האיומים, ההטרדות השיטתיות - והעונש הקל שנגזר. האזינו להקלטת הסחיטה | פרסום ראשון

שלושה חודשי עבודות שירות בלבד - זה העונש שנגזר על נאשם שעמד במרכזה של פרשה של סחיטה שיטתית באיומים. הנאשם עמד מול חקירה פלילית מקיפה וחשדות לאיומים שיטתיים נגד קבלנים, אשר הסתיימו בפער צורם בין חומרת המעשים לבין תוצאת ההליך המשפטי.

על פי כתב האישום שהגיע לידי N12, החקירה נוהלה על ידי חוקרי מחוז חוף של משטרת ישראל, שם נחשפה שיטה ברורה: לאחר שהיישוב קציר סיים התקשרות עם קבלן שביצע עבודות במקום, החל אותו קבלן לפעול כדי למנוע מכל גורם אחר להיכנס ולעבוד ביישוב. האמצעי שנבחר לא היה משפטי או עסקי, אלא פלילי: איומים והפחדות.

הנאשם נחקר ונעצר על ידי חוקרי מחוז חוף, ולאחר איסוף ראיות, הקלטות ועדויות, הוגש נגדו כתב אישום חמור על ידי הפרקליטות. לידי N12 הגיעה אחת מהקלטות הסחיטה שנאספו במסגרת החקירה.

לפי כתב האישום, כאשר קבלן אחר החל לעבוד בקציר, ניגש אליו הנאשם ואיים באומרו: "זה המקום שלי". בהמשך, כך נטען, הקבלן עזב את העבודה מחשש שייפגע. במקרה נוסף, קבלן אחר קיבל איום ישיר: "אתה זה שעובד שם? זה שלי. תפסיק את העבודה". גם הקבלן הזה נסוג.

השיא הגיע בהודעות קוליות שתועדו ושהוגשו כראיות. באחת מהן, שנשלחה לעובד בחברה מתחרה, נשמע הנאשם אומר: "אתה תענה לי. אם אתה לא עונה לי תוך איזה זמן ככה, אני מסוגל לבוא אליך הביתה. אין לי בעיה לבוא אליך הביתה. צריכים לדבר". לא רמז אלא איום אישי וישיר.

בהמשך, כך לפי כתב האישום, גויס אדם נוסף שפעל יחד עם הנאשם. הוא הציג עצמו בשם בדוי ואמר לקבלן אחר שפעל במקום: "יש לך רק את היום לעבוד שם. לא אתה ולא הוא, אף אחד. זו עבודה שלנו. אל תעשה עצמך אהבל. אני לא רואה אותך שם". גם כאן, התוצאה הייתה זהה: הקבלן עזב והעבודה במקום הופסקה.

כתב האישום תיאר דפוס מתמשך של איומים, כשיטה, עם ארבעה מעורבים, הקלטות מפלילות ותיק חקירה שנבנה על ידי מחוז חוף ונראה מבוסס. כזה שנועד להוביל להרשעה בעבירת סחיטה באיומים.

אלא שבבית המשפט התמונה השתנתה. במסגרת הסדר טיעון שהציגה הפרקליטות, עבירת הסחיטה הומרה לעבירת איומים בלבד. בגזר הדין ציין בית המשפט שיקולים של נסיבות אישיות, עבר פלילי והזמן שחלף. השורה התחתונה: שלושה חודשי מאסר בפועל שהומרו לעבודות שירות.

גורמים המעורים בפרטי החקירה במחוז חוף מותחים ביקורת חריפה על התוצאה ושואלים איזה מסר מועבר מכאן והלאה: "כשקבלנים מפחדים שיגיעו אליהם הביתה, וכשיישוב שלם מתקשה למצוא מי שיעבוד אצלו בגלל איומים, ענישה מינימלית כזו מחמיצה את ההזדמנות להרתעה אמיתית".