חוק התיעוד: האירועים הבולטים
היה צריך להישפט על רצח? אזריה | צילום: בצלם, חדשות

בית הדין הצבאי הרשיע היום (רביעי) את החייל אלאור אזריה בעבירת ההריגה שבה הואשם. העובדות הנחרצות שקבעו השופטים בהכרעת דינו היו מחייבות הרשעתו של אזריה ברצח אילו היה מואשם מלכתחילה בעבירה חמורה זו. אני מעריך ברמה גבוהה של בטחון שהחלטתה של התביעה להקל מלכתחילה באשמתו של אזריה לא נבעה משיקולים פוליטיים זרים אלא משיקולי חסד ענייניים הקשורים לנסיבות האירוע ולנסיבותיו האישיות של הנאשם. אם אני צודק בהערכה זו הרי שאזריה זכה עוד לפני משפטו לכל מידת החסד לה הוא ראוי והוא אינו זכאי לדרוש אותה שוב בעונשו.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

ההבדל המשמעותי היחידי בין עבירת הרצח שעונשה מאסר עולם ועבירת ההריגה שעונשה עשרים שנות מאסר מתמקד בכוונתו של הנאשם. מי שהרג אדם אחר בכוונה לגרום למותו מבצע רצח. עבירת ההריגה שמורה בדין הישראלי למי שהרג אדם אחר בלי כוונה, ולכן אינה שייכת כלל לעניינו של אזריה. בית הדין הצבאי קבע בפשטות וללא כל סייג כי אזריה הרג את עבד אל שריף משום שהאמין שהוא בן מוות, כלומר הוא המית אותו בכוונה.

אזריה מיקד את כל הגנתו בטענת הגנה מופרכת על חגורת נפץ דמיונית שלא הוא ולא תומכיו האמתיים בציבור האמינו בה, ומשזו נשמטה נוכח ראיות ברורות, נותרה בעינה אמת פשוטה ונוראה אחת: אלאור אזריה הוציא להורג את אל שריף בלא משפט, בכוונה תחילה, בקור רוח, ובראש מורם כדרכו של בעל אמונה גאה המאמין בצדקת דרכו.

משפט אזריה. היום | צילום: פלאש 90 / מרים אלסטר

"ספק אם הוראות הפתיחה באש נאכפו"

הרבה טענות טובות עומדות לו - לאזריה - ובגללן לא יישלח למאסר עולם כפי שנשלח לאחרונה חייל אנגלי שפעל בנסיבות דומות באפגניסטן. אזריה צעיר יותר, מיומן פחות ובניגוד לאלכס בלקמן האנגלי הוא גם הוצב בסביבה ערכית עמומה הרבה יותר מזו שבה פועלים חיילים אנגלים אלפי קילומטרים מארצם.

אין לי ספק שפקודות הפתיחה באש וכללי הלחימה הראויים תויקו ונרשמו בזירה בה שירת אזריה ואף הופנמו על ידי מפקדיו, אך ספק בעיני אם נאכפו ביד קשה דיה מול נחשולי הקנאות המשיחית שהקיפו אותו. בשל כל אלה, ובשל נימוקים אישיים כבדי משקל אחרים, ניצל אזריה מאשמת רצח, אך כאן צריכה להיעצר מידת החסד.

לפני למעלה מחמישים שנה הורשעו אחד עשר חיילים ברצח (לא הריגה) שביצעו בכפר-קאסם. פסק הדין שכתב השופט בנימין הלוי בעניינם הפך לאחד המסמכים המשפטיים החשובים בתולדות המדינה והיו שהזכירו אותו היום בהקשרו של אזריה. אני מבקש להעמיד אותם על טעותם.

נאשמי כפר קאסם הורשעו ברצח ונשלחו למאסר למרות שביצעו פקודת רצח מפורשת וברורה שנתנו להם מפקדיהם, ועל כן היה לתקדים משפטי עקרוני חשוב. שום דבר במשפטו של אלאור עזריה אינו ראוי למעלה גבוהה זו. אזריה פעל בניגוד לפקודות וזכה לכל החסד לו הוא ראוי. אין כפל הנחות.

הכותב הוא מרצה וחוקר בבית ספר רדזינר למשפטים בבינתחומי הרצליה ומומחה למשפט פלילי.