כשנה לאחר שבית המשפט בצרפת גזר את דינם של אריק רוביק וקלוד חייט, שהורשעו בדריסה למוות והפקרתה של לי זיתוני ז"ל - הוריה הגישו לבית משפט השלום בתל אביב תביעת עיזבון שמוערכת בכמיליון שקלים. כתב התביעה נשלח לבית הסוהר בצרפת שבו מרצים השניים את עונשם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בני משפחת זיתוני תובעים את רוביק, חייט וכן את חברות הביטוח מנורה ופניקס בגין הוצאות הלוויה והקבורה וכן פיצוי בגין "השנים האבודות בהן הייתה יכולה המנוחה להשתכר ולחסוך אלמלא פטירתה" - כך מכתב התביעה.
"המנוחה הייתה בעלת יכולות אינטלקטואליות וחברתיות יוצאות דופן, כישורים אקדמיים מעולים, מלאת חיוניות, בעלת קסם אישי וכישורים אישיים ובינאישיים מעוררי התפעלות", נכתב. עוד ציינו הוריה בתביעה כי בשל נתוניה יוצאי הדופן, הייתה לי ז"ל "צפויה להגיע לשכר גבוה, שהיה עולה על שילוש השכר הממוצע למשק".
כתב התביעה מתייחס ישירות לדורסים. "הנתבעים פעלו שלא כאדם זהיר וסביר, הפקירו את המנוחה על הכביש והחלו במסע בריחה ממושך חוצה גבולות תוך ניסיון לטשטש את מעורבותם בתאונה ולהימלט מאימת הדין", נכתב.
חייט: "פחדתי, לא הייתי אמיץ"
בדצמבר 2014 גזר בית המשפט בצרפת חמש שנות מאסר על אריק רוביק, שנהג ברכב הדורס, וכן 15 חודשי מאסר לקלוד חייט שישב לצדו בזמן התאונה. בנוסף, גזר בית המשפט בפריז על השניים לשלם כל אחד עשרות אלפי אירו כפיצוי למשפחתה של זיתוני. לשניים אין אפשרות לשחרור מוקדם מהכלא.
שבוע לפני גזר הדין התייצבו השניים על דוכן הנאשמים והחלו להשיב על שאלות השופט-חוקר. רוביק תיאר את האירוע: "שמעתי את הפגיעה, אבל לא ראיתי כלום. גם לא אחרי הפגיעה". הוא נשאל מדוע לא עצר, וענה: "אני לא יודע, זו הייתה החלטה של רגע. רציתי לראות את ילדיי".
השניים נשאלו האם לא הייתה בהם חמלה. רוביק: "לא חשבתי על זה". חייט: "פחדתי. לא הייתי אמיץ". השופט שאל "על מי פחדת , על עצמך או על זיתוני?", וחייט השיב: "אם היינו עוצרים המשטרה לא הייתה מקשיבה לנו. זו לא המדינה שלנו, אנחנו לא דוברים את השפה".