותרפיה.
האם הרופא התרשל במהלך הטיפול, והאם יש קשר בין הטיפול לבין הנזק שנגרם למטופל?
התובע תיאר כי קיבל את הטיפול בצוואר שלוש פעמים, מבלי שהרופא יידע אותו לפני כן ומבלי שהסכים לכך. הוא ציין כי הטיפול בוצע באופן פתאומי, הפתיע אותו והכאיב לו מייד. על כן דרש שלא יבצע אותו שוב והרופא אכן הבטיח לו שלא יעשה זאת. למרות זאת גם בביקור הבא במרפאה בוצע בו אותו טיפול, וגרם לו לנזק בלתי הפיך בעמוד השדרה.
הוא הציג הקלטות משיחות שניהל עם הרופא לאחר אותם טיפולים, ובהן הרופא הודה כי ביצע את הטיפול אף על פי שהתבקש שלא לעשות זאת.
הרופא אישר כי המניפולציה בצוואר אכן בוצעה לאחר שסדרה של טיפולי שיאצו ודיקור לא הצליחו לשפר את מצבו של התובע, בתקווה שבעייתו תיפתר. הוא הסביר כי מדובר בהליך שביצע מאות פעמים במשך שלושה עשורים, ומעולם לא נתקל בתלונות בגינו. עוד טען כי המטופל קיבל הסבר ונתן את אישורו לביצוע הטיפול, ובאשר לטיפול האחרון אשר גרם את הנזק טען כי כלל לא ביצע את הטיפול המדובר אלא רק עיסה את המקום.
מהם הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות הטיפול האלטרנטיבי?
לאחר ששמעה את שני הצדדים, קיבלה השופטת את גרסתו של התובע ודחתה את הגרסה שהציע הרופא. היא התרשמה מעדותו של המטופל שהייתה עקבית וסדורה ואף נתמכה בשיחות שניהל עם הרופא, כאשר מנגד עדותו של הרופא הותירה רושם מתחמק, הייתה רצופה בסתירות ולא היה בה היגיון.
השופטת פירטה כי למרות הסבריו של הרופא על כך שהמטופל ידע על הטיפול, הוא לא הציג כל ראיה שיכולה לתמוך בדבריו, והעובדה ששינה את גרסתו לא פעם והוסיף פרטים נוספים הקשתה עליה לקבל את גרסתו.
במסגרת השיחות שהתקיימו בין הצדדים והובאו כראיה על ידי התובע, הרופא למעשה הודה כי הטיפולים שביצע גרמו לו לנזקים. כמו כן המטופל הציג חוות דעת רפואיות שהתקבלו על ידי השופטת, אשר הוכיחו כי המניפולציה הצווארית שבוצעה בו הותירה בו נכות אורתופדית ונוירולוגית. למעשה, נקבע כי הטיפול שעבר גרם לפריצת דיסק אשר הובילה ליתר הנזקים.
השופטת קבעה כי בעקבות הטיפול סובל התובע מחולשה בגפיים, הוא צולע ולעתים נזקק לעזרה בביצוע פעולות מסוימות. היא פסקה לטובתו פיצויים עבור עזרה שאותה נזקק לקבל מבני משפחתו ובעיקר מאשתו, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וכן עבור כאב וסבל. סך כל הפיצויים נאמד ב-690 אלף שקלים, והרופא אף חויב לשלם את שכר הטרחה של עורכי הדין בסכום של כ-161 אלף שקלים.
ת"א 40792-07-16
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לרשלנות רפואית LawGuide
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.