בכפר אבו סנאן עדיין זוכרים את המקרה: רצח בתוך המשפחה, אבל חריג ושונה מזה שהתרגלנו לשמוע. גופת הבעל, עלי דאוד, נמצאה בפח האשפה סמוך לביתו, אשתו דלאל נעצרו והורשעה לבסוף ברצח. עכשיו, 20 שנים אחרי, דלאל עומדת להשתחרר מהכלא והמתח שוב עולה - במיוחד אצל משפחת המנוח. "היא לא תשתחרר כי אני אתערב כדי שהיא לא תצא", טוען אבו סעיד, אביו של הנרצח עלי דאוד. "היא הרגה את בני על ידי, הרגה אותו פה. איך אתה יכול להגיד שהיא תחזור?".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"בבית הסוהר יותר קל לי מבחוץ", מספרת דלאל דאוד שהורשעה ברצח בעלה. "הייתי חיה בבית סוהר כפול בחוץ עם אלימות, כל יום בבתי חולים. סבלתי המון. הסבל עכשיו הכי גדול זה לעזוב את הילדים, אני עזבתי ילד בן 4 וילדה בת 7", היא מספרת.
"אני הולכת לראות את הבת שלי כאישה, אולי עם ילדים, ולא חוויתי איתם את הילדות. זה הכאב הכי גדול שיש לי". מאז הורשעה, ביתה של דאוד הוא תא קטן בבית הסוהר לנשים "נווה תרצה", שם היא נחשבת לאסירה ממושמעת שעובדת במתפרה ושולחת כסף לילדיה שבחוץ.
גם בכלא, במקום בטוח מאחורי הסורגים, עברו שנים עד שהסכימה לספר על מה שהוביל לרצח, על ההתעללות שחוותה במהלך חמש שנות נישואין לעלי דאוד. "כל הדודים שלו, המשפחה שלו, כולם ידעו שהיה מרביץ ומתעלל בי. פעם הוא הרביץ לי מכות חזקות עד שהתעלפתי. אחרי זה, הוא שכב איתי ורק אז הזמין לי רופא. אני לא אשכח את זה בחיים."
"הוא רצה לשכב, אבל אני הייתי עם תפרים"
לאורך השנים היא הותקפה, סבלה מחבלות, טופלה בבתי חולים וגם התלוננה במשטרה, אלא שכמעט כל התיקים נגד בעלה נסגרו: חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. כך היה עד שהגיע הלילה ההוא, ארבעה ימים אחרי שילדה את בנם השני.
"הוא בא, היה שתוי, רצה לשכב איתי ולא הסכמתי. אמרתי לו 'אני עם תפרים, איך אני אשכב איתך?' כשהוריד לי את המכנס, אז אמרתי לו 'חכה רגע שאני אתן לילדים לישון'", אמרה בעבר בריאיון ל"עובדה". עוד סיפרה כי בעלה "היה לוקח כדורי שינה, אז כשנכנסתי לחדר כשהוא ישן, את כל השמיכות שהיו לי בבית זרקתי עליו, זרקתי הכל עליו ויצאתי. פחדתי מהמשפחה שלו".
לאחר שרצחה את בעלה, היה מי שסייע לה והשליך את הגופה של עלי לפח האשפה. זמן קצר לאחר מכן דלאל נעצרה ובחקירתה לא הזכירה את האלימות שספגה בבית. למרות שנציגי התביעה ידעו על ההתעללות, הם בכל זאת התעקשו על סעיף הרצח. "הקו שלה כל הזמן היה הכחשה, היא פחדה פחד מוות להודות שהיה לה איזשהו קשר למקרה הזה", מספרת עו"ד מורן כרמון, שמייצגת את דלאל מטעם הסנגוריה הציבורית. "היא גם פחדה מהמשפחה, מהאנשים בכפר, וגם הייתה במצב פוסט טראומתי מאוד קשה".
בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לזכותה את דלאל, אך בפרקליטות התעקשו וערערו לבית המשפט העליון. שם נקבע כי דלאל אחראית לרצח וגזר הדין המתחייב - מאסר עולם. עם חלוף השנים, הרשויות שהתעקשו להחמיר עם דלאל, להענישה ולהתעלם מהנסיבות לרצח - ניסו בהמשך גם לתקן. הנשיא המנוח שמעון פרס קצב את עונשה פעמיים, ואילו השבוע החליט הנשיא ראובן (רובי) ריבלין להקדים את ועדת השחרורים של דלאל. אם לא יקרה משהו מפתיע, כבר בחודש הבא - דלאל תשוחרר לחופשי.
הדס פיליפ, חברתה של דאוד, הוסיפה: "אנחנו מדברים פה על 15 שנה שמתוכן רק בחצי השנה האחרונה היא יוצאת לחופשות. כשהיא יצאה לחופשה הראשונה שלה היא הייתה בבית מלון, ראתה את הים, ואמרה לי: 'החלום הכי גדול שלי זה לקום בבוקר, לא בבוקר לספירה, לא לצאת מחוץ לתא, לא ללבוש את המדים הכתומים, לא לצאת לעבודה, לא לחכות בתור לטלפון: לקום בבוקר, לשתות את כוס הקפה שלי בכוס זכוכית ולא בכוס פלסטיק, וללכת לים עם הבת שלי'".