המאבק על צוואת המיליונים: שיחת הטלפון של חולה הסרטן לאחותו הובילה לקרב ירושה - ופסק דין תקדימי

המומחים נדהמו - החלטה "מרחיקת לכת": פסק דין תקדימי וחריג שפורסם החודש מסעיר את עולם המשפט. אדם שהוריש את כל רכושו לאחותו בצוואה שנעשתה כדין הודיע לה על סף מוות ששינה את דעתו, ושהחליט להוריש את כל רכושו לבנו. האחות הנסערת התקשרה לרב שהיה עד לצוואה בין השניים כדי להתייעץ עמו מה לעשות. הרב מיהר לביה"ח עם טיוטת צוואה חדשה לטובת הבן, אך המוריש כבר היה במצב קשה ולא הצליח לחתום על הצוואה. לבסוף, כעבור כמה ימים הוא נפטר - מבלי שהספיק לדבר עם הרב על רצונו לשנות את הצוואה.

בית המשפט לענייני משפחה בצפת הכיר באופן תקדימי בפנייה של האח לאחותו כהודעה על ביטול הצוואה, על אף שלא נעשתה על פי דרישות הדין - במפורש, בכתב ובחתימת יד. למרות הצוואה הכתובה, כל ירושתו של המנוח תעבור לפי חוק לאשתו וילדיו. מדובר בירושה שמוערכת בכמה מיליוני שקלים, שכן למנוח נכסים וכספים שמושקעים באיגרות חוב. בשל תקדימיות ההחלטה, שניתנה בערכאה ראשונה, סביר כי אחותו של המנוח תגיש ערעור על פסק הדין.

השתלשלות האירועים

הסכסוך, המחלה - והמשאלה האחרונה

המנוח היה נשוי ואב לשלושה ילדים, כשבינו לבין אשתו התגלע סכסוך גירושין. האישה טענה כי ספגה אלימות מילולית ופיזית מבעלה, ועזבה את הבית 4 שנים לפני מותו. שנה לפני שנפטר, גילה המנוח כי הוא חולה בסרטן ומיהר לערוך צוואה בפני עדים (שני רבנים).

הצוואה הופקדה אצל רשם הירושות, ולפיה הוא מוריש את כל רכושו לאחותו. בינתיים, התנהלו הליכי גירושין בבית הדין הרבני, אך הבעל סירב לתת גט. כשמצבו הידרדר, הוא והאישה הגיעו להסכם ממון שהסדיר את מחלוקות הרכוש ביניהם, מבלי שהתגרשו. שלושת ילדיהם תמכו בגירושין, מה שנתפס על ידי המנוח כהפניית עורף.

האחות, ששוחחה עם המנוח ושמעה על בקשתו לשנות את הצוואה, שוחחה עם אחד הרבנים שהיה עד בצוואה שבה הוריש לה את כל רכושו. בעקבות מילותיו האחרונות מיהרו הרבנים העדים אל בית החולים עם הטיוטה החדשה ומצלמה. לבסוף, כאמור, לא הצליחו לוודא את רצונו בשל מצבו הקשה ולאחר שבוע – הוא נפטר. האחות, שהגישה בקשה לקיום הצוואה שערך איתה האח, הפקידה את כל הכספים שהוריש לה בחשבון בנק שפתחה - ואף העבירה מחצית מזכויותיו בדירה על שמה.

המאבק על הירושה - וקרב הגרסאות

מה טענו האלמנה והילדים? רעייתו וילדיה הגישו חודש לאחר מכן תביעה, ע"י עו"ד שניר נפתלי, לביטול צו קיום הצוואה בטענה שהייתה לה השפעה בלתי הוגנת עליו בעת שערכה עמו את הצוואה. ילדיו ואלמנתו טענו כי אחותו הפעילה עליו שליטה הדוקה מהרגע שבו התגלע הסכסוך בין הצדדים וכי היה תלוי בה. עוד טענו כי זו פעלה בניגוד לרצונו של האח, כאשר אמר לה על ערש דווי שהוא מעוניין שכל רכושו יעבור לבנו.

מה טוענת האחות? לטענתה, האופן שבו העד (הרב) פירש את הדברים שסיפרה לו בשיחה - היה שגוי. זו הבהירה כי פנתה אליו רק כדי שיבדוק עם אחיה אם הוא מעוניין שבנו יהיה אחראי לקיום הצוואה - ולא היא. כך שבעצם לא התכוון לכאורה לשנות את צוואתו.

ההחלטה התקדימית

סגנית נשיא ביהמ"ש לענייני משפחה בצפת, השופטת אביבית נחמיאס, דחתה את הטענה להשפעה בלתי הוגנת של האחות - וקבעה שהצוואה עמה נערכה כדין. עם זאת, השופטת קבעה כי השיחה של המנוח עם אחותו מהווה ביטול של הצוואה איתה – אף שלא נעשתה לפי דרישות החוק. השופטת נתנה חשיבות לכך שהשיחה התקיימה כשהמנוח "לא רק ראה עצמו מול פני המוות, אלא בהיותו מול פני המוות ממש".

מה לגבי עדותו של הרב?

השופטת כתבה כי עדותו באשר לשיחה עם האחות הייתה מהימנה, שדבריו נאמרו: "מדם ליבו ומתוך שליחות של ממש להביא את הדברים כהווייתם בפני בית המשפט". כמו כן, היא דחתה את טענותיה של האחות לפיהן התקשרה לרב כשהיא נסערת, רק כדי לברר לטענתה מי ינהל את העיזבון.

השופטת הקלה בדרישה לביטול צוואה כדין – צוואת שכיב מרע (צוואה בעל פה מפי אדם שחש שמותו קרב). זו קבעה כי אף שהעדה היחידה לדבריו של המנוח היא אחותו, "זהותה מחייבת להכשיר את הפגם שנפל בהליך ביטול הצוואה", וכי היא שוכנעה מעל לכל ספק סביר כי המנוח ביקש לבטל את צוואתו הקודמת.

"למרבה הצער, בחר המנוח באדם הלא נכון להביא בפניו את רצונו האחרון"

מתוך פסק הדין

השופטת נתנה משקל לכך שהאחות היא האדם היחיד שעליו סמך המנוח, ואף ביקרה את התנהלותה: "למרבה הצער, בחר המנוח באדם הלא נכון להביא בפניו את רצונו האחרון. בנסיבות אלה שוכנעתי כי מדובר במקרה ייחודי, שבו זעקת ההגינות מחייבת להתגבר על הפגמים בדרך הביטול, באופן המחייב לראות בשיחה שקיים כביטול צוואתו".

מעו"ד שניר נפתלי, שייצג את האלמנה וילדיה, נמסר: "בפסק הדין קבע בית המשפט תקדים של ממש, עת הוכרה צוואת שכיב מרע שנמסרה בעל פה מפיו של המנוח לאחותו, אשר הייתה העדה היחידה לדבריו, וזאת תוך הרחבת גבולות ההכרה הראייתית בצוואות שכיב מרע ומתוך מתן משקל מכריע לאותנטיות רצון המנוח".