ההודאות שנגבו בעינויים פסולות, אך זו מהשחזור קבילה: שלוש שנים אחרי שנשרפו למוות שלושה מבני משפחת דוואבשה בדומא לאחר שביתם הוצת, בית המשפט המחוזי בלוד קבע כי ההודאות שמסרו הנאשמים במהלך חקירתם על ידי השב"כ לא קבילות בבית המשפט, וכן כי ההודאה שמסר הקטין החשוד בתכנון במהלך השחזור אינה קבילה גם היא. עם זאת, ההודאה שמסר הנאשם המרכזי, עמירם בן אוליאל, במהלך השחזור קבילה, והמשפט נגדו יימשך.
החלטת דומא - המסמך המלא שהותר לפרסום
"כלל התוצרים של חקירות הצורך בעניינם של שני הנאשמים אינם קבילים כראיה", ציינו השופטים לורך, דותן ועטר. השופטים החליטו לא לקבוע האם "חקירות הצורך" בהם הופעלו "אמצעים מיוחדים" נחשבים לעינויים לפי המשפט הישראלי והבינלאומי.
"בעניינו של נאשם 1, ההודאות שנגבו במהלך החקירות העוקבות, החל מהחקירה המתועדת הראשונה ועד לפני חקירת הצורך השניה – קבילות כראיה", נכתב לגבי בן אוליאל. "ההודאה שנגבתה לפני החקירה המתועדת, מיום 19.12.2015 בבוקר, אינה קבילה כראיה".
עוד ציינו השופטים: "לא ניתן לקבל את כלל ההודאות שמסר הנאשם במהלך התקופה השלישית לחקירתו, באשר לא הוכח מעבר לספק סביר כי אלה נמסרו באופן חופשי ומרצון". ההגנה טענה כי נפלו "פגמים רבים" בחקירותיו של בן אוליאל - שלא הוזהר לגבי זכות השתיקה ונמנע ממנו מפגש עם עורך דין.
לגבי הקטין פסקו השופטים: "תוצרי תרגיל המדובבים וחקירות השב"כ שנערכו קודם לחקירת הצורך הראשונה קבילים כראיה. כלל ההודאות שמסר נאשם 2 לאחר חקירת הצורך הראשונה אינן קבילות כראיה".
"היו מוכנים להודות גם ברצח ארלוזורוב"
ההליך המשפטי, שלמעשה התנהל עד היום, עסק באופן חילוץ ההודאות מהנאשמים. ההודאות הללו הן הבסיס הכמעט בלעדי לכתב האישום, שכן חקירת השב"כ והמשטרה לא הניבה כל ממצא או ראייה פורנזית שקושרת את הנאשמים לרצח או לזירה. לאורך כל תקופת החקירה והמשפט טען צוות ההגנה שההודאות שנגבו מהשניים הגיעו כחלק ממה שנקרא "חקירת צורך", קרי חקירה שכוללת שימוש באמצעים פיזיים.
חקירת הצורך החלה 15 ימים אחרי מעצרם של החשודים, שבמהלכם שמרו על שתיקה. אז אישר היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין להתייחס לחשודים כ"פצצה מתקתקת", מה שהעניק לשב"כ שלל כלים חריגים המותרים במקרים חריגים של חקירה שנועדה למנוע מעשי טרור עתידיים בעיקר. מאותו רגע החלו השניים לדבר.
בסביבת הנאשמים טענו כי "הם היו מוכנים להודות גם ברצח ארלוזורוב כדי להפסיק את הסבל שגרמו להם החוקרים". פרקליטיהם של החשודים טענו שחקירת הצורך, המאפשרת שימוש ב"אמצעים מיוחדים", היא כלי שעומד לרשות מערכת הביטחון והשב"כ בפרט כגורם מסכל, ולא כגורם חוקר. מה עוד, שעיקר החקירה בוצעה מתוך כוונה לחלץ את הודאתם של החשודים במעשה שכבר בוצע ולא כדי למנוע ביצוע מעשים דומים בעתיד. לטענת עורכי הדין, ההודאות הגיעו כדי להביא להפסקת אותם עינויים, ולא באופן חופשי ומרצון כפי שנדרש בהליך הפלילי. בית המשפט קיבל את הטענה, וקבע כי הודאות אלה לא קבילות.
לפני מספר חודשים, כחלק ממשפט הזוטא, הודתה הפרקליטות וכן נציגי השב"כ בדיונים שאכן נעשה שימוש בכלים חריגים בתוך חדרי החקירות, אלא שהפרקליטות למעשה אמרה שהיא מוותרת על אותן הודאות וכי אין לה צורך בהן. בתביעה הציגו את השחזור שביצע עמירם בן אוליאל בפני חוקרי המשטרה, ולא רק מול חוקרי השב"כ, מה שחיזק את ההודאה. לטענת הפרקליטות, העובדה שההודאה השנייה ניתנה במקום ובזמן שהיו מנותקים מחקירת השב"כ מעניקה לה תוקף משפטי שלא ניתן היה לקבל בחקירת השב"כ הראשונה. בהגנה טענו מנגד שלא ניתן לנתק בין ההליכים, שכן ההליך נעשה בסמוך וכן בנוכחות איש שב"כ, שהותיר את הפחד מעינויים בבסיס ההודאה.
אלא שלטענת הפרקליטות, פרט לשחזור והחזרה על ההודאה מסר הנאשם המרכזי ברצח פרטי מידע מוכמנים – פרטים שיכול היה לדעת רק מי שהיה בזירה וביצע את המעשה: מיקומים מדויקים, זוויות, נתיבי מילוט, ופרטים נוספים מהותיים לתיק שאסורים בשלב הזה בפרסום. הודאה זו, קבע בית המשפט, קבילה. עם זאת, ההודאה שמסר הקטין גם בשחזור נקבעה ככזו שאינה קבילה, ולכן ככל הנראה יוּצא מתוך כתב האישום.
טרם ברור כיצד הדבר ישפיע על התיק, אולם כך או כך הדבר מהווה מכה לשב"כ, שכן הדבר עשוי נלפגוע ביכולתו לבצע חקירות דומות מסוג זה בעתיד. עם זאת, ניתן לקבוע באופן כמעט ברור שהתיק לא יסתיים בערכאה הנוכחית, וסביר להניח שיוגש ערעור שיגיע לפתחו של בית המשפט העליון להכרעה סופית במשפט.