"ילדים בני 12 עם סכין": המגמה המדאיגה - הרחובות הפכו לאזור מלחמה

הרחובות והגינות הציבוריות בשעות הלילה כבר אינם אזור בטוח. מפתח תקווה ועד דרום תל אביב, הרחובות הפכו לזירת התרחשות של כנופיות נוער אלימות. הפעילות מתחילה מהתאספויות תמימות לכאורה, ועוברת במהירות למטרדי רעש, ונדליזם, שוד - ואלימות פיזית קשה. גל של תקריות אלימות מציף את מהדורות החדשות - וההורים והתושבים נותרו חסרי אונים, בעוד שגיל העבריינים הולך ויורד.

"ילדים בני 12 עם סכין": המגמה המטרידה - וארגוני הפשע שמזהים את הפוטנציאל

הכנופיות מנצלות את גילם הצעיר של חבריהן כדי לפעול כמעט ללא הפרעה. "זה עולם של פשע של ילדים. ילדים בני 12 עם סכין", תיאר ירון קדושים, פעיל חברתי נגד אלימות בני נוער בפתח תקווה. "הם הרבה יותר מסוכנים מהעולם של המבוגרים, כי הם לא יודעים את הגבולות שיש למבוגרים. בסוף זה מגיע לרמה של רצח. ילדים רצחו ילד".

פקד אופיר גולדנטל, סגן ראש מחלק נוער בימ"ר תל אביב, תיאר גם הוא כיצד ירד רף הגיל של העבריינים הצעירים: "העבריינים, הקטינים, היו בני 16 עד 18. היום הרף הזה יורד לגיל 13, 14, ו-15".

המצב הזה מנוצל היטב על ידי גורמים עברייניים. ארגוני הפשע הגדולים מזהים את הפוטנציאל בבני הנוער ומשתמשים בהם כקבלני ביצוע זולים - מתוך ידיעה שענישתם צפויה להיות מקילה בהרבה בהשוואה לבגירים.

אנחנו כמשטרה מתייחסים לעבריינים הקטינים כמו לעבריינים הגדולים

פקד אופיר גולדנטל

"חוק הנוער אומר שיש איזו הנחה לנערים. לא מתייחסים אליך כעבריין בגיר. זה הביא אותנו למצב שבית המשפט נאלץ לשחרר נערים שעשו עבירות חמורות, אבל אם הוא היה בגיר הוא היה מקבל יותר שנים", הסביר פקד אופיר גולדנטל.

עם זאת הוא טען: "אנחנו כמשטרה מתייחסים לעבריינים הקטינים כמו לעבריינים הגדולים. מדובר בעבריינים מתוחכמים שעושים את כל הפעולות של עבריינים בכירים, משבשים לנו את החקירה בכל דרך אפשרית, הם מנסים לפחות".

"היום אתה יודע שכל אחד עם סכין, אתה לא תתקרב, אתה פשוט תברח"

הפחד ברחובות הפך כבר לחלק מהשגרה, ותושבים רבים מבינים כי הכללים השתנו. תושבי המרכז מתארים מציאות יום-יומית שבה הסכנה נמצאת בכל פינה, וההמלצה הרווחת היא פשוט להתרחק ולהימנע מעימותים כדי לשמור על החיים.

"היום אתה יודע שכל אחד עם סכין, אתה לא תתקרב, אתה פשוט תברח. מישהו בא אליך, תברח", סיפר תושב המרכז על ניסיונו להימנע מהאלימות. התושבים נותרים ללא מענה ראוי ונאלצים למצוא דרך להתמודד עם כנופיות הנערים שנראה כי אינן חוששות לשלוף סכין בכל ויכוח או אירוע שולי.

כנופיות הנוער: ממותג רחוב ל"קבלני ביצוע" של ארגוני פשע

אחת התופעות המדאיגות ביותר היא התארגנותן של חבורות המזוהות כמותג עברייני, כמו כנופיית "שפירא סקוואד" (SSQ) מדרום תל אביב - שמושכת אליה בני נוער מרקעים שונים שמחפשים שייכות וכוח. חברי הכנופיה אינם מנסים להסתתר והאם אף הם מתגאים במעשיהם ברשתות החברתיות, מצלמים סרטונים ומפרסמים שירי היפ-הופ המאדירים את הפעילות שלהם.

"SSQ זה הפך להיות מותג כזה. הילדים האלה מעורבבים, מכל סוג, אם זה אריתראי, אם זה סודאני, אם זה פיליפיני, אם זה בדואי. בדרום תל אביב הרבה שנים רק מדברים, הזניחו את דרום תל אביב. הילדים המסכנים, מצאו דרך להתנהג כמו עבריינים", תיאר ג'וני, פעיל חברתי משכונת שפירא שבדרום תל אביב.

חוסר האונים של ההורים נוכח היעדר המענה הקהילתי

ההורים מתמודדים עם תחושת חוסר אונים עמוקה, כשהם מנסים להגן על ילדיהם אך נתקלים בהיעדר מענה מוסדי. אימא של ג' נער בן 14 בסיכון מתארת את כדור השלג שהוביל את בנה לנשור ממסגרות ולהסתובב ברחובות עד השעות הקטנות של הלילה.

לדבריה, הניסיונות החוזרים ונשנים לדבר איתו אינם נושאים פרי, והיא דוחה את הטענות המופנות כלפי ההורים: "אף הורה לא רוצה שיהיה לילד שלו רע ולא מלמד אותו מה לעשות בחוץ... אני עושה עד כמה שאני יכולה באחריות שלי בתור אמא". היא משוועת למענה קהילתי שיספק מסגרות חיוביות ויתן לנוער סיפוק ותעסוקה.

"כל יום זה איתי": המחיר של האזרחים והתסכול - אלימות בשביל הכיף

האלימות ברחובות אינה מוגבלת רק לעימותים בין חבורות, אלא פוגעת באזרחים תמימים. שבתאי לוי, תושב שהותקף באכזריות בזמן שרכב על אופניו באזור הספארי ברמת גן, נפצע קשה וסובל משתי חוליות שבורות. אף שיש מצלמות באזור, התוקפים לא נתפסו.

התסכול הוא כפול, גם הידיעה שאף אחד מהתוקפים לא נעצר, וגם העובדה שהתקיפה הייתה אקראית לגמרי, בשביל הכיף - בשביל הסרטון. אפילו לא גנבו לשבתאי את הטלפון או את הארנק. מאז הוא כבר לא אותו בן אדם.

"כל יום זה איתי. אם אני היום צריך לרדת, אני מסתכל במצלמות. האם מישהו אורב בחדר זבל. האם זה מישהו בחניון. כל יום זה איתי. מקווה שזה יעזוב יום אחד", תיאר שבתאי את הפגיעה בתחושת הביטחון האישי שלו.

המצב אף הוביל לכך שמשפחות רבות, כמו ג'וש ואיריס, שהילדים שלהם הותקפו באיומי סכין, וגרו בשכונת התקווה מחליטות לעזוב את השכונה - ואת תל אביב כולה כדי להגן על ילדיהם. ההורים והתושבים דורשים מן הרשויות לפעול באופן נחרץ, להחזיר את המשילות לרחובות - ולטפל בתופעה לפני שייגרמו אסונות נוספים.