תעלומת מותו של הנער הגאון על סירת המחקר

זה מתחיל בעוד סיפור מכעיס, הפעם על מותו המיותר של יהונתן שריר בן ה-16, בן יחיד להוריו. האחראים למחקר הימי שיהונתן התנדב להיות חלק ממנו, במקום לפעול על פי הנהלים, התייחסו ברשלנות, זלול וחוסר אחריות שגרמו לתוצאה הטרגית, ואחר כך הותירו אותו על החוף, כאילו היה חפץ חסר ערך.

ככל שניסינו לרדת לעומקם של הפרטים ולהבין מה קרה ליהונתן בבוקר שבו הגיע לצלילות כחלק ממחקר ארכיאולוגי, ובעיקר איך מת, גילינו יותר ויותר פרטים מטרידים ותמוהים, והתנהלות של חוקרים בכירים באוניברסיטה שיש בה השתקה, והעלמת ראיות לכאורה, במקום יושרה ואחריות. איך יכול להיות שנער מגיע להתנדב במחקר באוניברסיטה ואביו נקרא לאסוף אותו מהחוף – מת. יש פה מחדל שזועק לשמיים.

כמו ארכיאולוגים שחופרים ומנסים לגלות מה קרה בעבר, כך גם בסיפור הזה, אירוע חריג שקרה ונקבר, רק מבלי שמישהו רצה לחקור. היה צריך לצלול לתוכו כדי לחשוף שכבה אחר שכבה את מה שאירע.

17 דקות של מצוקה

יהונתן נולד בארה"ב וכשהיה בן שנה הוריו, לילך ודודי חזרו לארץ לקיבוץ חולתה. הוא היה בן יחיד שהגיח לעולם אחרי שנים ארוכות של טיפולי פוריות. יהונתן היה מחונן ויפה תואר שאהב את הטבע והחיות ואת כל סוגי הספורט. הוא צלל, גלש ורכב על אופניים, נער שהיה מוקף בחברים.

הוא גם התנדב כצוללן במחקר ארכיאולוגי של החוג לציוויליזציה ימית באוניברסיטת חיפה. בקיץ 2024, במשך שבוע, אביו הסיע אותו מדי בוקר לחוף דור ואסף אותו בצוהריים. זה היה מאורגן, מסודר ולכאורה גם מפוקח. רק לכאורה. ואז בצוהרי 4 ביוני האסון מתרחש.

ברגע האסון, אם מסתכלים היטב, רואים את שתי ידיו של שריר מונפות למעלה ומאותתות לעזרה. 17 דקות עוברות והוא מסמן שוב שהוא במצוקה, אבל אף אחד לא מתייחס. ואז לפתע הוא נופל עם הראש לתוך המים. מהרגע הזה, יעברו 18 דקות עד שזוג שהולך להנאתו בחוף יבחין בו. 18 דקות שבהן הוא מופקר לטבוע ולמות, לבדו.

"שמתי אותו חי, ואני מקבל אותו בארון מתים"

בשעה 14:34 הזוג מגיע, נעצר ואז הגבר רץ למים, מתכופף ומושך את יהונתן. הזוג קורא לעזרה, ואז מצטרפים המצילים מהחוף הסמוך ומנסים לבצע בו החייאה. 5 דקות לאחר מכן מגיע האמבולנס. וזה כבר קשה לצפייה. זה הרגע, שבו דודי מבין שפעולות ההחייאה לא מצליחות. הוא מתקשר ללילך שתגיע להיפרד. בזמן הזה הצלילות נמשכות. אדם אחר נמצא על הסירה, הצוללנים יוצאים מהמים, חולפים ליד ההמולה וממשיכים בשלהם, לא עוצרים לרגע.

יהונתן מועבר לנתיחה במכון לרפואה פתולוגית והדוח שהגיע לידינו משלים את התמונה שמספקות המצלמות. יהונתן התעלף. שילוב של חום, התייבשות וכנראה שאיפת חומרים מסוכנים. בזמן הנפילה הוא קיבל מכה שגרמה לחבלת ראש ושברים בחוליות הצוואר, שהובילו לשיתוק בגפיים. ברגע שנפל עם ראשו למים, בגלל החבלות, הוא לא הצליח להתרומם ומותו נגרם בסופו של דבר מטביעה.

האב דודי מספר על הזוועה: "אני רואה את הילד שלי מוטל על החוף. אני מחזיק לו את הראש, אני מתחנן, אני מנשק אותו, אני אומר לו 'תפתח את העיניים', מקווה, מצפה, מתפלל שרק יקרה משהו, אבל הילד כבר לא... לא בחיים. אין ילד. אני לא יודע מה לעשות. שמתי אותו ב-7:00 בבוקר בחור חי, אני מקבל אותו ב-15:00 אחר הצוהריים בארון מתים, איפה נשמע דבר כזה?".

אסור היה לו להיות שם

מאותו רגע נוראי חייהם של לילך ודודי אינם חיים. מאז הם מנסים, לצד איסוף השברים, לגלות מה קרה לבנם היחיד. אבל אף אחד לא מספר להם, לא מדבר איתם. במשטרה אומרים להם תחילה שמדובר בתאונה שלא ניתן היה למנוע.

אנחנו מבינים, שיהונתן לא היה בצלילה כשזה קרה, אלא על סירה כמה מטרים מהחוף, מיובש לגמרי. על הסירה היו מכונות שפלטו גזים, שכנראה טשטשו אותו. החוף לא מוכרז ולכן המצילים רואים את מה שקורה רק מהחוף הסמוך.

מי שנתן את האישור לביצוע המחקר זו רשות העתיקות. מי שעומד בראש המחקר הוא פרופ' אסף יסעור לנדאו מאוניברסיטת חיפה. האחראי הראשי. אחראי נוסף הוא ד"ר הראל שוחט, מי שגייס את יהונתן להתנדבות ופעל גם הוא מטעם האוניברסיטה. קציני הבטיחות הם: אמיר יורמן, שהיה אחראי לביטחונם של אנשי המחקר וההתנהלות בשטח, הוא בעל הידע והרישיונות, שגם היה אחראי לסירה בתצורתה הנוכחית; ואחראי הצלילות שאחראי לביטחונם של הצוללים במים הוא משה בכר.

לפי תקנות עבודת הנוער, אסור לאוניברסיטה להעסיק קטין כמתנדב במחקר, בטח שלא לאפשר לו להיות חשוף לחומרים מסוכנים, כמו אלו שנפלטו מהמכונות שהיו על הסירה. כשפנינו לאוניברסיטה ברצון להתנדב כנערים בני 16, חזרו אלינו עם תשובה שהם מקבלים מתנדבים מגיל 21 בלבד. עדות לכך שאסור היה ליהונתן להיות שם מבחינתם. להורים כמובן, זה לא נאמר. גם לפי רשות העתיקות, התנאים שבהם הועסק יהונתן לא תואמים לכללים, אבל שם אומרים לנו, האוניברסיטה היא האחראית הבלעדית לנעשה.

הימצאותו של יהונתן על הסירה, גם היא בניגוד לכל נוהל או תקנה. מדובר בסירת דיג שהוסבה לשימוש אחר, ללא אישור וללא פיקוח. כך גם אומרים ברשות הספנות. מי שנמצא על הסירה צריך להיות עם חליפת הצלה, בעל תעודת משיט ורצוי עם עוד אדם, מה שהיה יכול למנוע את המוות הנוראי.

"אדישים לחלוטין למוות של בן 16"

המשטרה תחילה חשבה שמדובר בתאונה שלא ניתן היה למנוע. אבל הראיות שאנחנו חושפים כאן, מטילות צל כבד על כל ההתנהלות. לפני המחקר, תוך כדי וגם אחריו. החקירה הועברה ליחידת ההונאה במחוז חוף. שם הבינו שמדובר במקרה מזעזע וחריג, ופשטו על משרדי האוניברסיטה. החשודים נחקרו באזהרה. התיק הועבר לפרקליטות.

שנה וחצי אחרי וטרם הוגש כתב אישום. האירוע עדיין מושתק, כאילו יהונתן היה חפץ חסר ערך שניתן להשליכו. גם מי שהיו חלק מהמחקר, מאשרים בפנינו שיש ניסיון השתקה. שחלילה לא ידבק רבב בשמו של החוג בפקולטה היוקרתית.

"מה הם עשו לו? מה הם עוללו לו? הם לא אנשים, הם לא בני אדם... לא היה צדיק אחד בסדום". אומרת לנו בבכי האם לילך. האב דודי מוסיף: "שנה וחצי לא קיבלנו מהם טלפון, לא יודעים בכלל מה קורה, כלום. לא מעניין אותם, פשוט לא מעניין. אדישים לחלוטין למוות של קטין בן 16, שכל עולמו היה לפניו".

תגובות

תגובת אוניברסיטת חיפה (בשמם של ד"ר הראל שוחט, אמיר יורמן ומשה בכר): "אנו מביעים צער עמוק על מותו של יהונתן שריר ז"ל. מיד לאחר האירוע נפתחה חקירת משטרה שבמסגרתה הוזמנו אנשים מקרב האוניברסיטה למסור עדות במשטרה, וכך עשו. האוניברסיטה איננה מוצאת לנכון להתייחס לשאלות גוף תקשורת בנושא שעודנו מצוי בבדיקה של רשויות החוק המוסמכות".

תגובת פרופ' אסף יסעור-לנדאו, ראש המחקר באוניברסיטת חיפה: "אני מצטער וכואב את מותו של יהונתן שריר ז"ל בכל יום מאז שאירע האסון הנורא הזה. האסון נחקר ע"י המשטרה, הגוף היחיד המוסמך והמיומן לכך, ואצלה מסרתי את כל הידוע לי. פעולות חברת החדשות, כפי שנעשו כלפיי, הן פסולות, מגונות ומזיקות".

תגובת רשות העתיקות: "אנו מבקשים להביע את צערנו על מותו הטרגי של הנער יהונתן שריר. נדגיש, כי ע"פ החוק, האחריות הישירה להבטחת שלומם ובטיחותם של העובדים בפעילות ארכיאולוגית המבוצעת ע"י מוסד אקדמי, מוטלת על המוסד שקיבל את הרישיון לכך. תפקידה של רשות העתיקות מתמקד בפיקוח על ההיבטים המדעיים ועל שמירת הממצאים".