"הוא נגע בי, אמר לי שאני סקסית": הפריצה שהפכה לסרט אימה בקיבוץ השקט

בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר (בין ראשון לשני), כשהגליל התחתון עוד ישן, אלמונים פרצו לביתה של חביבה מקיבוץ חנתון - והצמידו סכין לצווארה. "הכלבה נבחה בטירוף", היא משחזרת לראשונה בשיחה עם N12. "יצאתי מחדר השינה וחשבתי שאולי חיה נכנסה לתוך הבית. ואז ראיתי פנס. תוך שנייה מישהו תפס אותי, סתם לי את הפה וגרר אותי החוצה לגינה".

בן זוגה של חביבה שהה בניו יורק בזמן השוד האלים. בבית באותה השעה היו רק היא והבת הקטנה בת ה-15, שישנה בחדר הסמוך ולא התעוררה בכלל באירוע, שהתרחש בקומה התחתונה של הבית. "אחד הפורצים הוציא סכין והצמיד אותה לצוואר שלי", משחזרת חביבה. "הוא אמר לי להיות בשקט ושאל שוב ושוב 'איפה הכסף שלכם'", ואמרתי לו שאין".

חביבה מספרת כי הפורצים הפכו את הבית, פתחו מגירות, חיפשו בכל מקום. "בסוף דיברתי אליהם כמו אימא, התחננתי שיעזבו את הבית ואני אתן להם את טבעת הנישואין שלי. אמרתי להם שאני אתן להם את הטבעת אם הם מבטיחים לי, בחיים של אימא שלהם, שיעזבו אותי. דרשתי לשמוע את שניהם אומרים את זה. רק אז הסכמתי".

האירוע נמשך כ־45 דקות, אבל בזמן אמת, התחושה הייתה של נצח. חביבה, לבושה חולצה קצרה וללא גרביים, רעדה בחוץ מקור ומפחד, "אמרתי לפורצים שקר לי. אז אחד מהם הרים אותי בידיים והחזיר אותי לסלון". שם, לדבריה, האירוע נעשה לקשה יותר. "הוא נגע בי, אמר לי שאני סקסית, שאל אותי בת כמה אני. באותו רגע חשבתי שזה הסוף, חשבתי שיאנסו אותי וירצחו אותי. ושאני חביבה הקורבן הבא".

למרות האירוע הטראומטי היא זוכרת כיצד נראו הפורצים. השודדים היו צעירים, הם חבשו מסכות, דיברו בערבית. אך אחד מהם הוריד את המסכה כדי לעשן. "ראיתי את הפנים שלו. זה נחרט לי בזיכרון". בסופו של דבר, הם לקחו את הטבעת, כסף מחדרי הילדים, תכשיטים של הבנות, כרטיסי אשראי, תיק ומחשב נייד.

אחד הפורצים אפילו ביקש כוס מים. "הבאתי לו. הוא סירב לשתות, כנראה הבין שזה יכול להשאיר ראיות. הוא לקח בקבוק מהמקרר ולקח אותו איתו". רק אחרי שיצאו הצליחה חביבה להזעיק עזרה. היא הצליחה ליצור קשר עם בן זוגה, הוא התקשר מניו יורק לרבש"ץ שהקפיץ למקום המשטרה. "הם באו, וכן לקחו את זה ברצינות".

חביבה היא פעילה חברתית שמפגינה דרך קבע מול ביתו של השר עמיחי שיקלי המתגורר בסמוך אליה בחנתון. בעבר עוכבה ונעצרה מספר פעמים, ואף הובאה לחקירה בשפרעם. "אותם שוטרים שעיכבו אותי במחאות שש פעמים הם אלה שלקחו ממני עדות היום אחרי השוד. אמרתי להם: עכשיו יש לכם עבודה אמיתית. לא כמו מה שאתם עושים לי בהפגנות". לדבריה, מדובר בהרבה מעבר לאירוע הפרטי שלה. “זה לא בכפר מנדא, לא בנצרת ולא בשפרעם. זה אצלי בבית, בקיבוץ חנתון", היא מדגישה. "מי שחושב שזה רחוק ממנו טועה. זה יכול להגיע לכל אחד, בכל יישוב, בכל שעה. הגבול בין 'שם' ל'פה' נמחק לגמרי".

בעקבות המקרה, הציפה ראשת המועצה, שיחור רייכמן דרישה דחופה לממשלת ישראל להכיר בצורך המיידי בהקמת משטרה מועצתית, בטענה שביטחון התושבים אינו יכול להיוותר ללא מענה הולם. המועצה האזורית הודיעה כי היא מחבקת את התושבת ומשפחתה, ומעניקה להם ליווי צמוד של אגף הביטחון, אגף קהילה ורווחה והשירות הפסיכולוגי. "לא ננוח ולא נשקוט עד שהביטחון יושב לתושבות ולתושבים שלנו", סיכמה רייכמן.