בית המשפט העליון דחה הבוקר את ערעורו של ירון ברכה, שהיה אחראי לאחת מתאונות הדרכים הקשות שידעה מדינת ישראל בשנים האחרונות.
ב-7 במרס 2007, סמוך לשעה 1:30 בלילה, חזר ברכה מחתונה כשהוא תחת השפעת אלכוהול ולאחר שימוש בסמים מסוג חשיש וקוקאין. הוא חצה את צומת גינתון באור אדום, במהירות של 171 קמ"ש, וכך גרם למותם של שישה בני אדם - בהם גם אחיו התאום אייל, שישב לצדו.
במקום התאונה נקבע מותם של חמישה עובדי "אגד": משה בן גיגי בן 44 מאשקלון, אהרון בנישו בן 55 מאשקלון, דוד יונה בן 51 מאשקלון, מיכאל קשפור בן 28 מאשקלון ויצחק כהן 42 מאשדוד. החמישה סיימו יום עבודה באשקלון, ויצאו עם רכב שכור לכיוון אלעד. בדרך הביתה, הם מצאו את מותם.
בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את ברכה בנהיגה בפזיזות, מתוך אדישות למעשיו, כשהוא נוטל במודע סיכון בלתי סביר למשתמשים בדרך. בחודש ספטמבר 2008 נגזר על ברכה עונש של 16 שנות מאסר בפועל, ארבע שנות מאסר על תנאי, ורישיון הנהיגה שלו נשלל לצמיתות.
בעת מתן גזר הדין לפני שלוש שנים, כתבה השופטת, ד"ר עדנה קפלן-הגלר, כי "הנאשם המיט על עצמו אסון, אך אין בכך כדי להקל על כאבם של הקורבנות האחרים. ב'ליל הבלהה ההוא' התנהג הנאשם כמי שחמוש במכוניתו כבנשק".
פרקליטו של ברכה: "לולא התקשורת, העונש היה קל פי אלף מונים"
בתום הדיון הבוקר אמר עורך דינו של ירון ברכה, עו"ד אילון אורון, כי "כואב לו מאד על האם השכולה ועל כל המשפחות של ההרוגים. האם איבדה באחת את שני בניה התאומים. ילד אחד נשאר כבן דמותו של הילד המת. כשלא מחזירים לאמא את הילד החי, היא מרגישה כאילו לקחו לה את שני בניה".
"התאונה הייתה יכולה להימנע לו נהג הרכב המעורב היה עוצר לשנייה אחת, כפי שעשה רכב אחר שהבחין באורות רכבו של ירון. עדיף לאבד רגע בחיים מאשר חיים ברגע. חוץ מאשר נקיפות המצפון שלו, גם כלפי ההרוגים וגם כלפי אמו. ברגע אחד הוא גרם לאמו להיות שכולה", ציין הפרקליט.
"אפשר היה לנקוט במידה של חמלה כלפי ההורים השכולים, אפשר היה להחזיר להם ילד אחד לפחות", לדברי עו"ד אורון. "את ההרוגים אי אפשר היה להחזיר לחיים, אבל צריך היה להקל משמעותית בענישה, שהייתה פרי של לחץ תקשורתי חזק מאד. היה סוג של ראווה במשפט הזה. החלון פתוח, הרוח נושבת, בתי המשפט מושפעים מאד מהתקשורת. לולא התקשורת, העונש היה קל פי אלף מונים, ובית המשפט היה מתחשב באם השכולה".