חודש לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל - מחאת ההורים השכולים מסמנת לממשלה לעצור: הדהירה לחקיקה ממשיכה, ובמקביל קמות עוד ועוד מחאות המבקשות לבלום את המהפכה המשפטית. בימים האחרונים קבוצות של משפחות שכולות מתאגדות יחד כדי לזעוק, לדבריהם, זעקה משותפת של כאב אמיתי, תחושת חוסר אונים ותסכול נוכח המציאות שאליה דוהרת המדינה. "לא בשביל המדינה הזו, ששינתה את פניה, שמו יקירינו את נפשם בכפם", הן קוראות לממשלה. "עצרו את המהפכה המשטרית עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי".
נעמי מילר, אימו של סגן אבי מילר ז"ל, שנפל בלבנון בשנת 1993 כמפקד בחטיבת הצנחנים, סיפרה בריאיון ל-N12: "בני שנהרג בלבנון שקורא לי מתוך גופו שאיננו ונפשו שישנה עדיין - להילחם למען הגנת הארץ הזו שמרוקנים אותה מערכיה ומכל הדברים שילדינו גדלו עליהם. שלחנו את בנינו להילחם בארץ הזו כשהיא הייתה שפויה והם נפלו בשם המדינה ולא בשם ימין ושמאל".
"כרגע הבנים שלנו זועקים את קולם ומכיוון שלא ברור אם נוכל להמשיך לחיות כאן במצב הנוכחי, אנחנו מנסים בכל האמצעים שאפשר לקיים את המחאה - בנוסף למחאה שכמובן כל אחד מקיים על פי דרכו", היא הוסיפה. "ההורים השכולים זו הקבוצה היחידה ששילמה מחיר דמים. הבן שלי רצה להילחם לפני 30 שנה מאג'נדה אחרת לגמרי של צדק, שוויון, זכויות מיעוט ואמנה חברתית".
מה הקול שחשוב לך להשמיע?
"אני ערה לעובדה שיש הורים שכולים שחושבים אחרת ואני לא הולכת להתעמת איתם, אני הולכת להתעמת עם המנהיגות הקלוקלת, המושחתת שדואגת למטרותיה. זו שבמקום להיכנס לכלא מנסה את כל הפטנטים האפשריים כדי להימלט. עם המנהיגות הזו ההורים השכולים חייבים למחות".
"אני ערה לעובדה שיש הורים שכולים שחושבים אחרת ואני לא הולכת להתעמת איתם, אני הולכת להתעמת עם המנהיגות הקלוקלת"
נעמי מילר, אימו של סגן אבי מילר ז"ל
עמוס שלו מקיבוץ עברון שליד נהריה, אביו של רב-סרן ניסן שלו ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה, בעת הנחתת כוחות מעבר לקוי האויב כשטיל חיזבאללה פגע במסוק היסעור שאותו הטיס, אמר כי "אנחנו קבוצת 'הורים שקולים', למרות שכולנו גם שכולים. חשוב לי להדגיש שאנחנו כהורים שכולים לא חושבים שאנחנו חכמים יותר, שיש לנו יותר זכויות או שדעתנו עם משקל גבוה יותר משל אחרים – אבל כהורה שכול אני חושב שאם השיטה הנהוגה בישראל בשלטון תשתנה, כך תהיה ממש הפיכה שתהפוך את המדינה שלנו למשהו אחר. לא משהו שאנחנו מכירים, לא משהו שבנינו הכירו ולא מדינה שנוכל לחיות פה כפי שחיינו בה עד היום".
מה המטרה שלכם?
"הדבר הכי חשוב לנו שמחר יודיעו שמתיישבים ומתחילים לדבר. כשהתחיל המצב התחלתי לחשוב על איזה אסון יכול לקרות. מה שקרה לנו יקרה גם לאחרים. חשוב שנפסיק את האלימות שהתחילה ונשב לדבר - למען הזיכרון של בנינו ולמען עם ישראל. בדיבורים אפשר להתווכח, לצעוק, להביע דעות וכולם נשארים שלמים".
אילו צעדי מחאה עומדים מבחינתכם על הפרק לקראת יום הזיכרון?
"בהחלט יש כל מיני הצעות ליום הזיכרון, אבל בינתיים יש חילוקי דעות. למשל, בכל העצרות המרכזיות מגיעים שרים שמדברים ויש סכנה שבמקום לדבר על זיכרון והבנים ועל הערכים שהם הורישו למדינה הזו, גולשים לנושאים פוליטיים שזה הדבר שיכול לכאוב בצורה בלתי רגילה להורים שבאים לפקוד את הבנים. אחת ההצעות היא לבקש ממשלת ישראל שלא תשלח השנה שרים לטקסי אזכרה או לפחות שמי שבא יתודרך היטב על מה מדברים ועל מה אסור לדבר".
"אנחנו מקבלים בכל שנה ממשרד הביטחון שי בצורת ספר או סמל כאות הוקרה לזכר הבנים ויש כאלה שמציעים שלא ניקח את השי השנה כמחאה על מה שקורה", הוא המשיך. "יש כמובן גם אופציה לפרסם מכתב מטעמנו, קבוצה של הורים שכולים".
אורלי אשכר שאיבדה את אחיה אבישי, טייס יסעור שנפל באסון המסוקים, הצטרפה לדברים: "הגענו אחד לשנייה מתוך הכאב הזה, המחיר שלנו הוא מחיר בדם. זה לא משהו שאולי כן ואולי לא, זה מחיר שכבר שולם ואין דרך חזרה.. אני לא יכולה לקחת בעלות על מה כולם חושבים בעולם השכול, אבל אני רוצה שהדברים האלה של מחשבה אחרת ואחד בשביל השני יישארו לגיטימיים".
"אני עכשיו במקום שחובה לומר את הדברים האלה כי אח שלי שנהרג לא יכול לומר", היא המשיכה בדמעות. "הוא לא יכול להרים דגל, אני מרימה דגל כפול ומכופל, מפני שאני חושבת שהופכים לנו את המדינה שלשמה נהרגנו. יותר מזה, אח שלי נהרג כטייס ויש לי עוד טייסים במשפחה – כולם הלכו למקום של לשמור על מדינת ישראל".
באיזה אופן את מתכוונת להשמיע את הקריאה הזו?
"הייתי רוצה לקרוא את הקריאה הזו בפומבי, במקום שישמעו אותה. ביום הזיכרון אני לא רוצה לשמוע אף שר שמדבר בבית הקברות, אני לא רוצה לקבל מתנות ממשרד הביטחון ולא רוצה שסמוטריץ' יבוא וידבר איתי על מה זה לשרת ולתרום בצבא. הנושא של השכול הוא קודש קודשים ועל זה היה קונצנזוס עד היום, ואני חושבת שאם זה יישבר – המדינה תישבר עוד יותר עם כמה שהיא נשברת ואת זה אנחנו רוצים למנוע".
"לא רוצה לקבל מתנות ממשרד הביטחון ולא רוצה שסמוטריץ' יבוא וידבר איתי על מה זה לשרת ולתרום בצבא"
אורלי אשכר, שאיבדה את אחיה אבישי ז"ל
דודי צור, אבא של שירה צור ז"ל, שנפלה כצוערת בפיגוע בארמון הנציב בירושלים בשנת 2017, אמר כי "הקבוצה התגבשה בעקבות הרבה כאבי בטן ותחושות קשות של הורים שכולים. התחושה העיקרית שלי היא נבגדות. לא לטובת זה הבת שלי נתנה את החיים שלה. המדינה כפי שנראית היום היא לא המדינה שהיא רצתה שתהיה, לא המדינה שאני רוצה ומאמין שזו לא המדינה שעוד הרבה אחרים רוצים".
"אחרי הבחירות אמרתי: 'העם הכריע, נשב בשקט ונראה מה קורה' - עד שהתחילו כל הגזרות האלה ובליץ' החקיקה המטורף. לא לשם זה אני הקרבתי את הדבר הכי חשוב בעולם עבורי והדרך מתעלמת לגמרי מכל חוות הדעת למיניהן. אני מסתכל על השרים ואומר: מה הם עשו לטובת מדינת ישראל שהם מעזים לזלזל בצורה בוטה כל כך?".
"יהיה לי קשה מאוד עד בלתי אפשרי להגיע לרחבת בית הקברות כשאחד משרי הממשלה יבוא לנאום בטקס ממלכתי", הדגיש צורי. "הכיוון שלנו זה הידברות, אנחנו רוצים לדבר ולהגיע להסכמה. צריך קודם כל לעצור הכול - להפסיק את בליץ' החקיקה ואז לשבת ולדבר. אני לא רואה דרך אחרת ואחרת, זה עלול להגיע למקומות שאנחנו לא רוצים".