נערה ממרכז הארץ, בת לאם חד הורית, חולה בסרטן קשה. הרופאים מגיעים למסקנה ברורה: הדרך היחידה להציל אותה היא לכרות את ידה. האם מתנגדת מסיבות דתיות, אבל בינתיים - הזמן הולך ואוזל. זה התיק הסבוך שהגיע לפתחו של שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
"בלב כבד ניגש אני לכתוב החלטתי זו", פתח השופט יהורם שקד את הכרעתו. "לא אפריז אם אומר כי החלטות במקרים מעין אלו מדירות שינה מעיניו של השופט, ואולם עם כל הצער והכאב הנלווים להחלטה, בסופו של יום ניכר כי אין ולא יכול להיות כל פתרון זולת קבלת הבקשה".
תחילתה של הפרשה בחודש אפריל השנה, כשפנה רופא מביה"ח איכילוב לבית המשפט בבקשה לבצע את הכריתה, שם הסביר כי מדובר ב"גידול ממאיר ביותר" וכי "מחלה זו הינה קטלנית ב-100% מהחולים ומדובר בדרך כלל בתהליך הדרגתי של החמרה במחלה אשר כרוך בכאבים עזים".
הנערה: "אני מבינה שאין לי ברירה"
האם התנגדה. בדוח העבודה הסוציאלית שהוגש לבית המשפט עליה נכתב כי היא "אישה קשת יום, נצמדת לאמונותיה הדתיות ולמסורת, לדבריה את ליבה שופכת בכותל. על פי תפיסתה המענה למצבה של א' הוא התפילה והצום. לאם לקח פרק זמן להפנים שמדובר במחלה קשה, אך לא נראה כי מפנימה לגמרי שמדובר במחלה מסכנת חיים".
בשיחה עם הרופאים בעניין אף אמרה האם על בתה כי "יותר טוב שתמות", מאשר שתעבור כריתת היד. א', הנערה, אמרה לעומת זאת: "אני מבינה שאין לי ברירה".
"גם אני, בדיוק כמו הקטינה, בדעה כי אין לי ברירה, אלא להורות על ביצוע הניתוח הנ"ל", סיכם השופט שקד. "סיכויה היחיד של הקטינה לשרוד תלוי בביצוע ניתוח הכריתה. היה והניתוח לא יבוצע, יהא הדבר משום גזר דין מוות. היה והניתוח יבוצע, קיים סיכוי טוב שהקטינה תבריא ותחלים ממחלתה. צר לי מאוד כי האם, אשר אין ספק באהבתה לבתה, ממאנת לראות את המציאות נכוחה ומסרבת לאפשר לביתה סיכוי לחיים, אמנם ללא יד, אולם עם דגש על 'חיים'".
השופט אף פסק כי על משטרת ישראל לוודא שהניתוח המדובר יתקיים - בכל מחיר.