ולדיסלב ויקתרינה קירושין, הוריו של עילאי בן השנתיים שנדקר למוות בלוד בידי אדם שככל הנראה עבר התקף פסיכוטי, מדברים היום (רביעי) לראשונה.
"זה היה בוקר שגרתי שבו הלכנו ברגל עם הילדים", משחזרת יקתרינה. "יצאתי עם חברה שלי מרינה והילד שלה, חבר של עילאי, לסיבוב בוקר בשכונה ובדרך הילדים רצו לקנות מיץ. נכנסתי למכולת וכשפניתי לכיוון הקופה הבחנתי בהתקהלות. שמעתי צרחות, הבנתי שקרה משהו וראיתי גבר עם סכין שמנסה לדקור עגלות. גברים במקום תפסו אותו, הפילו אותו על הרצפה, הכו אותו ואז ראיתי את עילאי דקור".
באירוע הטראגי שבו נרצח עילאי, החשוד הסתער עליו עם חפץ חד באמצע רחוב הומה אדם ופצע אותו באורח אנוש. זמן קצר לאחר מכן, בבית החולים, נקבע מותו של הפעוט. לדברי יקתרינה, חברתה מרינה ששמרה על הילדים בזמן שהיא נכנסה למכולת, רצה לקופת חולים סמוכה לקרוא לעזרה: "מרינה צרחה - 'אני מצטערת שלא הצלחתי לשמור עליו'. אני נמצאת בהריון מתקדם. איבדתי שיווי משקל ונפלתי. צוותי רפואה ניסו לבצע החייאה בעילאי, הוא נדקר פעמיים באזור הלב ובשלב הזה כבר לא ראיתי את הרוצח. רק ראיתי אותו בעיניים הורג לי את הילד".
"לא זיהיתי אותו", אמרה האם על הגבר, "אדם קירח, אולי הומלס, אולי נרקומן. הבנתי מי זה מהשכונה, אחר-כך סיפרו לי כבר במי מדובר. קשה מאוד לתאר את התחושות, אבל כאימא ברגע שהייתי עדה למתרחש ידעתי שזה נגמר. ראיתי שהילד לא בחיים. רציתי שמישהו יגיד לי שיקרה נס, שאפשר להציל אותו, אבל מהרגע הראשון הבנתי שזה אבוד. ראיתי שכל מי שהיה סביבו ניסה להציל אותו, אבל הדוקר הרג אותו".
יקתרינה סיפרה כי עד יום היוולדו של הפעוט, בעלה והיא לא רצו לדעת את מין העובר: "כשעילאי נולד אמרתי לוולדיסלב שיש לנו בן. ולד התחבר לשם 'עילאי', תמיד רצינו לקרוא לילד שלנו בשם מיוחד ובעלי התחיל לקרוא לו ככה אחרי כמה ימים. הוא היה ילד מדהים עם עיניים מלאות חוכמה ומחשבות בוגרות. הוא היה ילד נוח, מפותח וכל כך חי. כל הזמן בילינו איתו, רצינו להראות לו הכול. הוא אפילו ביקר ברוסיה והכיר את המשפחה המורחבת. עילאי היה ילד סקרן, נעים ונוח, ידע מה רוצה, השיג הכול דרך המבט. אבא שלו היה דמות עבורו".
"אני מתגעגע ליצור הקטן שהתרוצץ בבית שלנו", אמר האב ולד, "הוא יחסר לעולם. אני רוצה לומר לטובת הקהילה ועם ישראל, המנטליות היא שונה ממה שחשבתי. לראות המוני אנשים שמגיעים אלינו, תומכים ושואלים במה אפשר לעזור. זה הדבר המדהים שיצא מהסיפור העצוב הזה. לא ציפינו לחום כזה מאנשים שבכלל לא הכרנו". קטר הונח על קברו של עילאי, שאהב רכבות ומשאיות. הוריו מספרים כי היה הראשון לרכוב על אופניים בין חבריו, תושבי השכונה הכירו אותו וקרון היה הצעצוע האהוב עליו.
"המשפחה התמודדה עם בירוקרטיה גם ברגעים הכי קשים"
כשנשאלו אם בכוונתם לעזוב את הארץ בעקבות הרצח השיבה יקתרינה: "לא יודעת מה החיים מכינים לנו. אין לנו את המחשבות כרגע לעזוב, מפחדת לחשוב מה יהיה הלאה. רצינו לעלות לישראל, ידענו לאן אנחנו מגיעים. אם זה היה קורה בשל מניע לאומני היינו מקבלים את זה קשה יותר. ידענו שקיימים סיכונים אבל לעולם לא חשבנו על דבר כזה. זה יכול לקרות בכל מקום. איך יכול להיות שאדם כמוהו, מעורער בנפשו, מסתובב חופשי ברחובות? חפים מפשע משלמים את המחיר הכבד והאסון היה יכול להיות חמור יותר אם אותו אדם היה פוגע באנשים נוספים".
חברת מועצת עיריית לוד וחברת המשפחה אלוירה קוליחמן הוסיפה כי מעבר לאובדן, המשפחה נאלצה להתמודד עם תסכול רב בעקבות קשיים ביורקרטים שנוגעים לקבורה, לביטוח הלאומי ולזכויותיהם. "ההורים לא רצו לקבור את בנם בלוד אלא בראשון לציון בשל סיבות אישיות, וכל הליך האישור הצריך עירוב גורמים רבים ודרשו תשלום. ההורים היו צריכים להסביר שהמצב הכלכלי לא מאפשר, ובסוף בזכות חברה קדישא הוא נקבר ללא תשלום".
"מבירור שלי מול ביטוח לאומי הם לא זכאים לכלום, אפילו לא לקצבת קבורה ולא שום דבר עבור הילד", אמרה אלוירה. "המשפחה במצבה הקשה והקריטי כל-כך הייתה צריכה לחשוב מאיפה היא משיגה כסף לצורך מצבה לבנם. החוק הזה חייב להשתנות מייד. מצבה עולה עשרות אלפי שקלים ואין שום גוף במדינה שלוקח אחריות. מה קורה למשפחה ללא אמצעים? הקבר נשאר גלוי? זה מרתיח. גם כשמצאתי אנשים מהתחום שיכולים לתרום, שוב נתקלתי בסרבול ביורקרטי. המשפחה התמודדה עם ביורקרטיה גם ברגעים הכי קשים".