לאחר 55 ימים במעצר וכשבוע לאחר כתב האישום החמור, מחמוד קטוסה השתחרר היום (שלישי) ממעצר כאדם חופשי - לאחר שכתב האישום בגין אונס, חטיפה ותקיפה של ילדה בת 7 בבנימין בוטל באופן חריג. סימני השאלה בתיק התעוררו ביממה שלאחר פרסום המקרה - והלכו והתגברו ככל שהתקשורת ופרקליטי הנאשם המשיכו לגלות "חורים" ואי-התאמות בממצאי החקירה ובכתב האישום. גם לאחר ביטול האישום, סימני שאלה רבים שדווחו בחדשות נותרו פתוחים - והמחדלים בתיק החקירה עלולים להקשות על גילוי האמת בתיק המורכב שעורר סערה בישראל.
סימני השאלה הפתוחים:
- מהו התאריך המדויק שבו אירע האונס?
- מדוע לא הופעלו אמצעים טכנולוגיים ולא איכנו את הטלפון של החשוד?
- מדוע לא נמצאה אף ראיה תומכת בעדות הילדה?
- האם אכן היו מעורבים נוספים במקרה?
- האם ניתן לקבוע בוודאות שהילדה נאנסה?
- האם הובלה לזירה ברגל או ברכב?
- מדוע פריטים חשובים נאספו מביתה רק אתמול, כחודשיים לאחר תחילת החקירה?
- מה התרחש עד להגשת התלונה במשטרה ומדוע לא נלקחה באופן מיידי לבית החולים?
- האם גורמים בסביבת הילדה "זיהמו" את החקירה?
- האם ניתן להפיק ראיות פורנזיות או DNA מפריט כלשהו?
- מדוע לא זוהתה כל התרחשות במצלמות האבטחה בבית הספר?
- האם זיהויו של הנאשם קטוסה על ידי הילדה אותנטי?
- מדוע השב"כ לא עורב בחקירה?
- מדוע פרקליט המדינה ובכירים במשטרה ובפרקליטות הצבאית לא עורבו - וגילו על החקירה רק כשפורסמה בתקשורת?
לקריאת ההחלטה המלאה של הפרקליט הצבאי הראשי לחצו כאן
לקריאת המכתב ששלחה הפרקליטות לבית הדין הצבאי לחצו כאן
ההודעה על כתב האישום פורסמה ב-16 ביוני, כ-40 יום לאחר מעצרו של קטוסה בן ה-46 מכפר קדיס. כתב האישום לא ייחס לאירוע היבט לאומני, והוא הוגש למרות שאין מסמך או קביעה חד-משמעית שמצביעה על כך שהילדה אכן נאנסה - אם כי ההערכה הרפואית הייתה שהילדה עברה פגיעה מינית. עם זאת, קיימת חוות דעת של רופאה שראתה את הילדה ודיברה על פגיעה, אבל אין חוות דעת פתולוגית. נגבתה מהילדה הודאה ע"י חוקרת הילדים בארבעה שלבים - בארבעה מפגשים שהתקיימו לאורך כל החקירה שנמשכה כחודשיים. בנוסף לכך שהילדה לא נבדקה אצל רופא משפטי, בחקירה לא הפעילו אמצעים טכנולוגים ולא איכנו את הטלפון של החשוד ושל חשודים אפשריים נוספים.
מה קרה בימים שלפני הגשת התלונה?
רק אתמול, כחודשיים לאחר תחילת החקירה, נאספו ממצאים חשובים מביתה של הילדה - והחל המאמץ לחלץ ראיות. עורכי הדין של המשפחה טענו שמדובר בממצאים משמעותיים שקושרים באופן מובהק את קטוסה למעשה, אך גורם המקורב לחקירה סתר את טענתם ואמר שלא ברור כמה הממצאים מחזקים את החשד דווקא נגד קטוסה. מכיוון שלא הושגה פריצת דרך בימים האחרונים, הוחלט על ביטול כתב האישום - והמשך החקירה, גם נגד קטוסה.
כבר יממה לאחר הגשת כתב האישום אמר גורם בכיר במשטרה לחדשות Online כי מעורבותם של שני החשודים הנוספים במעורבות באירוע עלתה בעדות הילדה - אך אין קצה חוט לגביהם. חקירת המשטרה שכוללת אמצעים טכנולוגיים שונים לא הצליחה לגלות את זהותם. למרות גרסת הילדה לגבי מעורבותם של שני גברים אחרים שמנעו ממנה להתנגד לאונס, במשטרה התקיימו דיונים שנועדו לברר אם אכן היו מעורבים נוספים באונס. במשטרה הדגישו כי הם נותנים אמון מלא בגרסת הילדה, אך הדיונים בנושא הוכיחו שאין ודאות מלאה בנושא.
אחד מסימני השאלה הגדולים הוא ההתרחשויות בין המקרה לבין הגשת התלונה. יומיים לאחר כתב האישום התברר כי לחקירה חסר מידע משמעותי בכל הנוגע לזמני השתלשלות האירועים בגלל עדותה של הילדה. ככל הנראה הילדה לא מיהרה לספר להוריה, ומהרגע שכן סיפרה עברו מספר ימים עד שהתלונה התקבלה. אמה של הילדה לקחה אותה לבדיקה אצל רופאת משפחה, שזיהתה סימן לפגיעה כלשהי והמליצה לאם לנסוע לבית החולים הדסה עין כרם לרופא מומחה - אך משום מה האם נמנעה מלעשות זאת. כמו כן, ההורים העדיפו להתייעץ עם רבנים בדבר הגשת התלונה. לאורך כל זמן החקירה, החוקרים ניסו לאתר את הבית בו אירע האונס האכזרי. הם אף ביקשו לעשות שחזור עם הילדה, אך מפאת הנסיבות היא לא זכרה את כל פרטי האירוע.
על פי העדויות שסיפקו המנהלת וסגנית המנהלת של בית הספר שבו למדה הילדה, בת ה-7 הותקפה ביום שישי ה-5 באפריל. עם זאת, הצוות החינוכי בבית הספר עודכן ביום ראשון שלאחר מכן. ביום שני, גם המנהלת עודכנה. יום לאחר מכן לא היו לימודים בשל הבחירות, אך ביום רביעי (10 באפריל) הגיעה הילדה לבית הספר והצוות החינוכי עדכן את רכזת השכבה של הילדה. "מעבר לזה לא עשינו שום דבר", אמרה המנהלת בעדותה. "מאז היה חופש, ולא הייתי בתמונה כלל, ומי שהמשיך לטפל זאת הסגנית שלי". סגנית המנהלת אף אמרה בעדותה: "אמרתי לה (לאם) שאני לא מאמינה שזה הפועל". רק לאחר עוד מספר שיחות וצפייה במצלמות שלא העלתה דבר, הגישו ההורים תלונה במשטרה ב-15 באפריל. בכתב האישום כלל לא צוין התאריך המדויק שבו בוצע האונס.
תמיהה נוספת נוגעת לחוות הדעת של חוקרת הילדים, שקבעה כי הילדה לא יכולה לתאר ולזהות מי אנס אותה. במשטרה אמרו מנגד שכבר למחרת העדות אצל חוקרת הילדים, תוך כדי שיחה עם אחת המורות בבית הספר, זיהתה הילדה את הנאשם והצביעה עליו. הילדה חזרה על הזיהוי גם בבית הספר וגם במסדר זיהוי בתמונות, אך פרקליטיו של קטוסה טענו ש"הכווינו את הילדה לזהות אותו".
למרות זאת, כתב האישום שהוגש התבסס אך ורק על עדותה - אל מול הכחשתו של קטוסה - ועל ההתאמה בין הבית שבו עבד קטוסה לבין התיאור שמסרה הילדה. כתב האישום מתבסס על מה שהילדה סיפרה לאימה - והפרשנויות שניתן היה להוציא ממנה. מעבר לכך שאין ראיות פורנזיות כמו DNA בשל האיחור בהגשת התלונה, תיעוד של המקרה או בדיקת רופא, אין מסמך או קביעה מדעית שאכן בוצע אונס. גם התאריך המדויק שבו בוצע האונס לא פורט בכתב האישום שהגישה הפרקליטות הצבאית.
פרקליטי הנאשם וגם כלי התקשורת תהו כיצד הנאשם גרר את הילדה באמצע היום ברחוב ראשי באמצע היישוב, מרחק של כ-10-12 דקות, ואף אחד לא הבחין באירוע החריג. עוד באותו השבוע נחשף כי הילדה סיפקה גרסאות סותרות בנושא: בעדותה לפני חוקרת ילדים, תיארה תחילה הילדה נסיעה ברכב לבית בו הותקפה מינית - אולם בהמשך, בעקבות שאלות נוספות של החוקרת, סיפרה כי למעשה נלקחה למקום ברגל.
הגרסה השנייה היא זו שאימצו במשטרה ובפרקליטות, ובכתב האישום נכתב בפירוש: "באחד הימים הוביל הנאשם את הילדה לבית באזור שהוא אוחז בידיה בכוח, גורם לנפילתה ואונס אותה בנסיבות מחמירות תוך שהיא בוכה וזועקת לעזרה". עו"ד נאשף דרוויש, אחד מפרקליטיו של קטוסה, העלה במפורש את סימן השאלה ואמר: "אני לא יכול להעלות על דעתי שהוא לוקח ילדה באמצע היום מבית ספר, הולך איתה ברגל לבניין דירות מרוחק ואף אחד לא תוהה או שואל מה הם עושים ביחד. זה לא מסתדר".
סימן שאלה משמעותי נוסף הוא היעדר התיעוד במצלמות האבטחה של בית הספר לחטיפה או תקיפה מצד קטוסה. אחיו של הנאשם, אנואר, אמר: "הסתכלו על מצלמות האבטחה 35 ימים אחורה - ולא מצאו עליו שום דבר". ואכן, האיש שאחראי על מצלמות האבטחה אמר לחדשות Online כי מהחומרים שראה באותה תקופה - הוא לא הבחין במשהו חריג. הוא סיפר כי הוזמן לבית הספר המדובר לפני כחודשיים, לאחר שאימה של הילדה סיפרה למוסד הלימודי על חשדה. הוא הוזמן משום שהתקופה שבה התרחש האונס לכאורה נפרסה על פני חודש והמצלמות שהוא מפעיל מכסות את מרבית שטח בית הספר. "הבנתי שהיה איזשהו מקרה בקשר להטרדה מינית ורצו למצוא", סיפר.
כשהגיע לבית הספר נכחה שם אימה של הילדה וכן עובדת במקום. לטענתו, האם נקבה ב"זמנים ספציפיים" שאותם היא ביקשה ממנו לחלץ מההארדיסק - שבינתיים העביר לידי המשטרה - שבו מאוחסנים הצילומים: "היא נתנה לי תאריכים מסוימים שהיה להם ככה חשד שזה קרה". על מנקה בית הספר, שלימים נעצר והואשם באונס אמר כי האם לא חשדה בו תחילה. "לא, היא לא אמרה עליו שום דבר", שיחזר אך ציין כי האם האמינה כי הילדה לא בדתה את סיפור האונס. הוא סיפר כי גם לאחר מכן הם עברו על כל הצילומים, אך "לא מצאנו שם איזשהי ראיה לכל העניין הזה".
במהלך החקירה הנאשם הובא לבדיקת פוליגרף ושם נשאל שלוש שאלות. בתום הפעם הראשונה שנשאל נקבע שלא ניתן להגיע לממצא בדוק ולא ניתן לדעת האם דובר אמת. לאחר הפסקה קצרה, הוא חובר לפוליגרף פעם נוספת ונשאל אותן שאלות בתוספת שאלה חדשה אחת. לאחר שסיים לענות על ארבע השאלות נקבע שהוא דובר שקר. מבחינת המשטרה מדובר בבדיקה אחת, שבה שיקר. השאלות עסקו ישירות במעשי האונס שנעשה.
גורם משפטי אמר בשבוע שעבר לחדשות כי בנסיבות שנוצרו - הוא בספק אם פרקליטות אזרחית הייתה מגישה כתב אישום. בכיר בפרקליטות הצבאית התייחס גם הוא לדברים ואמר כי "לא היה ניתן להימנע מהגשת כתב האישום, למרות כמה בעיות מטרידות שעולות מהחקירה ואין להן מענה". גורמי חקירה טענו, בעקבות סימני השאלה, כי אם לא יהיו ראיות חדשות בתיק, הם לא יהססו לחזור בהם מכתב האישום החמור. עוד הם אמרו כי ייתכן והגישו כתב אישום בתיק מוקדם מדי. גורמי החקירה הדגישו כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שבתקופה שקדמה להגשת התלונה, ייתכן שנעשו פעולות בקרב גורמים בסביבתה של הילדה שזיהמו את החקירה בדיעבד. להם, כך נטען, ניתן לייחס במידה רבה את אותם חורים שמיוחסים כעת לחקירה.
מי ניהל את החקירה - ומדוע הבכירים לא עורבו?
חרף קריאתו הנחרצת של השר לביטחון הפנים - השב"כ לא נקרא להתערב בחקירה, וזאת למרות שיש לו יכולות והיתרים לבצע חקירות שלמשטרה אין. הסיבה היא שאף גורם לא פנה אליו בנושא או ביקש את התערבותו. ראשי מערכת האכיפה אף כינו את המצב הראייתי בתיק "אנוש" וגורמים בכירים כמו פרקליט המדינה וראש אגף החקירות במשטרה שמעו על הפרשה רק כשפורסמה בתקשורת, זאת חרף העובדה שהתיק נחקר כבר כמה חודשים ולאחר שהביאו את הנאשם למעצר 11 פעמים.
עוד לפני ביטול כתב האישום, המשטרה החלה לבחון באופן יסודי את התנהלות החוקרים, התנהלות בית הספר שבו לומדת הילדה, הרופאה שבדקה אותה וגורמי רווחה שהיו אמורים לדווח למשטרה על המקרה. בתום החקירה תסוכם גם הבדיקה הזאת ויופקו ממצאים ומסקנות, אולי גם אישיות. אחד הלקחים שנלמדו הוא שאחד הגורמים העיקריים לכשלים ולמחדלים בניהול התיק זו העובדה שהיה כאן שילוב אומלל של חוקרים זוטרים בתחנה קטנה עם פיקוח והנחייה של שתי תובעות צעירות זוטרות וחסרות נסיון מהפרקליטות הצבאית, כשכל הדרגים הבכירים במשטרה ובצה"ל כלל לא היו בתמונה. קרן האור היחידה היא אולי בתהליך הבחינה והפקת הלקחים האמיץ והשקוף יחסית שמתנהל כעת במשטרה.