בצל הדיווחים על חקיקה שתפגע במעמד בית המשפט ותאפשר לכנסת "להתגבר" על פסקי דין של בג"ץ, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות אמרה היום (שלישי) כי "העצמאות השיפוטית היא מאבני היסוד בכל משטר דמוקרטי וערובה לכך שתישאר בידי הפרט כתובת לפנות אליה לצורך הגנה על זכויותיו".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בנאום שנשאה חיות בכנס השנתי של עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה בנירנברג, דיברה חיות על "כבוד האדם ותפקידם של בתי משפט עליונים בדמוקרטיה" וטענה כי אחד הלקחים האוניברסליים שראוי ללמוד מההיסטוריה הוא החשיבות בשמירה על עצמאות שיפוטית ואי תלות של שופטים ברמה המוסדית וברמה האישית על מנת להבטיח את הדמוקרטיה.
"הבחירה לקיים את הכנס הזה באולם 600 של היכל הצדק בנירנברג היא מרגשת ובעלת משמעות סמלית עמוקה", פתחה חיות. "זאת משום שבשנות ה-30 של המאה הקודמת בנירנברג הידרדרו החוק והמשפט לאחד מרגעי השפל הקשים בהיסטוריה האנושית. אך כאן בנירנברג, באותו המקום שבו נחקקו בשנת 1935 חוקי הגזע ובו התנהלו משפטי ראווה בבית המשפט המיוחד שהקים השלטון הנאצי, שבו בעלות הברית ורתמו את החוק והמשפט למטרה שלשמה נועד מלכתחילה - עשיית צדק - והעמידו לדין את פושעי המלחמה תוך ביסוס רעיונות חדשניים וחשובים בחשיבה המשפטית".
חיות הזהירה בדבריה כי תנועות טוטליטריות כבר השתמשו בעבר בזכויות אזרח על מנת לקדם את האידיאולוגיה הקיצונית שלהן: "בישראל, רבים מדור המייסדים של הרשות השופטת היו משפטנים גרמנים שגורשו או ברחו מגרמניה. אחד מהם, השופט אלפרד ויתקון, ד"ר למשפטים מאוניברסיטת פרייבורג, ציין בפסק דין שכתב לעניין התאגדות אשר שמה לה למטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל, כי לא פעם קרה בהיסטוריה של מדינות בעלות משטר דמוקרטי תקין, שקמו עליהן תנועות פשיסטיות וטוטליטריות למיניהן, והשתמשו בכל אותן הזכויות של חופש הדיבור, העתונות וההתאגדות, שהמדינה מעניקה להן, כדי לנהל את פעולתן ההרסנית בחסותן".
נשיאת העליון הוסיפה: "רובכם, בני הדור הצעיר, נולדתם למציאות חדשה, עשרות שנים לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה. נולדתם למדינות שחרטו על דגלן ערכים של דמוקרטיה מהותית והגנה על זכויות אדם. יש להניח כי אתם נוטים להאמין שהמוסדות המגנים על הדמוקרטיה יעמדו לנצח ויישרדו כל מתקפה. אך גם מוסדות קיימים יכולים להיות מנושלים מכוחם וחיוניותם.
"ההיסטוריה מלמדת כי הטמעת הערך של כבוד האדם בקווי המתאר של כל חברה אנושית, אינה יכולה להישען על טקסט משפטי בלבד. היא מותנית במהות היחסים המתקיימים בין הפרט לשלטון. היא מותנית ביחסים שמקיימים הפרטים בחברה בינם ובין עצמם מתוך מחויבות עמוקה ועקבית לכבודו של כל אדם באשר הוא אדם. ולא פחות מכך, היא מותנית בדרך שבה ניתן לאכוף את זכויות האדם בחברה".