חייה של הנערה עאישה (שם בדוי) הפכו לסיוט דווקא בשנים שבהן הכול לכאורה אמור להיות פתוח בפניה. הצעירה, שהתגוררה בבאר שבע עם משפחתה, סבלה מאיומיו ומנחת זרועו של אביה האלים וגם של אחיה, שהיה אלים כלפיה וזעם על כך שאינה הולכת בכיסוי ראש. כאשר חשדו בני משפחתה שהיא מבלה עם גברים, המצב רק החריף: בשל האלימות היא נאלצה לצאת מהבית ועברה למסגרות שנועדו לשמור עליה. אך לא משנה לאן ברחה, האיומים מקפיאי הדם על חייה לא נפסקו. לאחר פחות משנה מחוץ לבית, והיא אז רק בת 18, נחטפה עאישה ממקום מסתורה: אימה, אחותה ושלושת אחיה תפסו אותה וניסו לרצוח אותה.
החטיפה התרחשה אחרי כשנה שבה שהתה עאישה במסגרות חוץ-ביתיות לנוער. גם כשהייתה במסתור לא הפסיקו בני משפחתה לנסות לאתר אותה. לבסוף היא גם ברחה מהמסגרת שאליה נשלחה: עאישה נמלטה בלי טלפון, פגשה אדם שאינה מכירה וביקשה ממנו שיחת טלפון. אימה, אחיה ואחותה – אחד מהם רק בן 16 – ניסו להשיג אותה דרך אותו אדם פעמים רבות: מהחקירה עלה כי "אימה או מי מטעמה" התקשרה והציגה את עצמה כשוטרת, אמרה כי המשטרה מחפשת את עאישה כדי להחזיר אותה הביתה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
האיש שאצלו הסתתרה עאישה הסכים למסור להם את הכתובת – אך בשל חשדו ביקש מהם לבוא במדים. לאחר שידעו את הכתובת, החליטו לחטוף אותה. הם הגיעו למקום ב-18 ביולי 2021 מצוידים בסכין משוננת באורך של כ-40 סנטימטר והמתינו לעאישה ליד חדר המדרגות. כשהתקרבה, אחד האחים חסם את פיה, דקר אותה בבטן וברח. אח אחר שלף מבטנה את הסכין ונמלט.
כשעאישה המדממת ניסתה להגיע לכביש כדי להזעיק עזרה, היא נתקלה באימא שלה: היא ניסתה לברוח אך נפלה, ואז משכה אותה האם מהשערות וגררה אותה על הכביש. האחים הכניסו אותה לרכב במהירות: כשעוברי אורח העירו להם וחייגו למשטרה, אחד האחים אמר להם: "אם תתקרבו, לא יהיה לכם טוב". בזמן הבריחה הורתה האימא לאחים לפרק את לוחית הרישוי. כשעאישה בכתה במושב האחורי, אחד האחים חנק אותה והכה אותה בפניה באמצעות אגרופיו וידית של סכין. אחותה אמרה לה, "עשית לנו פדיחות במשפחה" – ואז עצרה את הרכב והכתה את עאישה במוט עץ, בזמן שאח אחר הראה לצעירה שהוא נושא אקדח.
"מבחינתי הסיפור שלך נגמר"
לאחר מכן, בדירה של אחד האחים, הם פיזרו קפה שחור על פצעיה של עאישה כדי לעצור את הדימום, קילחו אותה והחליפו את בגדיה. לאחר מכן הם לקחו אותה לבית החולים סורוקה ואיימו עליה שלא תספר מה קרה, אחרת "ימצאו אותה" כשייצאו מהכלא: הם אמרו לה כי עליה לספר שנפלה או שחבר שלה דקר אותה. היא סיפרה לרופא שנפלה על גדר, אך כאשר אחיה יצא מהחדר היא סיפרה את האמת. אימה, אחותה ואחיה נכנסו לכלא – אך קיבלו עונשים קלים יחסית: אחד מהם כבר הספיק להשתחרר. לאחר פרשת החטיפה עזבה עאישה סופית את הבית בבאר שבע ונדדה בין יישובים שונים בצפון הארץ, מחשש שאביה יפגע בה. אך זה לא היה סוף פסוק.
לאחר יותר משנה מחוץ לבית, אביה – עבריין בעל תיק הרשעות ענף – יצר איתה קשר שוב בחודש שעבר. אבל זה לא היה במטרה לפתוח דף חדש. האב מוחסן (שם בדוי), בשנות ה-50 לחייו, לא הפסיק לשלוח לה הודעות קוליות – ובהן איים: "את תשלמי מחיר יקר, מבחינתי הסיפור שלך נגמר". בהקלטות שהגיעו לידי מגזין N12 נשמע האב מאיים שוב ושוב על חייה ומבטיח לסגור איתה חשבון על שליחת אימה ואחיה לכלא.
כתב האישום שהוגש נגד מוחסן מפרט לא פחות מ-17 הודעות מאיימות שנשלחו בזו אחר זו – עם הצהרת כוונות ברורה. "כל חייך יהיו ככה מעכשיו. מבחינתך, מה שיש לי איננו עוד", נשמע מוחסן אומר בהקלטות. "אני אגרום לך להיכנס לכלא, אני אכניס אותך לכלא כמו שהכנסת לכלא את אימא שלך, את אחותך ואת האחים שלך – אני אכניס אותך לכלא, אני מבטיח לך". בהודעות הבאות האבא לא הסתפק בכך – ורמז לה ש"תפגוש את אלוהים".
"אגרום לך לייחל למוות, והוא לא יגיע"
האב המשיך להתייחס לאורח חייה של עאישה ולהשמיע איומים מפורשים: "עזבי את הבנים, את הבחורים. אני אכניס אותך לכלא. כשתצטרכי עזרה ממני, אני אקח את הנעל שלי ואשים אותה על ראשך ואדרוך עלייך, ואת לא תמצאי אף אחד מסביבך, זו הבטחה. מבחינתי הסיפור שלך נגמר ואני אביא לך צרות צרורות, אני אהרוס אותך".
באחת ההקלטות התייחס האב גם לאימה של עאישה, שנשלחה לכלא על פרשת החטיפה ומתכוונת לחזור ולרדוף אותה. "גם אימא שלך הבטיחה לי, היא תהרוס אותך. אימא שלך תחזור הביתה בעוד שבוע, עשרה ימים, והיא תטפל בך יחד איתי, אני ואימא שלך נהרוס אותך". ובזמן שהוא מודה כי הוא שיכור, המשיך האב במתקפה: "אני לא אקרא לך 'בתי', כי את לא הבת שלי בכלל. את ממזרה, את ממזרה. אבל את עוד תראי, את עוד תראי. לכי על זה".
"מבחינתי הסיפור שלך נגמר ואני אביא לך צרות צרורות, אני אהרוס אותך. גם אימא שלך הבטיחה לי – היא תטפל בך יחד איתי, אני ואימא שלך נהרוס אותך"
"אני אגרום לך להיות מתחת לנעל שלי, וכשתהיי מתחת לנעל שלי, אני אגרום לך לייחל למוות, והוא לא יגיע, אני מבטיח לך, זו הבטחה ממני. ואת יודעת מי זה אבא שלך, אני לא אבא שלך. אני מבטיח לך שאגרום לך להיות מתחת לנעל שלי, את עוד תנשקי את הנעל שלי. אחרי שתנשקי את הנעל שלי, אני אסביר לך לאן את תגיעי".
"תיזהרי כי לא נשאר הרבה זמן"
באחת ההודעות מתייחס האב גם לאחיה של עאישה, שרוצים לרצוח אותה: "איפה תהיי אחרי שתהיי מתחת לנעל שלי? אם האחים שלך לא יגיעו לפניי... אני בטוח שהאחים שלך יגיעו לפניי, ואת יודעת מי אלה האחים שלך ומה הם עשו לך. אם אני אגיע אלייך קודם, את תצאי בזול מזה – אבל אם האחים שלך יגיעו אלייך קודם, את לא תצאי בזול. אני לא ארחם עלייך וגם הם לא. את יודעת את ההמשך".
"אחד מהם כבר בחוץ, אימא שלך ואחותך משתחררות גם כן", הוסיף מוחסן. "כל האחים שלך משתחררים בעוד שנה, ולכולם אין שום דבר בחיים, חוץ מדבר אחד – הם כולם מבטיחים לי שהדבר היחיד שיש להם זה שיטפלו בך. תיזהרי, ותנסי שלא יראו אותך. תיזהרי כי לא נשאר הרבה זמן". על אחד האחים אמר: "אם הוא רוצה, בתוך שעה הוא משיג אותך ואת המידע עלייך, איפה את נמצאת – ואנחנו יודעים על כל המקלטים שאת נמצאת בהם בצפון".
"אם אני אגיע אלייך קודם, את תצאי בזול מזה – אבל אם האחים שלך יגיעו אלייך קודם, את לא תצאי בזול. אני לא ארחם עלייך וגם הם לא. את יודעת את ההמשך. תיזהרי כי לא נשאר הרבה זמן"
והאיומים והעלבונות נמשכו: "אני לא אבא שלך ואת לא הבת שלי, מבחינתי את ממזרה, את זונה. לא מכבד אותי שתהיה לי בת כמוך, את זבל. יא זבל, יא סמרטוט, יא נעליים, אני אגרום לך לשלם את המחיר טוב מאוד, מסכנה. הממזר או הממזרה ששלחת לי את התמונה שלהם? אני אגרום לה או לו לבכות עלייך. את גם הפסדת את אימא שלך ואת האחים שלך ואת אחותך".
"את מפחדת כשאת מקבלת טלפון ממני"
ההודעות חושפות מסכת הפחדות והתעללות נפשית: "את מפחדת, נכון? את מפחדת כשהטלפון רוטט, את מפחדת כשאת מקבלת טלפון ממני – אני אשאיר אותך במצב של פחד ואימה, אני אגרום לך לחיות באימה כל הזמן, אני נשבע, אני אגרום לך לחלום בלילה עליי ועל אחים שלך, וגם על אימא שלך. אנחנו כל הזמן נהיה מעלייך, וזו הבטחה – ואת תראי שההבטחה הזאת תתקיים. אם לא בידי, אז בידי אחים שלך, ואת יודעת מי אלה אחים שלך".
"את תפגשי את אלוהים, את עוד תנשקי לנו את הנעליים ותגידי: 'תרחמו עליי', אני מבטיח לך – אני אגרום לך להגיד 'בבקשה, תרחמו עליי'. תשלחי למי שאת רוצה, אבל צוחק מי שצוחק אחרון, ואני מחכה לסוף כדי לראות מי יצחק. תצחקי כמה שאת רוצה". מוחסן הוסיף איום מפורש למצוא אותה בכל מקום בישראל: "לא בצפון ולא בדרום, ולא במזרח ולא בשום מקום – ישראל כולה היא בגודל של ביצה, ואת יודעת מי האחים שלך".
"את מפחדת, נכון? את מפחדת כשהטלפון רוטט, את מפחדת כשאת מקבלת טלפון ממני – אני אשאיר אותך במצב של פחד ואימה, אני אגרום לך לחיות באימה כל הזמן, אני נשבע. את תפגשי את אלוהים"
"מישהי שעושה ככה להורים ולאחים שלה היא ממזרה – לעולם לא אכיר בך כבת שלי. אבל הממזרה, יבוא יום ויבואו אנשים טובים ויפגשו אותה, ואת יודעת מי אלה האנשים הטובים ומה הם יעשו לך, האנשים הטובים, את יודעת, נכון? באחד הימים הם יפגשו אותך, אני מבטיח לך. גם הכי קטן מביניהם יפגוש אותך ואת יודעת איך תהיה הפגישה הזאת, נכון? תיזהרי. יבוא יום ואפגוש אותך, אני מבטיח לך".
בהודעות שב האב ומצהיר כי אחד האחים ישים קץ לחייה: "אני מבטיח לך, אני אגרום לאחד מהם לפגוש אותך. רק חכי שהם ישתחררו – את מסתתרת ובורחת ממישהו שנמצא מחוץ לכלא, אז איך זה יהיה כשכולם ישתחררו? זה קורה עוד מעט. אחרי זה, תאמיני לי, לא אתן לך לזוז ממקומך, את לא תוכלי ואפילו אלוהים לא יוכל לעזור לך".
"את מסתתרת ובורחת ממישהו שנמצא מחוץ לכלא, אז איך זה יהיה כשכולם ישתחררו? זה קורה עוד מעט. אחרי זה, תאמיני לי, לא אתן לך לזוז ממקומך, את לא תוכלי ואפילו אלוהים לא יוכל לעזור לך"
המכשולים: "מסכת לחצים על המתלוננות"
מה המשטרה עושה כדי למנוע את האלימות בתוך המשפחה ולהציל את עאישה ורבות נוספות ששותפות לאותו גורל? "האלימות בתוך המשפחה מקבלת קשב רב מבחינת הטיפול המשטרתי", אומר פקד חאמד אבו עשיבה, ראש מחלק החקירות בתחנת רהט, בשיחה עם מגזין N12. "זה מתחיל בקבלת התלונה מהקורבן, בהתייחסות אליה, בחוקרים מותאמים ובאנשי קשר שמבינים את המנטליות ועוברים הדרכות מסוימות כדי לדעת לטפל בעניין ומכירים את המנטליות של המגזר. החוקרים עוברים הכשרה בקבלת תלונות הנוגעות לאלימות בתוך המשפחה, זה לא חוקר רגיל שמתעסק בכלל האירועים".
"ברגע שמתקבלת התלונה, ישר מועבר גם דיווח לרווחה, יש איתם שיתוף פעולה מלא", מוסיף אבו עשיבה. "ברגע שמגיעה התלונה לתחנה יש מחלק משפחה, והחוקרים הייעודיים בתוכו מטפלים בעבירות אלימות בתוך המשפחה. מה שחשוב פה הוא ההתייחסות לקורבן, חקירה ברגישות ובפרטיות יותר גבוהות, בתוך חדרי חדרים ולא ליד כל הקהל בחוץ. מתייחסים אליה בהתאם וגובים את העדות ביתר רגישות. היא צריכה להחליט אם היא רוצה או לא רוצה מקלט ומסגרת טיפולית, והרווחה והמשטרה מסייעות בזה, ומתייחסות לתלונתה בשיא הרצינות ומשם מתקדמים, בודקים אם יש חשודים או שאין".
ובמשטרה מודעים לנסיבות החריגות שעלולות גם למנוע את הגשת התלונה: "אנחנו יודעים ומבינים אילו לחצים מופעלים על בחורה שמחליטה להגיע להתלונן בתחנת המשטרה באירוע כזה, לכן ברור שצריך פה רמת רגישות מאוד משמעותית. בחורה שמחליטה לשתף פעולה עם המשטרה עוברת מסכת של לחצים, מהמשפחה, מהבעל, לא רק המשפחה הקרובה – מה יגידו עליה, ואיך יקבלו אותה אחרי שהיא תגיש תלונה".
ומבחינה הענישה איפה זה עומד?
"כל תיק כזה עובר לעיון הפרקליטות, מלוּוה בידי הפרקליטות עם כל הרגישויות המתבקשות על האירוע הזה. יודעים שהלחץ של המשפחה מאוד רווח במגזר הבדואי – אישה שבאה להתלונן ומיד מופעל עליה מכבש לחצים – וכך ביטול תלונה לא גורע מהחקירה, החקירה נמשכת בכל מקרה, עד לבירור העובדות וחקר האמת, וזו נקודה חשובה. כי אנחנו יודעים שהן חוזרות לבטל תלונות הרבה פעמים, אנחנו מכירים את זה, זה שכיח מאוד".
איך מתמודדים עם זה?
"בעבירות כאלה זה ישר מעצר, תלוי כמובן בחומרת העבירה. האידיאל הוא טיפול מיידי ומעצר של החשודים. המדיניות שמוביל מפקד מרחב הנגב, נחשון נגלר, היא אפס סובלנות לאירועים האלה: בכל תיק שנפתח בתחנה ההנחיה שלו היא מעצר מיידי, עם פעולות מיידיות לאיתור החשודים. זה משהו שהוא כל הזמן בודק. כל תלונה כזאת שמתקבלת זה בום, יודעים שהולכים לבצע פה מעצר, זה לא משהו שנעלם. זה דוחה הכול, קודם כול להבין את המסוכנות ולבצע את המעצר – ויש על זה דיווח יום-יומי לפיקוד".
איך אפשר להוציא את האנשים האלימים מהמשוואה?
"לעצור אותם, ולהגיש כתבי אישום. זה לא מסתיים במעצר ובכתב אישום, אנחנו ממשיכים לטפל. יש היערכות לגבי כל קורבן – אם להשאיר אותה כמאוימת או להוריד אותה מסל האבטחה שהיא מקבלת, מה הקשר הרציף איתה והטיפול של הרווחה. בודקים פעם בחודש מה הסטטוס שלה, מה עם החשוד. גם אחרי הגשת כתב אישום. אנחנו ממשיכים להיות בקשר עם אותן קורבנות". ופקד אבו עשיבה מדגיש: "אתה רואה התעוררות במגזר הבדואי, אתה רואה שנשים מודעות יותר לזכויות שלהן, מודעות יותר לגופן ולמה מותר ומה אסור כלפיהן מבחינת החוק. והן באות להגיש תלונה על פי חוקי מדינת ישראל. עד לפני כמה שנים הייתה מין שתיקה כזאת ואישה הייתה יכולה לחוות אלימות, ועכשיו הנשים האלה לומדות שיש להן זכויות ואת הזכות להגן על הגוף שלהן, של המשפחה ושל הילדים מפני אלימות מכל סוג שהוא בתוך התא המשפחתי".
"מדביקים את זה לכבוד המשפחה וזה לא נכון"
שיח' איברהים אל-עתיקה, מגשר ועושה סולחות במגזר הבדואי, מכיר לצערו לא מעט מעשי אלימות – והוא מפנה אצבע מאשימה. "יש הרבה אלימות אבל הממשלה והמוסדות מטפלים באלימות כמו כיבוי שרפות. הם לא מנסים לברר מה הסיבה, הם לא מטפלים בזה בתוכנית לטווח ארוך ולא מנסים להבין מה הסיבה של האלימות. אין סתם אלימות ככה, יש הרבה סיבות. הם צריכים לבוא, אנחנו דיברנו על זה שנתיים והיו הרבה ועדות. הם צריכים להגיע ולהבין מה הסיבה האמיתית של האלימות. רק האכיפה לבד לא תפתור את הבעיה".
כבודו, יש הרבה אלימות בתוך המשפחה.
"אם אתה תבדוק למה מתרחשים מקרי האלימות ויש מקרי רצח, אתה תדע שהסיבה היא סיבה אחת, ואתה צריך לטפל בשורש האלימות. לא לחכות כל פעם למקרה הבא. כשהיו מריבות על הקרקעות ברהט, אנחנו התרענו והזהרנו ואף אחד לא התייחס, עד שנרצחו שני אנשים. אחרי זה עוד פעם התפתח סכסוך על קרקע, רוב הסכסוכים פה הם על שטח ירוק או על שטח ציבורי. כל אחד רוצים לשים את ידו על שטח חדש. הבעיות האלה לא מטופלות בצורה יסודית אלא רק בכיבוי שרפות".
אבל יש הרבה אירועים שמישהי עושה משהו שהמשפחה שלא לא אוהבת וזה מוביל לפעמים לאלימות.
"תראה, אני רוצה להפריד בין האירועים שקורים עם מישהי שרוצה ללכת ולהתחתן עם מישהו – חלק גדול מזה נסגר. בחורה מכירה בחור והם מתחתנים, ההורים רוצים-לא-רוצים אבל בסוף מגיעים לפשרה וסוגרים את העניין. מה שגורם לאירועי האלימות יותר זה ענייני המגרשים, אנשים שאין להם קורת גג, לא ראיתי בשנה האחרונה שאיזו משפחה ירתה על משפחה אחרת בגלל בחורה שהתחתנה עם הבן אדם הלא נכון. אני לא ראיתי דבר כזה לאחרונה".
אתה אומר שהרבה מעשי אלימות בכלל לא קשורים לזה.
"כן, אבל מדביקים את זה כאילו לכבוד המשפחה וזה לא נכון".
אז מה זה "כבוד המשפחה"? אתה רוצה להגיד לי שאין אירועים כאלה בכלל?
"יש אירועים קטנים. תשמע, אני לא רואה בזמן האחרון דברים כאלה. כבוד המשפחה זה כשאתה בא ולוקח בחורה ברחוב, חוטף אותה ובורח. אבל כשבחורה הולכת מרצונה, היא לא כמו מישהי שלקחו אותה בכוח. המשפחה כועסת על מי שלקח אותה, אבל בסופו של דבר אני לא ראיתי שהתפתח סכסוך כזה בשנים האחרונות שנרצחו בגללו אנשים. רוב הרציחות והאלימות לא קשורות לכבוד המשפחה, אחוז קטן".
לדבריו של שיח' אל-עתיקה, "כבוד המשפחה זה משהו שהיה פעם אצל הבדואים, כשהם חיו בשבטיות ועברו ממקום למקום – ואז באים ומבקשים בחורה וההורים לא מסכימים, אז היו לוקחים אותה בכוח. כל השבט קם להגן על המקרה הזה, אבל היום זה לא קורה. והמקרים האלה מגיעים לתחנת המשטרה: שואלים את הבחורה אם היא רוצה או לא וסוגרים את העניין. אנחנו היום בשנת 2022, כל הבחורות מלומדות, הולכות לאוניברסיטה, הבחורה הבדואית מפותחת. הכול נעשה בצורה אחרת. אולי ההורים לא מסכימים על הכל, אבל גם אצל היהודים יש עדות, ואם בחורה מתחתנת עם מישהו מעדה אחרת, גם שם זה לא תמיד זה יעבור בקלות. אבל בסופו של דבר הכול הולך – לא מתחילים לירות על זה ברחוב אחד על השני".
"לפעמים כל המשפחה מעורבת"
סאיד תלי הוא מנהל תחום הטיפול באלימות בתוך המשפחה בקהילה במשרד הרווחה והביטחון החברתי. גם הוא מנסה להסביר את המונח הנפיץ "כבוד המשפחה" ואומר: "זה נושא שנוי במחלוקת. כל רצח של אישה ערבייה אנחנו ישר מלבישים לו תווית שזה בגלל כבוד המשפחה. אני יודע שהמקרים לפעמים לא קשורים לא בכבוד ולא במשפחה אלא בעניינים אחרים, זה מסוכן לטעון את זה. יש גברים שמגיבים באלימות כלפי נשים שלא הלכו לפי התפיסה שלהם, וזה דבר שקורה גם בחברה הערבית".
בהתייחסו למקרה של עאישה ולפרשות דומות, הוא מדגיש: "מה שכן קורה ומיוחד לחברה הערבית זה לא רק שבן הזוג מעורב, אלא לפעמים שכל המשפחה מעורבת. אם אני מסתכל על נתוני הרצח של שנת 2022 אני רואה שנרצחו שש–שבע נשים בידי בן זוג, אחת מהן ערבייה. אבל כשמסתכלים על נשים שנרצחו בידי בן משפחה אז שם המספר מאוד גבוה. זה יכול לקרות גם בעזרת שכירי חרב, בן משפחה יכול להפעיל את האנשים האלה, שהם גורמים עברייניים. מספר הנשים הערביות שנרצחו בידי בן משפחה או בידי שליחים של בן משפחה הוא גבוה בצורה הרבה יותר דרמטית בחברה הערבית מאשר בציבור הכללי".
לדברי תלי, "מרבית מעשי האלימות במשפחה הם תוצאה של רצון של שליטה, של דיכוי, של סכסוכים כלכליים ואחרים. אלימות במשפחה היא כמובן לא רק בחברה הערבית, יש פה אלימות במשפחה שיכולה להיות גם כי מישהי מחברה כמו זו הערבית נוהגת לא על פי הכללים והקודים התרבותיים, וזה מגיע גם לרצח. יש נשים שחיות תחת שליטה של המשפחה ושל הבן זוג, ובמקרים מסוימים כן יכולה להיות גם קורבן של אלימות בעקבות זה שהיא לא מיישרת קו עם נורמות וקודים תרבותיים. אבל אני לא יכול להגיד שזה קורה עכשיו יותר מבשנים עברו".
"פרידה או יציאה ממערכת יחסים יכולות להתקבל בתגובה אלימה", מוסיף תלי. "יש גם נשים שהן לא נשואות, יש גם מקרים כאלה, שמנסים אולי לחתן אותן עם מישהו בגיל צעיר והן לא רוצות, הן רוצות לבחור בעצמן את החתן, ואם יגידו 'לא', אז יש משפחות שינסו לכפות את הרצון שלהן ולחתן אותן עם מי שבחרו עבורה בגיל אפילו מאוד צעיר. גם אם הוא לא מתאים. ואם היא תתנגד אז יכולה להיות תגובה אלימה. במקרה של אישה ערבייה שרוצה לעזוב מערכת יחסים ולצאת לחיים עצמאיים – היא יכולה להיתקל בהתנגדות בחלק מן המקרים. מהמשפחה שלה. היא לא יכולה לשכור דירה ולגור לבד כאישה גרושה או רווקה, יקשו עליה. כי בהרבה מקרים זו סוג של חציית קו אדום. בחלק מהמקרים היא גם לא עובדת ואין לה השכלה, ואז היא תלויה באותו בן זוג או בן משפחה, ואז היא כבולה ונשארת במערכות יחסים אלימות".
תלי מרחיב בשיחתנו על אותן "מסגרות חוץ-ביתיות" שעאישה שהתה בהן – אך גם שם לא הצליחה לחמוק ממשפחתה האלימה. "יש 16 מקלטים שמשרד הרווחה מפעיל, ובכל אחד יכולות לשהות 12–13 נשים, ביחד עם הילדים שלהן, במקרים של סיכון בינוני או גבוה, כשהאישה בעצם צריכה מסגרת מוגנת וטיפול בזמן של שיקום על מנת להציל את חייה. כמעט 700 נשים מגיעות למקלטים מדי שנה, 40% או 50% מהן ערביות, ויש סכנה לחייהן". והוא מדגיש: "הסיפור עם המקלטים הוא כמובן מאוד דרמטי, כי אישה שיוצאת למקלט, הדרך שלה לעיתים חזרה לקהילה היא לא קלה. המקלט הוא כמובן לא לטווח מאוד ארוך. אבל אם נשקפת לה סכנת חיים, אז היא לא יכולה להישאר מחוץ למקלט. צריך לזכור גם שחלק מהנשים האלה יכולות לעבור לדירת מעבר, שזה שלב אחרי המקלט שבו היא מקבלת סיוע – שנה, לפעמים יותר – עד שהיא עומדת על הרגליים ועוברת למקום מגורים משל עצמה".
יש איך לברוח מהאלימות הזאת?
"אני לא יודע אם 'לברוח' זו המילה המתאימה. חלק מהנשים באמת בורחות, ואז מגיעות למקלטים. בחלק מהמקרים אנחנו אפילו מסייעים להן לרילוקיישן במדינה אחרת. יש שיתופי פעולה עם המשטרה, אבל בסופו של דבר יש כמעט 170 מרכזים בפריסה ארצית, מתוכם כמעט 60 בחברה הערבית. אז בעצם לא צריך לברוח, צריך להרים טלפון ולהגיע למרכז שיש שם אנשים שמומחים בהתמודדות באלימות במשפחה. בחברה הערבית הרחבנו את השירותים, והן יכולות להגיע ולהרים טלפון ואפשר לקבל את הטיפול והסיוע. יש את המוקד של משרד הרווחה 118, שהוא פועל תמיד. לכל בעיה יש שם עובד סוציאלי שמתמחה באלימות במשפחה, במקרה שבו מישהי מרגישה מאוימת היא יכולה להתקשר למוקד והמוקד יכול להעלות את המשטרה על הקו ולשלוח ניידת באותו הרגע במקרה חירום וכמובן להסביר איך להגיע למקלט הקרוב ביותר".
התקרית של אביה של עאישה עם המשטרה
בעקבות מסכת האיומים עוכב אביה של עאישה לחקירה בתחילת החודש. בשלב החיפוש הגופני איים מוחסן לפגוע באחד השוטרים: "מי שלוקח לי בפנים, אני לוקח לו בחוץ". לאחר מכן – כך עולה מכתב האישום – הוא השתולל וסירב להיכנס לתא המעוכבים. בשל כך הוא הואשם גם באיומים וגם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בבקשה להאריך את מעצרו נכתב כי איים "בפגיעה ממשית בחייה" ועל כן קיים חשש שיסכן את ביטחון הציבור ואת חיי בתו – וגם את חיי השוטר.
"קיים יסוד סביב לחשש כי יתחמק מהליכי השפיטה – במעשיו לימד על עצמו כי איננו מורתע ולא יהסס להפר הוראות של בית המשפט", נכתב בבקשה – בהתייחסות להתפרעותו בתחנת המשטרה. בפרקליטות הוסיפו: "המסוכנות הנשקפת ממעשיו משקפת חריגה קיצונית מהתנהגות נורמטיבית, והנכונות לפגוע באנשי חוק מבטאת יחס של בוטות ואי-הכרה בסדרי המשפט".
עוד נכתב כי לאב יש "גיליון פלילי מכביד הכולל 14 הרשעות קודמות": בין היתר הורשע בתקיפה, התעללות פיזית או נפשית בקטין, פריצה, נזק לרכוש, הפרעה לשוטר ואיומים. "עבר פלילי משמעותי זה תורם להחרפת החשש מפני הסיכון שהמשיב יחזור על מעשי הפרת החוק גם בעת שחרורו", ציינו – וביקשו להשאירו במעצר עד לתום ההליכים. גם מעצרו ככל הנראה לא מרגיע את עאישה, שיודעת כי בני משפחתה מנסים להגיע אל מקום המסתור שלה ולרצוח אותה.