"הוא פחד ממנה והיא ממנו": הקשר הרעיל של יואל ואמו נגמר באישום ברצח, ואז עוד אחד

בשבוע האחרון של חודש מאי שכבו בחדר השינה בביתם יואל ריצ'רדסון ואמו שרה. הם שוחחו, עישנו קנאביס ונרדמו זה לצד זו. בשעה 04:00 התעוררה שרה מצביטה שנתן לה יואל. היא העירה לו, ובין השניים החל מאבק שבמהלכו החליט יואל להמית אותה. הוא חנק אותה בעזרת כרית, היא ניסתה להתנגד, הוא המשיך עד שהיא איבדה את הכרתה. הוא שפך מים אל פיה ואז סגר את אפה כדי לוודא הריגה וליצור מצג שווא כאילו נחנקה אמו מנוזלים לאחר שנטלה את התרופות שלה, כך עולה מכתב האישום.

שעתיים לאחר מכן התקשר יואל לכוחות ההצלה וטען כי אמו אינה מגיבה והוא חושש שהיא מתה. על מנת לשבש את החקירה, הפך יואל את גופת אמו מהגב לבטן, גזר את בגדיה, הפשיט אותה וכיסה את גופתה בטלית. יואל בן ה-37 נעצר בחשד לרצח והכחיש את המיוחס לו, וגופתה של שרה נלקחה לנתיחה במכון לרפואה משפטית. לאחר הנתיחה נקבע כי שרה מתה מוות טבעי. לאחר הארכת מעצר קצרה, הוחלט לשחרר את יואל.

"יואל הגיע להלוויה, חיבק את הגופה והספיד את שרה מול כולם", מספר יוני (שם בדוי), מקורב למשפחה. "הוא סיים את ההספד ופצח בשירה. הוא שר את השיר Goodbye My Lover של ג'יימס בלאנט. זה היה אחד האירועים הכי מטרידים ומעוררי אי-נוחות שאי פעם חוויתי".

למה?
"כי כל מי שהכיר את יואל באמת ידע שיש מצב גדול שהוא מעורב במוות הזה. היינו שם כמה חברים, הסתכלנו אחד על השני ולא הצלחנו להבין איך הבן אדם לא במעצר".

יומיים לאחר מותה של שרה דיווח אביו של ריצ'רדסון למשטרה שבנו מתנהג מוזר ומאיים עליו ועל הכלבה שלו בסכין, וריצ'רדסון נלקח למעצר פעם נוספת. "לפני שהתחילה החקירה הוא שיתף את אחר השוטרים שייתכן והוא עשה משהו רע לאמא שלו", מספר רפ"ק סרגיי דלגץ, מפקד היחידה ללוחמה בפשיעה במחוז ש"י. "כשהתיישבתי מולו, הוא הודה שהוא חנק את אמא שלו למוות וניסה לשבש את הזירה והראיות".

מה הוא סיפר בחקירה?
"שהוא הרג אותה כדי לגאול אותה מייסוריה. הוא אמר שהיא אישה נכה וחולה ושהיא רצתה למות. הוא אמר שכשהוא חנק אותה, היא הסתכלה לו בעיניים וסימנה לו שימשיך. דיברנו על המאבק שהיה ביניהם בעת המעשה והוא אמר, 'היא עשתה את עצמה נלחמת בי, אבל היא לא באמת נלחמה. היא סימנה לי להמשיך עד שהיא מתה'".

הוא שאל אם זה בסדר שהוא לא מרגיש שום דבר

חודש אחרי אותה חקירה ולאחר שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין רצח אמו בנסיבות מחמירות, בסוף חודש יוני נשלח ריצ'רדסון להסתכלות פסיכיאטרית במרכז הירושלמי לבריאות הנפש "כפר שאול". במרכז התיידד ריצ'רדסון עם גבר בשנות ה-60 לחייו שמאושפז גם הוא במחלקה, ואותו גבר שיתף אותו בכך שהוא חושב שהם "נפשות תאומות". יומיים לאחר שהגיע ריצ'רדסון למקום, דווח למשטרה על מותו של הגבר. על גופתו לא נמצאו סימני חבלה או מאבק, וגורמי הרפואה קבעו כי מדובר במוות על רקע אירוע לבבי.

במסגרת פעולות חקירה שבוצעו במקום לנוכח כתב האישום שעומד בפני ריצ'רדסון, גורמי החקירה של תחנת מוריה ומרחב ציון, יחד עם חוקרי הזיהוי הפלילי ממחוז ירושלים, ביקשו להעביר את גופתו של המנוח לנתיחה במכון לרפואה משפטית. התוצאות הפעם היו ברורות: סיבת המוות הינה חנק מעשה ידי אדם. לאחר ימי חקירה ארוכים שבמהלכם לא קשר עצמו ריצ'רדסון לאירוע, הוא הודה שחנק את המנוח למוות. "יואל טען שהמנוח ביקש ממנו להרוג אותו", מספר גורם המעורה בפרטים, "הוא אמר שהמנוח סבל מבעיות בריאותיות ונפשיות ואמר שהוא רוצה למות. לטענתו, הוא בסך הכל עזר לו למות".

רפ"ק סרגיי דלגץ: "יואל אמר שאמא שלו היא אישה נכה וחולה ושהיא רצתה למות. הוא אמר שכשהוא חנק אותה, היא הסתכלה לו בעיניים וסימנה לו שימשיך"

הוא מראה חרטה על מה שעשה?
"להפך, הוא דיבר בצורה רהוטה וקרת רוח. הוא לא מצטער ולא חוזר בו. במהלך החקירה, כשהוא ראה את הסרטון שבו הוא נכנס עם המנוח לתא השירותים הוא העלה גיחוך על ההתנהלות שלו ואמר, 'אני מרגיש שאני בין גאון לבין קסקסה'" (עוסק ברכילות, שטחי ורדוד – ל"ש).

מעשיו לכאורה של ריצ'רדסון בלתי נתפסים, ובכל זאת, בניסיון להבין מה במסלול חייו הוביל אותו לנקודת השפל שבה הוא מואשם בשני מעשי רצח בתוך פחות מחודש – אחד מהם של אמו – צריך אולי להכיר קודם את קורותיה של משפחתו. סבו של ריצ'רדסון, אביה של שרה, היה ונדל ג'ונס, כומר, תאולוג וארכיאולוג שהיה יו"ר קהילת בני נוח העולמית, תנועה דתית שמזדהה עם עקרונות היהדות. הקהילה מורכבת מאנשים מרחבי העולם שמבקשים לחיות על פי העקרונות היהודיים מתוך הכרה באלוהי ישראל ובתורה מבלי להתגייר. את חייו ג'ונס הקדיש לחיפוש אחר אוצרות בית המקדש וארון הברית הגנוז, ובמהלך חייו נטען כי הוא היה ההשראה לדמותו הקולנועית של אינדיאנה ג'ונס. בניגוד לאביה, בתו של ג'ונס, שרה, התגיירה. בנה יואל נולד בטקסס, וכשהיה ילד עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בהתנחלות מעלה לבונה. כעבור מספר שנים שרה ובעלה התגרשו, ויואל גדל לרוב אצל אמו.

"אחרי שהוא שחזר את הרצח של אמא שלו ישבתי לידו בניידת, והוא רצה לספר לי סיפור", משחזר רפ"ק דלגץ. "הוא אמר, 'כשהייתי ילד וגרתי בטקסס יריתי ברובה אוויר והרגתי ציפור בולבול קטנה. כשראיתי שהציפור נפלה ומתה הרגשתי חרטה על זה שהרגתי אותה, אבל עם אמא שלי אני לא מרגיש את החרטה הזו'. אחר כך הוא שאל אם לדעתי זה בסדר שהוא לא מרגיש שום דבר".

"היו לו ידי זהב, אבל בסוף עם הידיים האלה הוא רצח"

הקשר בין יואל לאמו היה מורכב, כך מעידה מקורבת למשפחה. "שרה ניסתה להמשיך את הדרך של אבא שלה, ואני זוכרת שכשיואל היה קטן, היא הייתה מסתובבת עם ספרי תורה ומקיפה מילים. היא חיפשה איזשהו קוד והייתה אובססיבית לזה. כששאלנו את יואל מה היא עושה, הוא ביקש שנתעלם ממנה. היה לו קשה להבין אותה והוא השתגע מזה".

מקורבת למשפחה: "שרה ניסתה להמשיך את הדרך של אבא שלה. היא הייתה מסתובבת עם ספרי תורה ומקיפה מילים. ליואל היה קשה להבין אותה, הוא השתגע מזה"

כשהיה בן 10 התרחש האירוע שטלטל את חייו של ריצ'רדסון. הוא עבר פגיעה מינית חמורה על ידי אדם מבוגר ממנו, ובמשך שנים התמודד מולו בבתי המשפט עד שנגזר דינו והוא נשלח למאסר. "יואל סחב את הפגיעה שעבר כל החיים שלו", אומר אלכס (שם בדוי), חבר ילדות. "הוא היה מדבר על הפגיעה הרבה ולא הצליח להשתחרר מזה. בגלל מה שהוא עבר, שהוא ראה משהו לא בסדר, הוא תמיד הרגיש צורך לתקן. היה לו קשה לראות חוסר צדק".

במקביל לפגיעה המינית, ריצ'רדסון הועבר בין מסגרות חינוכיות ובבגרותו למד בישיבה תיכונית. חוסר היציבות בבית, הקשר הרעיל עם אמו והטראומה שהוא סחב עמו הפכו אותו לסוג של "ילד פרא", כך מעיד אלכס. "הוא עבר המון בחיים. המשטרה מכירה את יואל מאז שהוא בן 13, הוא היה ילד מופרע, מלא מעצרים, מלא בלגן. נכון, הוא לא היה מאוד יציב, אבל הוא היה אינטליגנט וכריזמטי בטירוף, הוא תמיד היה מוקף בחברים. אנשים העריצו אותו. כולם אמרו על יואל – 'אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים'. היו לו ידי זהב. הוא היה מוזיקאי מחונן, ניגן על כלי נגינה, ידע אומנויות לחימה, עסק בבנייה. הוא היה יכול לבנות לך כל מה שתרצי, אבל בסוף עם הידיים האלה הוא רצח".

לצד הכישורים הרבים, מקורביו של ריצ'רדסון מתארים אדם עקשן שלמרות החוויות הקשות שעבר, סירב לטפל בעצמו לאורך שנים. "אבא של יואל ואח שלו התחננו שילך לטפל בעצמו כבר מגיל צעיר, והוא סירב. הוא הלך למפגש-שניים ואמר שכל טיפול זה בזבוז זמן, כי אף אחד לא מכיר אותו יותר טוב ממנו עצמו", מספר יוני. "הם הביאו לו את המטפלים הכי טובים, העבירו לו כספים, מצאו לו מקומות מגורים, אבל הוא העדיף לחזור לאמא שלו בכל פעם ולשמור את הכסף לעצמו. הוא קנה עם הכסף אלכוהול וסמים כבר בגיל 13".

"קשה להגיד את זה, אבל זה היה צפוי שהוא יגיע למקום שהוא הגיע אליו, רק שאף אחד לא ידע מתי ואיך זה יקרה", ממשיך יוני, "כלומר, לא האמנו שהוא יהיה אלים בצורה כזו, אבל כולנו ידענו שאין לדעת למה לצפות ממנו. הוא היה מאמן את עצמו באומנויות הלחימה הכי אלימות שיש, וכל מה שעניין אותו היה איך לגמור את הקרב כשהאדם השני נמצא על הרצפה בשלולית דם. הוא היה גאה בזה, הוא התאמן תקופה במועדון קרב בארצות הברית. האימונים האלה, למרות הסמים והאלכוהול, נתנו לו הרגשה שהוא בשליטה".

לצבא הוא לא גויס, ובמקום זאת טייל מסביב לעולם. כשחזר, יצא לראשונה מבית אמו ועבר לגור עם שותפים. פעם באילת, פעם בירושלים ופעם ביהודה ושומרון, אבל בסוף תמיד חזר לגור עם אמא. "הקשר שלו ושל שרה היה רעיל אבל הם לא עזבו אחד את השנייה מעולם, הם היו צריכים זה את זו. היא הפכה לחולה סיעודית והוא סעד אותה, והקשר שלהם נהיה חולני יותר מאי פעם. הם ישנו יחד, שתו יחד, עשו סמים יחד. הרבה פעמים ניסינו להוציא אותו מהבית של שרה, אבל בכל פעם מחדש הוא חזר אליה. לא היה אפשר להפריד ביניהם", מספר אלכס.

בזמן שחבריו התחתנו, התמסדו והקימו משפחות, יואל נשאר לבד, רק הוא ואמא שרה, ומצבו הנפשי הידרדר בשנים האחרונות. "הוא היה מופיע בבמות פתוחות, זה עשה לו טוב, אבל ראינו בעיניים שלו שהוא מנותק. היינו פוגשים אותו בשכונה ומדברים על זה שהוא נראה לא טוב. הסמים עשו את שלהם, ביקשנו שילך לגמילה, אבל הוא סירב. ניסינו לערב את הרווחה, אבל בגלל שהוא בגיר הם לא יכלו להכריח אותו לעשות משהו. ראינו שהוא הולך ונעלם לנו".

הוא פחד ממנה והיא פחדה ממנו

בפברואר של השנה שעברה נעצר ריצ'רדסון בהחזקת סכין לאחר שנתפס ברכבו סכין באורך של 22 סנטימטר. "אני בחור הרפתקני שעובר בכל מיני מקומות ומטייל הרבה, מעבר לזה, אני מגיע ממשפחה של בוקרים מטקסס. אצלנו מעבירים דברים כאלה בתורשה, סכינים, אקדחים, כמעט כל דבר", הוא טען בדיון הארכת המעצר. "אני יוצא לקמפינג והסכין משמשת לציד של דגים. זו התרבות המשפחתית שלנו". למרות הטיעונים, הוא הורשע בעבירה ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 1,000 שקלים. מהמעצר הוא חזר לביתה של אמו.

יוני (שם בדוי), מקורב למשפחה: "אבא של יואל ואח שלו התחננו שילך לטפל בעצמו כבר מגיל צעיר, והוא סירב. הוא הלך למפגש-שניים ואמר שטיפול זה בזבוז זמן"

הקשר הרעיל של ריצ'רדסון ואמו כלל אלימות הדדית זה כלפי זו, מה שגרם למשטרה להגיע לא פעם לביתם בשנים האחרונות. באחד המקרים שמפורט בכתב האישום ואירע באוגוסט שעבר, הכין יואל ארוחת ערב לשרה. היא סירבה לאכול, והוא בתגובה השליך את הצלחת לעבר פניה. הוא הכה אותה, דחף את ראשה לכיוון הקיר והחלון והכה אותה באמצעות בקבוק יין על מצחה. על מנת להגן על עצמה, נטלה שרה סכין מטבח ואחזה בו מול יואל. בתגובה, גם הוא לקח סכין מהמטבח, והשניים החלו להתקוטט. במהלך הוויכוח צעק יואל על אמו: "לי אין מה להפסיד, לך יש". היא ביקשה שיעזוב את הבית והוא השיב כי אם תרצה ואם לא, "הבית הזה יהיה שלו".

"בשנה האחרונה הם היו ישנים עם סכינים ליד המיטה", מספר יוני, "הוא פחד ממנה והיא פחדה ממנו. הוא סיפר לא פעם שהוא חושב שרודפים אחריהם, המשטרה, חמאס, המדינה, ואם חלילה יקרה משהו, הסכין תגן עליו".

אותה סכין הופיעה גם בלילה בסוף מאי, כשיואל החליט לשים קץ לחיי אמו. כשהחל לתקוף אותה, היא ניסתה להגיע אל הסכין שהייתה מונחת על השידה שלצד מיטתה, אך ללא הצלחה. הוא אחז בידיה ופתח את הסכין המתקפלת שבידו במטרה לדקור אותה, ואז, רגע לפני הדקירה, הוא התחרט. הוא הבין שרצח באמצעות סכין מותיר אחריו עקבות שיהיה קשה לטשטש.

יואל החליט לשמור על זירת הרצח נקייה והצליח להסתיר ראיות שיקשרו אותו למעשה. "הוא שחזר את הרצח שלב אחרי שלב והראה את הפעולות שהוא עשה לווידוא הריגה: איך הוא הניח לה כרית על הפנים, ואז כשהיא ניסתה להיאבק בו, חסם את הכרית עם הרגל. הוא הראה איך הוא החדיר לה מים באופן מלאכותי לריאות וחסם לה את דרכי הנשימה. הוא אמר שמהצד, מי שהיה רואה אותו היה בטוח שהוא עושה לה החייאה, אבל הוא עשה בדיוק את הפעולה ההפוכה", אומר רפ"ק דלגץ. "ההתנהלות והידע שלו בפעולות האלה היו חריגות. הוא ידע בדיוק מה לעשות כדי לא להשאיר סימנים והצליח אפילו לגרום למכון לרפואה משפטית לחשוב שמדובר במוות טבעי. אפילו את הסכין שבו אחז באותו לילה, הוא החביא בתחתוני הבוקסר שלו. באחת החקירות הוא אמר שהוא מימש את הייעוד שלו בחיים, שזה לגאול אותה מייסוריה. הוא אמר שבאחת מהשיחות שלהם, הוא אמר לה: 'שנינו יודעים שמשהו קורה בבית שלנו, ואנחנו יודעים שנגיע מתישהו למצב שאני אצטרך לקחת לך את החיים, כי זה מה שאת רוצה'".

רפ"ק דלגץ: "ההתנהלות והידע שלו בפעולות האלה היו חריגות. הוא ידע בדיוק מה לעשות כדי לא להשאיר סימנים, אפילו את הסכין שבו אחז באותו לילה הוא החביא בתחתוני הבוקסר שלו"

נכון לכרגע, קשה לקבוע אם שרה ביקשה "לגאול אותה מייסוריה", או שריצ'רדסון החליט לקחת את חייה בגלל מערכת היחסים המורכבת שלהם, בגלל שרצה את הבית במעלה לבונה או שמדובר ממניע אחר. הוחלט כי הוא כשיר לעמוד לדין, וההסתכלות הפסיכיאטרית, שאליה נשלח רגע לאחר הגשת כתב האישום, נגדעה לאחר שנטען שרצח במו ידיו אדם בן 60, זה שראה בו "נפש תאומה". גם כאן, יואל דאג שלא להשאיר עקבות או ראיות.

על פי כתב האישום שהוגש ע"י פרקליטות מחוז ירושלים באמצעות עורכות הדין גלית שוהם ונהורא לוי לבית המשפט המחוזי בירושלים, באותו בוקר בתחילת החודש, קצת אחרי השעה 06:00, נכנסו ריצ'רדסון והאדם שהיה מאושפז יחד עמו לאחד מחדרי השירותים במחלקה. יואל, שהבחין שתא השירותים אינו מצולם, נעמד מאחורי חברו, אחז אותו בצווארו וחנק אותו עד שנפל. ריצ'רדסון התיישב על האסלה והמשיך לחנוק אותו עד למותו. בהמשך, הוא שפך מים על פניו וצווארו של המנוח במטרה להעלים ראיות, שטף את ידיו וכעבור 45 דקות יצא מחדר השירותים. הוא דילג מעל גופת המנוח וסגר את הדלת, תוך כדי שהוא מוודא שרגלו של המנוח לא מפריעה לסגירת התא. הוא יצא לחצר בית החולים הדליק סיגריה ונח. כעבור שעה, הבחינו האחים במחלקה בגופתו של המנוח מוטלת בשירותים, והיו בטוחים שהוא נפטר מדום לב. לאחר התערבות המשטרה, החקירה, ונתיחת הגופה, הואשם ריצ'רדסון ברצח בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט.

לאחר מכן, הועבר ריצ'רדסון להסתכלות פסיכיאטרית במסגרת נוספת, ומשם לכלא הדרים להמשך הסתכלות במסגרת המעצר. בחודש האחרון הוא מסתובב עם כיפה וסידור ומתפלל. "הוא מדבר עם אלוהים ושר, מתפלל בלי הפסקה. הוא מספר שהוא חוזר בתשובה ושהוא צריך לדבר עם אלוהים", מספר גורם המעורה בפרטים. "יש לא מעט רגעים שהוא בוכה, בעיקר תוך כדי תפילה. יצא לי לשאול אותו, אם היה אפשר לחזור אחורה בזמן, האם הוא היה משנה משהו. הוא ענה שלא".

עורכי דינו של יואל ריצ'רדסון, גולן מאירי ואריאל הרמן מטעם הסנגוריה הציבורית, סירבו להגיב.