בלי קריסה, אבל עם הרבה חורים בזיכרון: כך הסתיימה החקירה הנגדית של נתניהו

החקירה הנגדית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקי האלפים הגיעה אתמול (שלישי) לסיומה, שנה ושבוע בדיוק לאחר שהחלה. זה היה הרגע שבו נשאו עיניים כולם - רגע מכונן בכל משפט פלילי, אך כזה שקיבל משנה תוקף כשמדובר בנאשם מספר 1. על הדוכן הקטן באולם בית המשפט המחוזי בירושלים, נבחנה במשך חודשים ארוכים מהימנותו של האדם החזק ביותר במדינה, וגרסתו לאישומים הכבדים נגדו עמדה למבחן של "מסרקות ברזל" מצד התביעה.

האם נתניהו הצליח במשימתו?

נתניהו לא קרס על דוכן העדים. מי שציפו לראות אותו מתמוטט על הדוכן, נשבר ומודה באישומים נגדו - לא מחובר למציאות. גם כי כך נאשמים לרוב לא מתנהגים, וגם כי נתניהו, אין חולק, הוא אדם שיודע להופיע - והכישרון הזה משמש אותו גם מול תובעים שחוקרים אותו לעומק, עד כמה שניתן, עם ההתנגדויות הבלתי פוסקות והמעטפות שקוטעות את רצף החקירה. מה שכן החקירה הנגדית יכולה להשיג זה לפגום במהימנות של הנאשם, כאשר תשובותיו הן מתחמקות, סותרות את עצמן או מציגות "גרסאות מתפתחות".

לאורך חקירתו הנגדית, תשובותיו של נתניהו נעו בין תשובות עמומות או לא ברורות, לבין "לא זוכר", נאומים מפליגים שתוקפים את התביעה או משפטי מפתח שנתניהו חזר עליהם שוב ושוב כדי לקבע בתודעה את טענותיו. התובעים בתיק נאלצו לנווט בשאלות, שהרגישו לעיתים אינסופיות באורכן, כדי שתשובותיו של נתניהו, שהיה קשה "לעבוד איתן" מבחינת האפשרות לייצר "פינג פונג", ייבחנו ביחס למה שיש בתיק, וזה מה שיעיד על אמינותן. עד כדי כך, שלעיתים היה נראה שתשובותיו של נתניהו כלל לא משנות לתביעה - או אפילו לשופטים בשלב מסוים (שאמרו לתובעים ש"קו החקירה מוצה" או שנתניהו "חוזר על מה שאמר קודם").

בתום החקירה הנגדית, נראה שהמטרה העיקרית של התביעה הייתה להרכיב בפני השופטים את הפאזל הראייתי בתיקים, באופן סדור, בפעם הראשונה פנים מול פנים, ושהשופטים יבחנו בעצמם אם תשובותיו של נתניהו מהימנות לאור התמונה שמצטיירת.

תיק 1000: בין "חברות אמיצה" ל"קו אספקה"

המחלוקת המרכזית בתיק זה אינה על עצם קבלת המתנות, אלא על הסיבה לנתינתן ועל היקפן המדויק. האתגר המרכזי של התביעה היה להתמודד עם קווי ההגנה של נתניהו וההסבר שנתן לקבלת המתנות.

התביעה

התביעה הצליחה להוכיח כי היקף רכישת הסיגרים על ידי ארנון מילצ'ן זינק באופן דרמטי לאחר שנתניהו נבחר בשנית לראשות הממשלה. מ-19,312 שקלים בשבע שנים שקדמו לכהונת נתניהו, ל-261,155 שקלים בשנים 2007-2009. התובע יוני תדמור טען כי הגידול הוא בזיקה לכך שנתניהו נבחר לתפקיד, והסתמך על העדויות של הדס קליין ושל מילצ'ן שהסיגרים יועדו לנתניהו.

תדמור הראה לנתניהו שבניגוד לטענותיו שכל פגישותיו מתועדות ושהן ספורות, ישנן פגישות שאינן מתועדות, ועימת אותו עם זה שבמשטרה דווקא אמר שנפגש עם מילצ'ן פעמים רבות. בנוסף תדמור הראה שמילצ'ן הוא אדם שנראה שמחובר לכל מי שיש לו כוח שלטוני, באופן שקשה להתעלם מכך שייתכן שעומד מאחורי זה אינטרס.

ההגנה

ההגנה רשמה הישג ב"משפט הציבורי" כאשר גרמה לחקירה על בובת ה"באגס באני" להיראות קטנונית ומנותקת. עו"ד עמית חדד הצביע על הבעייתיות בכך שהקבלות והחשבוניות שניפקה קליין מעידות על היקף רכישות אך לא מוכיחות מי קיבל את המתנות ומתי. התביעה הראה כיצד מילצ'ן פונה שוב ושוב לנתניהו בענייניו האישיים. נתניהו הצדיק פעולות שעשה עבורו, כמו העובדה שפעל לסייע לו בהארכת האשרה (ויזה), בטענות שזה היה עבור מדינת ישראל, ושכל ראש ממשלה אחר היה פועל כך. התביעה הציגה פעולות של נתניהו שהטילו בכך ספק.

השורה התחתונה:

מהות העבירה של מרמה והפרת אמונים היא שלעובד ציבור אסור לפעול תוך ניגוד עניינים בין האינטרס האישי שלו או של מקורביו לבין האינטרס הציבורי שעליו הוא מופקד. השופטים יצטרכו להכריע האם גרסתו של נתניהו מהימנה, לפיה בכלל לא היה בניגוד עניינים כראש ממשלה מול מילצ'ן - או מול המיליארדר האוסטרלי המקורב למשפחת נתניהו ג׳יימס פאקר - למשל, האם כשפעל עבור מה שיכול להצטייר כאינטרסים אישיים של מילצ'ן, זה היה בפועל עבור המדינה? האם נתן הסבר מניח את הדעת לפערים בין כמות הסיגרים שטען שהוא מעשן לבין העדויות של התביעה ממי בפועל קיבל את הסיגרים ושרה את השמפניות?

תיק 4000: פרשת וואלה-בזק – האם פגישת ההנחיה חזרה אל השולחן?

האישום החמור ביותר מייחס לנתניהו שוחד בדמות הטבות רגולטוריות לשאול אלוביץ' תמורת היענות חריגה לדרישות סיקור שהגיעו מצדו של נתניהו וסביבתו באתר וואלה. האתגר המרכזי של התביעה בתיק הזה היה להוכיח לשופטים שהאישום המרכזי, שוחד, לא קרס. הרי השופטים הם אלו שהציעו להם, לאחר שמיעת עדי מפתח בפרשת התביעה, לסגת מאישום השוחד בתיק. אתגר מרכזי לא פחות היה לנווט את השופטים בתוך מארג הראיות ולבנות להם את הפאזל, כך שתשובותיו של נתניהו, ביחס למארג הזה, יישמעו לשופטים - לשיטת התביעה - כלא אמינות.

התביעה

הביקורת המרכזית על התובעת יהודית תירוש הייתה השאלות הארכניות, שנפרשו על פני דקות, כמו מעין מונולוג - עד שהגיעה לשאלה קונקרטית לנתניהו. עם אורך כזה של שאלות, נתניהו היה יכול לחשב היטב מראש את תשובתו, וגם כשהשיב לעיתים לא היה ברור על איזה חלק מהשאלה ענה. הדברים הגיעו עד כדי כך שבאחת הפעמים העיר לה השופט עודד שחם: "החקירה לא אפקטיבית".

הישג מרכזי של התביעה היה להפריך טענות הגנה קיצוניות של נתניהו. טענות לפיהן התקשורת אינה מעניינת אותו, שהעיסוק שלו בנושא הוא שולי, ושכל רצונו הוא רק לגוון את כלי התקשורת מבחינת עמדות ימין. מעבר ל"קומון סנס" - שאיזה פוליטיקאי, ועוד ראש ממשלה, לא מתעניין בסיקור התקשורתי שלו - התובעת תירוש הציגה לו עדויות של דוברו לשעבר, ניר חפץ, שהעיד שנתניהו עסק בתחום התקשורת כמו בענייני ביטחון, כ"קונטרול פריק" שמבקש לדעת הכול על הסיקור שלו.

גם מילצ'ן העיד שנתניהו אמר לו ש"שותים את דמה של שרה בתקשורת", ושזה העסיק אותו כל יום. תירוש גם לא הייתה צריכה ללכת רחוק: מספיק היה לראות כיצד נתניהו מתייחס באולם לפרסומים של עיתונאים מזמן אמת, כדי להבין שהוא בהחלט מעודכן ומתעניין בנושא.

כשתירוש התעמתה עם נתניהו על טענת הגיוון - בפועל נראה שהצליחה להראות שעבור נתניהו גיוון בתקשורת משמעותו קולות שיתמכו בו אישית, ואפילו יתקפו יריבים פוליטיים מהימין. למשל, כשהראתה כיצד נתניהו ניסה לרתום את אתר וואלה כדי לפגוע במועמד המוביל ממפלגתו בזמנו לנשיאות, ראובן ריבלין, באמצעות תמיכה בשופטת דליה דורנר לתפקיד.

תירוש גם הצליחה לכל הפחות לערער את הטענה של נתניהו כאילו מדובר באתר קיקיוני שלא ייחס לו חשיבות. אם הוא כל כך שולי, למה יש תרשומות שמעידות על שיחות בין נתניהו לבין בעל השליטה באתר שאול אלוביץ'? למה הוא בעצמו הודה שכתבה שפורסמה שם היא שלילית מאוד ושהתקשר לאלוביץ' כדי להשפיע עליה אחרי שפורסמה? למה דוברו העיד שנתניהו ביקש להעביר לוואלה ספציפית ידיעה בנוגע לכלבה קאיה? מה שמשרת את התביעה גם כדי להפריך את הטענה שנתניהו לא מתעניין בתקשורת, כי רמת העיסוק מגיעה עד לפרטים הקטנים ביותר. למה הוא מתראיין דווקא לוואלה בבחירות?

ההגנה

שאלת החשיבות שנתניהו מייחס לתקשורת, ולאתר וואלה ספציפית, בתקופה הרלוונטית בכתב האישום היא מהותית מבחינת השוחד. אם הסיקור בכלל ובאתר בפרט חשוב לנתניהו, אזי היענות חריגה בוואלה - ככל שהתביעה אכן הצליחה להוכיח זאת מבחינת השופטים - לדרישות בענייני סיקור שהגיעו מנתניהו וסביבתו, הן "מתנה" שנתניהו קיבל מאלוביץ'.

עבור ההגנה, העובדה שהתובעת תירוש כמעט לא התעכבה עם נתניהו על 315 פרטי הסיקור בכתב האישום, המקרים שלשיטת התביעה נתניהו קיבל בהם היענות חריגה, עשויה להחליש מאוד את הטענה שנתניהו קיבל משהו או היה מודע לכך. הרי ההגנה עבדה קשה בחקירה הראשית להראות לשיטתה כיצד כל פריט כזה דווקא פגע בנתניהו. הוויתור הזה על החקירה המייגעת סביב כל פריט ופריט, כפי שעשתה ההגנה, עשוי להיות נקודת התורפה של התביעה, שלא השיבה לכל אותן טענות של נתניהו לפיהן הסיקור שקיבל היה דווקא שלילי.

מבחינת הטענה של התביעה שנתניהו נתן הטבות רגולטוריות לאלוביץ' - כמו אישור עסקת בזק-יס - נתניהו טען שהחתימות שלו הן "חתימות גומי", שהוא לא באמת יודע על מה הוא חותם ומסתמך על הדרג המקצועי. כדי להפריך את הטענה הזו, תירוש הציגה לו בחקירה הנגדית כיצד ראש לשכתו לשעבר אייל חיימובסקי העיד שנתניהו תמיד קורא מסמכים שהוא חותם עליהם.

היא גם הציגה תכתובות פנימיות בוואלה שמעידות על הלחץ של אלוביץ' ואמירות שלו כמו "הגדול יוצא מעורו כדי לעזור", כדי להפעיל לחץ על הנהלת האתר לשנות סיקור לטובת נתניהו. התביעה הראתה שתכתובות שכאלה אירעו בזמנים קריטיים מבחינת האישורים שהיו דרושים לאלוביץ'. מנגד, מבחינת ההגנה, אין ראיה ניצחת שמוכיחה שנתניהו ואלוביץ' בכלל שוחחו על העניינים הרגולטוריים, ולכן עניין הכריכה והמודעות של נתניהו בין הסיקור לרגולציה מוטל בספק.

חזרת פגישת ההנחיה לשולחן?

מבחינת התביעה, החקירה הנגדית הייתה הזדמנות לבסס את הטענה - שנסדקה קשות על ידי סנגורו הקודם של נתניהו, בועז בן צור - שאכן התקיימה פגישת הנחיה שבה נתניהו הנחה את שלמה פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת לפעול לטובת אלוביץ'. עו"ד בן צור הצליח להוכיח שמועד הפגישה שנטען בכתב האישום לא היה יכול להתקיים לפי איכוני הטלפון.

השופטים, דחו את הבקשה של הפרקליטות לתקן את כתב האישום בנוגע למועד הפגישה. בחקירה הנגדית, התובעת תירוש הצליחה להחזיר את פגישת ההנחיה לשולחן כאשר הראתה כי ייתכן שהפגישה הזו אירעה לפני מינויו הרשמי של פילבר לתפקיד, שכן השניים נפגשו ושוחחו בענייני עבודה כשפילבר היה בחזקת מיועד לתפקיד. היא הציגה תכתובות לפיהן פילבר כבר נכנס בפועל לתפקידו. נתניהו הכחיש שאותן פגישות היו כמנכ"ל בפועל, אך לא הצליח לתת הסבר משכנע אחר לפגישות האלו.

אפילו שהשניים נפגשו לפני המינוי הרשמי, זה לא משנה את טענת ההגנה הבסיסית שפילבר אינו עד אמין ושהופעל עליו לחץ. הקולב שהתביעה יכולה להיתלות עליו כדי להציל את פגישת ההנחיה הוא שהשופטים ישתמשו בסמכותם ויקבעו קביעה עובדתית בפסק הדין בנוגע למועד הפגישה הזו, ככל שיימצא שהוכח שהייתה כזו.

תיק 2000: משחק בין יריבים פוליטיים או משא ומתן של עובד ציבור על הצעת שוחד?

התיק עוסק בשיחות בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, על הגבלת הפצת "ישראל היום" תמורת סיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות". השאלה שעומדת על הפרק היא פחות ראייתית - כי הכול מוקלט - אלא בעיקר משפטית: האם ניתן להרשיע את נתניהו בעבירה של מרמה והפרת אמונים, כאשר התביעה מייחסת למוזס הצעת שוחד ולנתניהו לא מייחסת קבלת שוחד?

התביעה

בחקירה הנגדית התעכבה על התשובות של נתניהו למוזס בשיחות המוקלטות, והראתה כיצד ניהל איתו משא ומתן לפרטי פרוטרוט על ההצעה של מוזס אליו: אתה תעביר חוק להגבלת "ישראל היום", ואני אתן לך את ראשות הממשלה. התביעה הראתה כיצד לנתניהו חשוב להיפגש עם מוזס כמה פעמים ו"למשוך איתו זמן" כדי שייתן לו סיקור חיובי מתוך מחשבה שהוא אכן יעביר את החוק.

ההגנה

על פניו נראה שהעדות של נתניהו קוהרנטית בפני בית המשפט. מדובר ב"תחבולה פוליטית" לגיטימית של נתניהו מול יריב מר, מבלי שהייתה לו כוונה לממש את הדברים. מנגד, התביעה עמדה על כך שמוזס הוא לא יריב פוליטי אלא איש עסקים, שפונה לנתניהו בענייניו הכלכליים. בעוד שלגיטימי לעשות לובינג מול גורם שלטוני, כאן מדובר בהצעה שאיש העסקים ייתן טובת הנאה לעובד הציבור - המתת האולטימטיבי, להישאר בתפקידו - בתמורה לכך שעובד הציבור ישתמש בכוחו השלטוני כדי לקדם חקיקה שתטיב כלכלית עם איש העסקים.

די בכך, לכאורה, כדי להוכיח הפרת אמונים לשיטת התביעה. להגנה יש טיעון חזק בעניין הזה, שמשפטנים רבים ספקנים לגביו בכל הנוגע ליחסי תקשורת ופוליטיקאים.

העובדה שנתניהו הקליט את השיחות ולא פעל כדי להעלימן, מחזקת את טענות ההגנה לפיהן לא הייתה לו מודעות לכך שמבוצעת בכלל עבירה - כלומר, שמוזס מציע לו שוחד ושנתניהו צריך להתריע מפני כך. מנגד, התביעה עמדה על כך שזה שנתניהו התייעץ לפני כן עם עורך דינו דוד שמרון על הפגישות עם מוזס, מעיד שהייתה לו מודעות שהוא עלול לחצות את "הגבול האפור".

בחקירה הנגדית התביעה שטחה בפעם הראשונה בפני השופטים את התזה שלה שתיק 2000 הוא למעשה ראיה לתיק 4000: השיחות מזמן אמת מעידות על החשיבות שנתניהו רואה בסיקור שלו, כמה מאמצים הוא מוכן לעשות כדי שהצד השני יטה את הסיקור לטובתו, וכיצד אפילו כשמוצע לו שוחד - לשיטת התביעה - הוא לא זורק אותו מכל המדרגות, אלא מנהל משא ומתן מפורט על המהלך. מנגד, ההגנה צפויה לטעון בחקירה החוזרת: למה שנתניהו יסכים לקבל שוחד מאתר קיקיוני כמו וואלה, אבל מהעיתון המוביל במדינה לא? שהרי הוא לא מואשם בקבלת שוחד בתיק 2000.

מה הלאה?

נתניהו ייחקר בחקירה חוזרת על ידי עורכי הדין של נוני מוזס והזוג אלוביץ', ואחרי זה תחל החקירה החוזרת של נתניהו על ידי סנגוריו: הם יחדדו איתו סוגיות שונות שעלו בחקירה הנגדית, על מנת לחזק את טענותיו ולנסות לתקן מקומות שבהם אולי נפל. השופטים הם אלו שיצטרכו להכריע האם תשובותיו של נתניהו מצליחות לספק משקל נגד לטענות התביעה, או שדווקא להפך, מחזקות אותן.