סטוקר בחסות החוק: "הוא השבית לי את הטלפון, הייתי מסתובבת אחורה לבדוק אם מישהו עוקב אחריי"

איך קורה שאדם אחד מצליח לנהל מסע הטרדה ורדיפה משפטי נגד עשרות אנשים פרטיים חפים מפשע וגופים ממשלתיים, והמערכת פשוט מאפשרת לו להמשיך? זהו סיפור על הפרצות במערכת המשפט, על שופטים שמאשרים פעם אחר פעם תביעות סרק, ועל בחורה צעירה אחת שנלחמת כבר ארבע שנים באובססיה של מטרידן סדרתי.

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם קמים בבוקר ומגלים שיש נגדכם הליך פלילי, תביעה משפטית, צו הרחקה, בקשה למעצר או צו עיכוב יציאה מהארץ. הבעיה היא שמעולם לא פגשתם את האדם שהגיש את ההליכים האלו נגדכם. הסיוט הזה הוא המציאות של עדן, חברתו השכולה של לוחם גולני שון כרמלי ז"ל שנפל במבצע "צוק איתן". ביום בהיר אחד נטפל עליה סטוקר, מטרידן שפיתח כלפיה אובססיה חולנית, ועושה הכול כדי להוציא אותה משלוותה. עד היום הוא גרר אותה ללא פחות מ-32 הליכים משפטיים שונים. והכול בגלל טעות אחת - מתוך רחמים ובלבול היא ענתה פעם אחת להודעתו, בלי לדעת שהטעות הקטנה הזו תהפוך לנקודת ההתחלה של מסע הטרדה עיקש.

"שום קפה לא יהיה פה"

"הכול התחיל סביב 2022", מספרת עדן. "פרסמתי בפייסבוק שאני מתרגמת מסמכים ופתאום ראיתי הודעות מאיזה עידו, עידו זולדן. ההודעות היו כתובות בדחיפות מסוימת, טיפה אינטנסיביות. הן היו בכלל מ-2020 ולא ראיתי אותן".

אחת ההודעות הייתה ישירה ובוטה: "מחר בתל אביב בית קפה תהיי שם". עדן, שלא הכירה את האיש, ענתה לו: "שום קפה לא יהיה פה. אתה מלחיץ אותי ואני חוסמת אותך". היא מעולם לא ראתה אותו, לא שמעה את השם עידו זולדן לפני כן, ומיד חסמה אותו. אבל עבור אותו אדם, חסימה היא לא סוף פסוק.

השלב הבא היה חדירה לאינסטגרם, שם טען שהוא חייל שהיה במלחמות. אחר כך השיג את מספר הטלפון האישי שלה. "הוא שולח לי הודעות SMS שהנפש של שון התעברה בו ואיך אני מעיזה לבגוד בו, כי יש לי בן זוג חדש", היא משחזרת בכאב. המטרידן בחר בנקודה הרגישה ביותר - הקשר שלה עם שון כרמלי ז"ל.

עדן ושון כרמלי הכירו במהלך השירות הצבאי. היא שירתה בתותחנים והוא בגולני. "היה לנו המון במשותף", היא מספרת בחיוך עצוב. "שנינו חיילים בודדים, דוברי אנגלית. הייתה לנו אהבה נורא מיוחדת, טהורה, עד שהעולם בעצם הרג אותו. התבגרתי ב-50 שנה מאז". הלווייתו של כרמלי הייתה אחת הגדולות שידעה המדינה, כשאלפים הגיעו לחלוק כבוד לחייל הבודד. שמונה שנים לאחר מכן, צפריר החליט לפתוח את הפצע הזה מחדש. "מתי פעם אחרונה שמעת שמישהו מתחזה לבן זוג מת שלך?", שואלת עדן. "אני מרגישה משותקת. הערך הראשוני שלי זה נאמנות, וכל הרעיון של להמשיך הלאה... כשהוא אמר שאני בוגדת בו, הרגשתי שהוא נגע במקום הכי כואב".

"קיבלתי בקשה לדיון. בחיים לא הייתי בבית משפט. הגעתי והיה שם בן אדם שלא ראיתי מעולם שמבקש מהשופט צו הרחקה ממני. אני בהלם. ציפיתי לראות מישהו לא נורמלי, אבל ראיתי בן אדם חכם, משופשף, שמבין במערכת המשפט"

טורנדו שאי אפשר לצאת ממנו

במשך ימים שלמים הטלפון של עדן לא הפסיק לצלצל. היא הרגישה נרדפת. מתקפת הודעות ושיחות בלתי פוסקת שנועדה למשוך אותה אל תוך עולמו. "הבן אדם השבית לי את הטלפון יום אחרי יום", היא מספרת. "את נכנסת לתוך הטורנדו הזה ואת לא יכולה לצאת. זה עשה אותי פרנואידית לגבי איפה אני יכולה להסתובב. נתפס לי הצוואר כי הייתי מסתובבת אחורה כל הזמן לבדוק אם מישהו עוקב אחריי".

בסופו של דבר, עדן נשברה וענתה לו. "נמאס לי, וכתבתי הודעה בחזרה כדי שיפסיק". ההודעה האחת הזו רק הניעה אותו עוד יותר. השלב הבא היה בבית המשפט. "קיבלתי בקשה לדיון. בחיים לא הייתי בבית משפט. אני מגיעה ויש שם בן אדם שלא ראיתי מעולם שמבקש מהשופט צו הרחקה ממני. אני בהלם. ציפיתי לראות מישהו לא נורמלי, אבל ראיתי בן אדם חכם, משופשף, שמבין במערכת המשפט".

באותו דיון השופטת הבינה את התמונה, ומי שקיבל את צו ההטרדה המאיימת היה דווקא הוא. עדן חשבה שהסיפור נגמר שם, אבל צפריר הפר את הצו שוב ושוב. "זה פשוט הפך לשגרה", היא אומרת. בכל כמה חודשים היא קיבלה תביעה בנושא אחר: קובלנות פליליות, תביעות כספיות, בקשות למעצר עד תום הליכים ועיכוב יציאה מהארץ. צפריר מייצג את עצמו ומתנהל כמקצוען. "מתוך 32 תיקים, יש כאלו שהוא טוען בהם שהייתי האפוטרופוס שלו בארצות הברית ויש לי כסף שלו שאני צריכה להחזיר, או שאני מפירה את הפרטיות שלו ומאיימת עליו".

מנכס את זהות החלל

דב צפריר, בן 42, משתמש במגוון שמות ובאחרונה שינה את שמו לצבי הנשיא. הוא נולד כדב צפריר ואומץ בגיל 3 על ידי משפחה מהצפון. לאורך השנים פיתח דפוס של החלפת זהויות, אך השם השכיח ביותר שאימץ הוא עידו זולדן. עידו זולדן ז"ל, תושב שבי שומרון, נרצח בפיגוע ירי בשנת 2007. צפריר לא רק ניכס את שמו, אלא נטפל באובססיביות גם למשפחתו השכולה.

"הוא בחור מופרע, הזוי", מספרת אימו של עידו זולדן ז"ל. "הבן שלי פשוט אימץ אותו ואירח אותו בבית. אחרי שעידו נרצח, הוא לא הניח לנו. כשכלתי התחתנה פעם שנייה, זה היה השיא. הוא הרגיש שהיא בגדה בעידודי. הבנו שאנחנו צריכים פשוט לסלק אותו מהחיים שלנו". ברגע שהמשפחה הצליחה להיחלץ ממנו, הוא עבר לקורבן הבא. רשימת האנשים שנקלעו בדרכו ארוכה, ורובם חוששים לדבר. "אני ממש מפחדת", אמרה לנו מ', אחת הקורבנות. "הוא יתבע אותי עוד פעם, את מבינה?".

גם גופים מקצועיים לא חסינים. מכון "סאמיט", המעניק שירותי שיקום נפשי, מצא את עצמו תחת מתקפה משפטית של למעלה מ-100 הליכים שהגיש צפריר. הוא תבע אפילו את עורך הדין שלהם, אורי בנקי - אביה של שירה בנקי ז"ל. הטענות היו מופרכות: תביעות ייצוגיות של 600 מיליון שקל, כתבי אישום נגד עובדים, וטענה שאחת העובדות נשואה לו. "הוא היה מגיש תביעה, היא הייתה נדחית, ואז הוא היה מגיש אותה שוב במקום אחר", מסביר עורך הדין של המכון. "השופטים פשוט לא יודעים".

לבסוף, מכון "סאמיט" הצליח להוציא נגדו "צו חוסם" - סעד משפטי נדיר שמונע ממנו להמשיך לתבוע אותם. יש רק שני מקרים כאלו בישראל, וצפריר הוא אחד מהם. אך הצו הזה תקף רק לגביהם, ויתר הקורבנות נותרו חשופים.

אוזלת היד של המערכת

מסכת התביעות של צפריר נראית לפעמים כמעט דמיונית. הוא תבע את אל על כי סירבה להעמיד לרשותו מטוס פרטי. הוא תבע את שגרירות בריטניה על כך שהמנדט הבריטי החזיר מעפילים שנרצחו בשואה. הוא ביקש דרכון דיפלומטי ממשרד החוץ בטענה שהוא בסכנה. הכול מנוסח כהלכה ומוגש למזכירות בתי המשפט, שם מקבלים את התביעות וקובעים דיונים.

"אני לא מצליחה לחשוב על שום הסבר טוב למה לא עוצרים את זה", אומרת עורכת הדין לאה, שמייצגת את עדן. "זו אוזלת יד מטורפת. כמות הליכי הסרק שהוא הגיש נגד אנשים פרטיים ורשויות היא אין-סופית. והוא תבע גם אותי". לאה מסבירה ששופטים ורשמים קיבלו החלטות שאפשרו לו להמשיך. כך למשל, השופטת סמאח סאבר מסארווי הוציאה צו נגד עדן מבלי לשמוע אותה, והרשם טדי ארז ניתן נגדה פסק דין על סך 10,000 שקלים על סמך אישור מסירה שהתברר כמפוברק.

"אני בסך הכול האזרח הקטן, בורג במערכת בשבילם", אומרת עדן במרירות. "אם שופט לא עוצר את זה, כנראה שזה לא חשוב. זה נורא קשה להילחם כשאת מרגישה לא חשובה". גם כשיש הוצאות שנפסקות לטובתה, היא לא יכולה לגבות אותן. צפריר מחליף שמות ותעודות זהות, והמערכות לא מסונכרנות. פקידה בהוצאה לפועל הסבירה במצלמה נסתרת: "בבית המשפט לא בודקים. הם מקלידים מה שנותנים להם".

במשטרה המצב דומה. עדן הגישה תלונות רבות על הפרת צווי הרחקה, אך לטענתה דבר לא נעשה. "הם כבר הכירו אותי בתחנה. 'אה, היית פה'. ומה הם עושים לו? כלום! באיזשהו שלב ויתרתי". עורכת הדין לאה מוסיפה: "הרבה מאוד שופטים פשוט לא קוראים. הם לא רוצים להבין את התמונה".

כעת הן מנסות להשיג את ה"צו החוסם" המיוחל גם עבור עדן, אך נתקלות בקשיים בירוקרטיים. שופט אחד העביר את הסמכות למחוז אחר, ושופטת אחרת אפשרה לצפריר להגיש תביעה חדשה על טענות שכבר נדחו. "היה אפשר לפתור את זה בפשטות", אומרת לאה. "לא יכול להיות שאדם יגיש תביעה בלי שמוודאים שהשם ותעודת הזהות שלו נכונים, ולא יכול להיות שלא רואים במערכת את כל התביעות המקבילות שלו. נסיבות חייו של אדם לא מקנות לו זכות להתעלל באחרים".

עדן מסכמת בחשש: "אני לא חושבת שזה ייגמר. אני חוששת שזה יעבור לחברה השכולה הבאה, וכדי שהיא לא תחווה את זה, אני מעדיפה להמשיך להילחם".

תגובת הרשות השופטת:
הרשות השופטת מחויבת להעניק לציבור שירות מקצועי, נגיש ויעיל, תוך שמירה על זכות הגישה לערכאות. במקביל, בתי המשפט מתמודדים גם עם מקרים חריגים של ניצול לרעה של ההליך המשפטי ופועלים במסגרת הכלים שהחוק מעמיד לרשותם. מזכירויות בתי המשפט פועלות בהתאם לסמכויותיהן המנהליות, ואילו ההכרעות המהותיות מתקבלות על ידי בתי המשפט בלבד. כאשר מתברר שנעשה שימוש לרעה בהליכי משפט, בתי המשפט מפעילים את הסמכויות הנתונות להם בדין בהתאם לנסיבות כל מקרה. לצד זאת, פועלת מערכת בתי המשפט לקידום חקיקה שתסמיך את בתי המשפט להורות על "צו חוסם", וכן להתממשקות למרשם האוכלוסין לצורך אימות נתונים.

בניגוד לנטען, פסק הדין ניתן לאחר שנמצא בתיק אישור מסירה. מקום שבו קיים אישור מסירה העומד בדרישות הדין, בית המשפט והמזכירות פועלים על בסיסו. ככל שמועלית טענה כי אישור המסירה אינו אותנטי, מדובר בטענה עובדתית שמקומה להתברר במסגרת ההליך המשפטי. בהמשך, לבקשת הנתבעת, בוטל פסק הדין, ובהמשך ההליך חייב בית המשפט את התובע בהפקדת ערובה ובהוצאות, ולבסוף נפסקו נגדו הוצאות נוספות.

תגובת משטרת ישראל:
עם קבלת התלונות נפתחה חקירה וננקטו כלל פעולות החקירה הנדרשות. באחד המקרים הוגש כתב אישום בגין עבירות של הטרדה והפרת צו בית משפט. ההליך המשפטי בעניינו עדיין מתנהל. ביתר התיקים התקבלו החלטות בהתאם לממצאי החקירה ועל פי הדין.