בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגיש עובד שיפוצים נגד מעסיקו הישיר ונגד חברת הקבלן הראשית באתר העבודה, לאחר שנפל מפיגום במהלך ביצוע שיפוצים בבית מלון ונחבל בראש ובכתף. לאחר בחינת כלל העדויות והראיות השופטת קבעה כי המעסיק הישיר של העובד וחברת הקבלן הראשית במקום הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי העובד בכך שלא סיפקו לו אמצעי מיגון מתאימים לביצוע העבודה, לא פיקחו עליו כראוי ולא העבירו לו הדרכה מתאימה לפני ביצוע העבודה.
לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, במהלך ביצוע עבודות לבניית תקרת גבס באולם בית מלון, העובד עמד על פיגום כדי להרים לוחות גבס גדולים ולהתקינם על התקרה. תוך כך, העובד ופועל נוסף פירקו חלק מהמעקה של הפיגום כדי להרים את לוחות הגבס לעבר הפיגום. העובד החזיק את אחד מלוחות הגבס, איבד את שיווי משקלו, נפל מהפיגום לעבר רצפת האולם ונחבל בכתף ובראש. בעקבות הנפילה הוא איבד את הכרתו, הובהל לבית חולים שם אובחן כי הוא סובל מדימום מוחי תוך גולגולתי.
יש לך שאלה בנושא תאונת עבודה? לחץ/י כאן
העובד טען שלא קיבל הדרכה וציוד מתאים לעבודה בטוחה בגובה
העובד טען כי הפיגום שעליו עמד במהלך העבודה, אשר סופק על ידי חברת הקבלן הראשית במקום, היה פגום מאחר שהוא היה רעוע, גודר במעקה באופן חלקי בלבד ורצפתו הורכבה מפלטות מאולתרות שלא עוגנו כראוי לשלד הפיגום. לפי גרסת העובד, מעסיקו וחברת הקבלן לא העבירו לו הדרכת בטיחות או הדרכה לעבודה בגובה, ותוך כך לא סיפקו לו אמצעי בטיחות מתאימים לביצוע העבודה.
העובד הוסיף וטען כי מעסיקו הישיר והחברה הקבלנית הראשית במלון נושאים באחריות מלאה לתאונה מכוח עוולת הרשלנות ומכוח עוולת הפרת חובה חקוקה, בשל הפרת חובות המעוגנות בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה.
מעסיקו הישיר של העובד התנער מאחריות לתאונה
מעסיקו הישיר של העובד טען כי אין להטיל עליו כל אחריות לאירוע מכיוון שהחובה הקבועה בחוק ביחס לבטיחות בעבודה חלה אך ורק על הקבלנית הראשית באתר העבודה. לדבריו, הוא הסתמך על כך שהקבלנית הראשית עמדה בחובותיה והעבירה הדרכות בטיחות מתאימות לעובדים תוך מינוי מנהל עבודה בשטח. עוד טען המעסיק כי לא היה באפשרותו למנוע את התאונה מכיוון שאין לו ידע בפיגומים שלא היו בבעלותו וסופקו על ידי הקבלנית הראשית.
הקבלנית הראשית טענה כי המעסיק הישיר הנהיג שיטות עבודה פסולות ומסוכנות ולא דאג לקיים הדרכות בטיחות לעובדיו לפני ביצוע העבודה. הקבלנית הוסיפה כי העובד לא הועסק על ידה ועבד בהתאם להנחיות מעסיקו הישיר. לפי גרסת הקבלנית, העובד נפל מהפיגום כתוצאה מכך שפירק את מעקה הבטיחות בעצמו ולכן אין להטיל עליה אחריות לתאונה.
מעסיק מחויב לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים
השופטת הבהירה כי מעסיק מחויב לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לדאוג לכך שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם תחת תנאי בטיחות מיטביים, לספק להם סביבת עבודה בטוחה ולהגן עליהם מפני סיכונים. השופטת הוסיפה כי חובת הזהירות של מעסיק ושל קבלן ראשי באתר בנייה עוגנה באופן מפורש בפקודת הבטיחות בעבודה.
לאחר שבחנה את נסיבות המקרה, השופטת קבעה כי הקבלנית הראשית באתר הבנייה והמעסיק הישיר של העובד היו צריכים לצפות כי בהיעדר הדרכת בטיחות, פיקוח וסביבת עבודה בטוחה, ישנה אפשרות לנפילת עובדים מגובה ולגרימת נזקי גוף. השופטת ציינה כי לנוכח העלות הנמוכה של האמצעים למניעת התאונה וההסתברות להתממשות התאונה, הוטלה על הקבלנית הראשית ועל המעסיק הישיר חובה לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע את התאונה, אך הם הפרו את חובתם והתרשלו כלפי העובד.
רוב האחריות לתאונה מוטלת על הקבלנית הראשית בהיותה בעלת השליטה באתר
לפי קביעת השופטת, קיים קשר סיבתי בין הפרת החובות של המעסיק ושל הקבלנית הראשית כלפי העובד ובין התרחשות התאונה והנזק שנגרם לעובד בעקבותיה. השופטת ציינה כי רוב האחריות היא של הקבלנית הראשית בהיותה מבצעת הבנייה ובעלת השליטה באתר העבודה ובפיגום שקרס ולכן ייחסה לה 70% מהאחריות לתאונה, ואילו למעסיק הישיר יוחסו 30% הנותרים מכיוון שהיה מצופה ממנו להדריך את העובד ולהקפיד שיעבוד בסביבת עבודה בטוחה.
בסוגיית הנזק נקבע כי לעובד נגרמה נכות קבועה משוקללת בשיעור של 28.45% בגין מצב שלאחר פריקת כתף, מצב לאחר דימום תוך גולגולתי והפרעת פוסט טראומה ודיכאון. השופטת קבעה כי נכותו התפקודית של העובד לצורך חישוב הפיצויים היא בשיעור של 29%.
בסופו של דבר, השופטת קבעה כי נזקיו של העובד מסתכמים בסך של 1,309,008 שקלים עבור הפסדי שכר לעבר ולעתיד כולל הפסדי פנסיה, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד וכאב וסבל. מאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שולמו לעובד תגמולי ביטוח לאומי בסך כולל של 659,379 שקלים. סכום זה נוכה מסכום הפיצוי הכולל ונקבע כי הקבלנית הראשית והמעסיק הישיר ישלמו לעובד סך של 649,629 שקלים בתוספת שכר טרחה בסך 129,925 שקלים.
ת"א 17079-02-14
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לתאונות עבודה LawGuide
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.