הבריחה מטופל מאשפוז פסיכיאטרי: צעירה בת 28 הורשעה בסיוע להתאבדות

צעירה בת 28 הורשעה בסיוע להתאבדות, לאחר שהבריחה גבר בן 32 שהכירה במחלקה פסיכיאטרית ושכנעה אותו לקפוץ אל מותו לבדו מגג בניין. בית המשפט העליון דחה היום (חמישי) את הערעור שהגישה נגד הכרעת הדין.

המקרה אירע בשנת 2018. הגבר אושפז במחלקה פסיכיאטרית סגורה לאחר שכבר ניסה להתאבד וכשל - אך שבר את רגליו. במחלקה הסגורה פגש את אותה הצעירה, שאף היא הייתה מאושפזת במקום וסבלה ממצוקה נפשית קשה. השניים התיידדו וגיבשו יחד תוכנית התאבדות משותפת: לקפוץ יחד מגג בניין בן 10 קומות בירושלים.

כשהשתחררה הצעירה מהמחלקה, לפני חברה, וכדי לעקוף את האיסור שהוטל עליו לצאת מהמחלקה ללא ליווי, הצעירה פנתה לעובד בית חולים שהכירה וביקשה ממנו "טובה": להוציא את חברה מהמחלקה הסגורה בטענה שהוא נדרש לטיפול שיניים.

העובד עשה כבקשתה. הצעירה נטלה הליכון, קיבלה את המנוח שהיה על כיסא גלגלים, וסייעה לו לעלות על מונית. במהלך הנסיעה במונית, היא החלה להרהר שנית בתוכנית. היא חזרה בה מרצונה להתאבד יחד עם חברה ואף ניסתה לשכנע אותו לחזור בו. למרות זאת - היא המשיכה בנסיעה והביאה אותו אל יעד ההתאבדות המתוכנן.

כשהגיעו לבניין, היא סייעה לו לעלות לגג. הקומה העשירית הייתה קומת גג שכללה מדרגות קצרות מהמעלית. כדי להתגבר על המכשול, היא ביקשה סיוע משני גברים שהיו במקום. אחד מהם נשא את החבר בידיו והשני העלה את כיסא הגלגלים. הצעירה, שהאמינה כי חברה לא יוכל לקפוץ לבדו בשל מצבו הפיזי, הותירה אותו בסמוך לגדר הגג וירדה מהגג לרכוש שתייה. לפני כן השביעה אותו: "תשבע לי שלא תעשה כלום, ושאני אביא את השתייה, נשב ונדבר". היא אף ביקשה מעוברי אורח שהיו על הגג להשגיח עליו, מתוך חשש שינצל את העדרה כדי לקפוץ. כמה דקות לאחר מכן, כשהוא על גג הבניין, הוא קפץ אל מותו.

בית המשפט המחוזי הרשיע את הצעירה בסיוע להתאבדות, והיא ערערה. בית המשפט העליון, בדעת רוב, של שניים מול אחת דחה את הערעור של הצעירה והשאיר את ההרשעה על כנה. השופטים קבעו כי מעשיה - החל מהוצאתו במרמה מהמחלקה הסגורה ועד הסיוע לעלות לגג - היו פעולות מכוונות שנועדו לסייע למנוח לממש את תוכניתו. העובדה שהיא חזרה בה מרצונה להתאבד עמו וקיוותה שיחזור בו, אינה שוללת את אחריותה הפלילית כיוון שפעלה מתוך מטרה לסייע למימוש התוכנית.

השופט יוסף אלרון, שכתב את פסק הדין המוביל, הדגיש כי "בעוד המשפחה חוששת לחיי המנוח ועושה כמיטב יכולתה להגן עליו מפני עצמו, המערערת באה ו'פתחה' עבור המנוח את דלת המחלקה הסגורה, נסעה יחד עמו לבניין וסייעה לו לעלות לגג ממנו קפץ למותו", וכן הבהיר כי "חרף אי-רצונה שהמנוח יגשים את תוכנית ההתאבדות, המערערת סייעה לו באופן מכוון ומעשי".

בדעת מיעוט, סברה השופטת גילה כנפי-שטייניץ שיש לזכות את המערערת, מאחר שלדעתה המדינה לא הוכיחה מעבר לספק סביר את היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת סיוע להתאבדות - "מטרה לסייע". היא הדגישה כי אין די בידיעה על אפשרות תיאורטית, או נכונות עקרונית מצדו של האדם שהתאבד - לעשות כן. היא נתנה משקל לכך שבסמוך לאחר היציאה מן המחלקה החליטה המערערת לשכנע את המנוח שלא להשלים את התכנית המשותפת. "משמעותה של החלטה זו של המערערת לא התמצתה בתקווה שההתאבדות לא תצא אל הפועל - אלא בהיעדר רצון או מטרה לסייע למנוח לבצעה", כתבה כנפי שטייניץ בפסק דינה.

בית המשפט העליון השאיר בדעת רוב את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים על כנה - כך שהצעירה הורשעה בסיוע להתאבדות ונגזרו עליה 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, 18 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי כספי למשפחתו של המנוח בסך עשרת אלפים שקלים.