נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, מורידה את הכפפות, משיבה אש לכל הכיוונים ומכנה את גל החקיקה בתחום בתי המשפט "מסע של הסתה ודה-לגיטימציה נגד בית המשפט".
הנשיאה ביניש נאמה הערב בכנס העמותה למשפט ציבורי בים המלח. בנאומה הארוך תקפה ביניש בחריפות את חברי הכנסת שיזמו את החוקים האחרונים נגד בתי המשפט, ואמרה כי "הכתובת הייתה על הקיר".
"משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון", דברי ביניש. "זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית".
"הציבור נופל ברשת ההטעיות; זו הסתה גלויה"
"בראיונות המיועדים בעיקר לציבור בוחריהם של אותם אישי ציבור, הם מתבטאים בביטויים שאינם הולמים, בטענות חסרות בסיס על בית המשפט העליון, שנקלטות בקרב ציבור שחלקו תמים ונופל ברשת ההטעיות. ואחר כך, כמו הקוזאק הנגזל, מכריזים בקולי קולות כי לציבור אין אמון בבית המשפט ובמערכת המשפט. מסע ההטעיה מעצם טיבו ואופיו מחלחל ומרעיל; זו דרכה של תעמולה ויש בו הסתה גלויה נגד בית המשפט ושופטיו", ציינה נשיאת העליון.
"אין ממש בטענות הנשמעות בציניות ובלגלוג כאילו יש פה מחנה שסבור שבית המשפט קדוש. אני ודאי לא חושבת כך", הוסיפה ביניש. "מותר לקיים דיון רציני ולבחון מה טעון תיקון ואם יש צורך לתקן. אך צריך לזכור שבית המשפט העליון, כמו יתר מוסדות השלטון, נטוע בתוך הרקע החברתי, התרבותי והפוליטי של המדינה. גם שיטת הבחירה של השופטים, שמרבים לעסוק בה בתקופה האחרונה, היא חלק מהמבנה השלם שנבנה כאן והיא מושפעת, בין היתר, מהמבנה החברתי והפוליטי שלנו ומהעובדה שאין לנו חוקה שלמה והערכים הדמוקרטיים הבסיסיים שלנו אינם מעוגנים בעוגנים שיגנו על השיטה מפני כל רוח חולפת".
נשיאת בית המשפט העליון הדגישה: "אנחנו באמת יושבים בתוך עמנו. אנחנו מדינה קטנה וכולם מכירים את כולם. אין אמירה רחוקה יותר מן המציאות מאשר לומר על שופטי ישראל שהם מנותקים מהעם ומתחושותיו. במציאות הישראלית הסוערת אי אפשר להיות מנותק ואסור להיות מנותק. בזכות הנגישות הרבה לבית המשפט אנחנו נפגשים עם ציבורים רבים, רואים עצמנו חלק מהחברה ורוצים להישאר כאלה".
"שופט לא חייב דבר לאף מפלגה"
"יחד עם זאת", הוסיפה, "איננו מעוניינים בשופטים 'מחוברים' יתר על המידה, שיפסקו לפי דעת הקהל. זהו בדיוק ההבדל בין שופט לנציג ציבור פוליטי שאמור לפעול כמייצג של שולחיו. ריחוק מקצועי ושאיפה לאובייקטיביות הם נדבך הכרחי בעבודת השופט. קשר מחייב בין פוליטיקאי לשופט נבחר הוא סיכון. בית המשפט מטיבו הוא המוסד היחיד שבו פוליטיקאי לא יכול להרים טלפון לשופט ולהודיע לו מה הוא מבקש. שיטה כזו מוכרת רק בסוג מסוים של משטרים. אצלנו, השופט שנבחר אינו תלוי באיש ואינו חייב דבר למפלגה כלשהי".
ביניש הגנה על השופטים: "הם לא גדלו באחוזות של אצילים. מתוך עמם הם צמחו ומרבדים שונים של החברה בישראל. הם עבדו והשקיעו והגיעו להישגים מקצועיים. גם הוריהם לא נולדו עם כפית של כסף. מדוע, אם כן, להטיל בהם סטיגמה ולהסית נגדם? זוהי תעמולה שבמסגרתה אליטה מקצועית הפכה למילת גנאי. העובדה הברורה, לעומת זאת, היא שבמערכת המשפט כולה מכהנים משפטנים שעברו הליכי מיון רבים ושונים; שתרמו לחברה בישראל כל אחד לפי דרכו ויכולתו והגיעו בסולם המשפטי למשרה השיפוטית הבכירה".
"כנגד בית המשפט הזה מעיזים פנים חברי כנסת בישראל לומר שהוא 'מוסד רקוב'", המשיכה ותקפה. שזו 'חבורה עלובה'. ניגשים אליי אנשים ברחוב, מביעים תמיכה ואומרים – 'אנחנו הרוב הדומם'. חברים, אלה שערכי היסוד של המדינה הזאת יקרים לליבם – אינני יודעת אם אתם הרוב, אבל אני יודעת שאתם דוממים. אמנם, היו מספר יוזמות שביקשו להתנגד לרוחות הרעות. נכתבו מספר מאמרים בעיתונים ואף הופצה עצומה עליה חתמו מספר ניכר של אנשי אקדמיה בכירים. אלה פעולות חשובות, אך בימים אלה אין בהן די. כשאומר חבר כנסת באחד מדיוניה: "אנחנו רוצים לשנות את בית המשפט העליון מהיסוד ולהוציא את השליטה מהאליטה הרדיקלית השמאלנית, השולטת בו ולהחזיר אותו לעם", איפה כל חברי העמותה למשפט ציבורי? האם הרעיונות של עצמאות שיפוטית והפרדת רשויות המבוססת על איזונים ובלמים אינם עומדים בלב המשפט הציבורי?".
"ערכי הדמוקרטיה הולכים ונשחקים"
ביניש אמרה כי היא שמחה לשמוע את דברי ראש הממשלה אשר התבטא בפומבי לאחרונה ממש ויצא להגנה על מערכת המשפט. "יש חשיבות רבה לכך שראש הממשלה מצהיר על חשיבות עצמאותם של השופטים", לדבריה. "למיטב ידיעתי, הוא גם התנגד לחלק מהצעות החוק ובלם את הצעת חוק השימוע. אני מניחה שראש הממשלה יוסיף לעמוד על המשמר ככל יכולתו. יחד עם זאת, כל עוד מנשבת הרוח הרעה, אין די בבלימת הצעת חוק זו או אחרת. שכן, מדובר במגמה מתמשכת ולא במאבק ספוראדי".
"מאז הימים האפלים של מלחמת העולם השנייה ידע העולם להפיק את הלקח הבסיסי: דמוקרטיה היא אכן בראש ובראשונה שלטון הרוב, אך דמוקרטיה היא גם שמירה על המהות הדמוקרטית, על ערכי יסוד, על כבוד האדם, על זכויות האדם", סיכמה ביניש את דבריה החריפים. "ובישראל, בד בבד עם כל אלה, על ערכיה כמדינה יהודית. אלה אינן מלים ריקות. אלה ערכים המצויים בלב ההגנה על קיומנו, והם הולכים ונשחקים במסע שנועד להכחידם".