50 אירועי פרוטקשן בחודשיים: בצפון יערכו היום מפגן תמיכה בעסקים שנפגעו

ארגון "עד כאן" שמוביל את המאבק בתופעת הפרוטקשן יקיים היום בצהריים (שלישי) מפגן תמיכה בבעלי עסקים אשר נפגעים מהתופעה ומרגישים חסרי אונים. באירוע ישתתפו ראשי רשויות מכל מרחב הגליל והגולן, נפגעי ומאוימי פרוטקשן וקהילת הגליל שבאה לזעוק "עד כאן". גם מספר חברי כנסת אישרו את הגעתם לאירוע.

אנחנו חווים טרור בעוצמות אדירות בחודשים האחרונים, אירוע רודף אירוע והמדינה פשוט לא קיימת. אם המדינה לא תטפל אנחנו נטפל בכך בצורה שנמצא לנכון

יריב בן עמי, מייסד "עד כאן"

בית הספר היסודי רמת כורזים פועל רק כמה חודשים מאז שנפתח השנה, בתקופה הזאת הצוות הספיק לקלוט תלמידים מהצפון שהיו מפונים, לעבור מלחמה נוספת של חודשיים, ואתמול נחשפו לאיום מסוג חדש. כשהשומרת במוסד הגיעה לבית הספר היא מצאה בקבוק פלסטיק מלא בבנזין שנתלה על שער הכניסה, מה שכבר הפך לסימן האזהרה של עברייני הפרוטקשן - "אם לא תשלמו, בקרוב תוצת אש".

"האירוע דווח באופן מיידי לגורמי הביטחון במועצה ולמשטרה", עדכנה שני, מנהלת בית הספר, את ההורים בבוקר והוסיפה: "אנו ממשיכים לעקוב ולעדכן ככל שיידרש. מאחלת לכולנו ימים שקטים ובטוחים".

חוסר המשילות בצפון

האירוע הזה הוא אחד מיני רבים בתקופה האחרונה בגליל:

• בצומת עמיעד הונח רימון הלם בכניסה לאתר בנייה חדש של מרכז מסחרי.
• כמה ימים קודם ירו עבריינים על טרקטור שעבד ליד ראש פינה.
• במושב אליפלט הוצת גן ילדים.
• באזור התעשייה צח"ר הוצתו שני אוטובוסים של חברת סגל הסעות וכמה ימים לאחר מכן גם רכבו של הבעלים בחצר ביתו שבמושב משמר הירדן.
• לרשימה הזאת מצטרפים כמעט 50 אירועים נוספים שדווחו בחודשיים האחרונים בכל אזור הצפון, גם בזמן המלחמה.

במשטרה מצביעים על גידול משמעותי בכמות כתבי האישום שהוגשו בתחום הסחיטה ואיומים במחוז הצפון השנה האחרונה, אך בעשרות מקרים טרם נעצרו חשודים ובעלי עסקים חוששים לפרנסתם ולרכושם.

יריב בן עמי, מייסד "עד כאן", ומאויים בעצמו, ציין: "אנחנו חווים טרור בעוצמות אדירות בחודשים האחרונים, אירוע רודף אירוע והמדינה פשוט לא קיימת. אם המדינה לא תטפל אנחנו נטפל בכך בצורה שנמצא לנכון. אני קורא לכל תושבי הגליל וכל מי שחשוב לו לשים סוף לטרור הזה להגיע ולתמוך".

הפרוטקשן מוביל לקריסה פיננסית ולאובדן מפעל חיים

הקושי האישי המובהק ביותר הוא חדירת הטרור מהמרחב העסקי אל המרחב הפרטי והמשפחתי, מה שיוצר תחושת הפקרה עמוקה. מושיקו סגל, בעל חברת הסעות, חווה זאת כשעבריינים הציתו את רכבו הפרטי בחניית ביתו, ממש ליד ילדיו, כחלק ממסע לחצים שכלל גם ירי לעבר אוטובוסים של החברה.

באופן דומה, ישראל אוחיון, בעל מאפייה בצפת ואב טרי, קיבל שיחות איום שבהן פירטו העבריינים שהם יודעים בדיוק איך הוא נראה, היכן הוא גר ואפילו איזה רכב רכש, מה שגורם לתחושה של חיים תחת "שלטון זר" בתוך מדינת ישראל.

במישור הכלכלי, הפרוטקשן מוביל לקריסה פיננסית ולאובדן מפעל חיים מתוך ייאוש. בעלת חדר כושר המכונה ד' סיפרה כיצד דמי החסות הנדרשים ממנה תפחו עד שהבנקים "סגרו לה את הברז", והיא נדחקה לחובות כבדים ולהלוואות בשוק האפור רק כדי לשרוד.

במקרים קיצוניים, כמו של בעלי חנות "שוקולד פוקט" ביפיע, המצוקה האישית וחוסר הנכונות לעבוד עבור עבריינים מובילים להחלטה כואבת לסגור עסק משגשג ומצליח. בעלי החנות תיארו את התחושה הקשה שבה הם עובדים קשה 24 שעות ביממה, רק כדי ש"אנשים רעים" יבואו ויאספו את כספם.

הקושי הפסיכולוגי מוחמר בשל תחושת חוסר האונים מול מערכת האכיפה והפחד מנקמה. מ', בעלת עסק שחנותה נשרפה כליל וסחורה בשווי 400 אלף שקל ירדה לטמיון, מתארת מציאות שבה הטרור הפך לשגרה של "באים, שורפים, הולכים" - ללא כל אזהרה מוקדמת.

הנפגעים חוששים שגם אם יתלוננו והעבריינים ייעצרו, הם ישוחררו במהירות על ידי בתי המשפט ויחזרו לאיים לא רק על העסק, אלא גם על הבית והילדים. הפחד הזה משתק את בעלי העסקים, שמרגישים שהם נאלצים להתמודד לבדם מול איום קיומי מבלי שהמשטרה תספק להם הגנה.