המזדה 3 הגנובה נעצרה בשעת לילה מאוחרת ליד ביתו של עבריין המזוהה עם אחד מארגוני הפשיעה באשדוד. אורן (שם בדוי) קם ממושב הנוסע, הכניס מחסנית, דרך את ה-M16 וירה מספר כדורים לעבר הבית. הד היריות עדיין נשמע כשרץ חזרה למכונית. נהג המילוט נתן גז, והמזדה הסתלקה בחריקת צמיגים ונבלעה בסמטאות.
מה שקרה לפני מספר חודשים באשדוד לא היה אירוע חמור במיוחד, בסך הכל איתות אזהרה של עבריין אחד לאחר. אבל הוא צריך להדאיג בגלל זהותו של היורה, נער בן 17 שגויס לשורות ארגון פשע גדול בדרום. "זה היה הג'וב הראשון של אורן, מבצע מטורף בשביל ילד בלי רקע צבאי", אומר ל', עבריין מהדרום. "בגיל שלו הייתי לומד עם חברים לבגרות או משפץ מכוניות ישנות, והוא לוקח רובה ויורה על בית של עבריין בכיר. זה לא צחוק, אבל ככה זה היום עם הדור החדש של העבריינים שנכנסים לארגונים, לפעמים כבר בגיל 15. אלה נערים שלא מבינים את המשמעות של המעשים שלהם, הם יכולים ללכת ברחוב ולירות לבן אדם בראש באמצע היום בלי שום פחד".
בארגונים לא חוששים שחיילים צעירים כל כך ילשינו, אם וכאשר ייעצרו וייחקרו?
"לא, הם לומדים מהר מאוד את הקודים של העולם התחתון. נאמנות שווה בגידה וחיסול, אסור להפליל אף אחד. הם שותקים בחקירה, לא עונים לשאלות וגם לא מדברים עם אנשים במעצר כדי לא ליפול בפח של המדובבים. מלמדים אותם לתת למשטרה לשבור את הראש וללכת לאיבוד, וזה בדיוק מה שקרה עם אורן. הוא נעצר ואחרי יום וחצי שוחרר כי לא היו ראיות נגדו. החקירה פשוט נתקעה".
ימים ספורים לאחר מעצרו ושחרורו של בן ה-17 מדרום הארץ נזרקו רימוני הלם לחצר בית בצפון. היעד: חייל בכיר בארגון פשע גדול. החשודים: שני נערים בני 16 וחצי שנעצרו וכעבור יומיים שוחררו מחוסר ראיות. כחודש לאחר מכן פשטו שוטרי תחנת עירון על ביתו של בן 17; בחיפוש שערכו גילו מתחת למיטתו סליק של כלי נשק שהכיל רובה M16, מחסניות ותת-מקלע עוזי.
"לבשתי קפוצ'ון שחור, כיסיתי את הפנים בכובע גרב. את הטלפון השארתי בחדר שלי. היו דפיקות לב חזקות, אבל אחרי דקה התאפסתי על עצמי וזרקתי את הרימון לחצר"
"הילד הזה אמר לנו שאין לו מושג איך הנשק הגיע למיטה שלו", אומר גורם במשטרה. "להערכתנו הוא עובד עם ארגון פשיעה ומשמש קבלן הוצאה לפועל, זה שעושה את העבודה השחורה".
קצין חקירות מספר על מפגש שהיה לו לאחרונה עם נציגי הדור הצעיר בארגוני הפשע: "ישבו מולי חבר'ה שיכולים להיות הילדים שלי, שביצעו פשעים חמורים ומתנהגים כמו בכירי העבריינים. כמה דקות לתוך החקירה כבר הבנתי שהם משופשפים מאוד, הם לא נפלו בשום תרגיל שעשינו. בסוף שחררנו אותם, כי חוץ ממידע מודיעיני לא היה לנו כלום עליהם. חשבנו שאחד מהם יפליל את השני, שהם יהיו לחוצים מהמעצר, אבל כלום לא הזיז להם. הם שתקו שמונה שעות והלכו הביתה. עכשיו הם במאגרים שלנו, ובגיל תיכון נחשבים יעדי פשיעה לכל דבר ועניין".
עד כמה זה חריג?
"פעם זה היה חריג, היום זאת כבר תופעה. עבריינים מנצלים נערים, משדלים אותם לעבוד אצלם ובתמורה זורקים להם כמה אלפי שקלים או נסיעות ברכבי יוקרה. לפעמים מספיק לקנות להם בגדי מותגים כדי לפתות אותם".
אם התרחיש שמציג קצין החקירות אינו בעייתי מספיק, הרי שלא כל גיוס של נער לארגון פשע כרוך בשוחד: לפעמים הם באים פשוט כי לפי תפיסת המציאות שלהם, קריירה בעולם התחתון היא עוד אפשרות בחיים. ואפילו אפשרות אטרקטיבית, כי זה יכול לעשות אותך מפורסם.
עוד במגזין mako:
>> לאחר שאיבדה 27 ק"ג ועברה 4 ניתוחים, לי קורזיץ מחייכת
>> פאני בוזגלו מדברת: "הילדים רגילים שיש לאבא כמה נשים"
>> אלכוהול לא תמצאו, ביקיני דווקא כן: מה מחכה לכם בסעודיה
>> כך נראות מבפנים הדירות שעולות 140 אלף שקל לחודש
הביצים רעדו לי מפחד
בן (שם בדוי) היה בכיתה ט' כשעזב את בית הספר לטובת ארגון פשע מאזור השרון. היום, בגיל 17, הוא מסומן כרוצח שכיר לעתיד. כבר בתחילתו של הריאיון הטלפוני איתו, שנערך השבוע כשמתווך בגיר נמצא על הקו, בן מבקש להבהיר: הוא לא מקרה רווחה.
"לא חסר לי כלום בבית, אין מצוקה כלכלית. הגעתי לאן שהגעתי קודם כל כי לא הסתדרתי בלימודים – היה לי קשה לקום בבוקר, החומרים בכיתה היו משעממים, הייתי נרדם או מפריע", מספר בן. "אמא שלי התייאשה ממני, אבא שלי עבד במפעל במשמרות ולא ממש ראה מה הולך, ואני לאט-לאט התחלתי להתגלגל לרחוב. בהתחלה עבדתי במאפייה, אבל אני לא טיפוס ממושמע וזה לא הסתדר. ואז, לפני שנתיים, שכן שלנו הציע לי לבוא איתו ל'סידורים' (סלנג להעברת סמים או כלי נשק – ש"א). הוא היה זה שהכניס אותי לעניינים".
איזה עניינים?
"הייתי לוקח מוניות ומעביר שקיות עם סמים למשתמשים, בעיקר קוק וקריסטל מת', ואת הכסף הייתי נותן במעטפות לסוחרים בארגון. על כל שליחות כזאת קיבלתי 500 שקל. אחר כך התחילו נסיעות ליישובים במשולש, הייתי נכנס לבית ולוקח מאיזה סוחר רימונים, רובים ואקדחים. אותם הייתי מוסר בתיקים סגורים גדולים לעבריינים בארגון שלי".
"מאבטח לשעבר שעובד בארגון כשומר ראש לימד אותי לירות באקדח, נסענו ליער ושם יריתי 20 כדורים על פחיות ובקבוקים. אבל כששלחו אותי לירות בבן אדם רעדה לי היד"
הוריו של בן לא ידעו דבר על השליחויות שביצע; הם היו בטוחים שהוא עובד בשיפוצים. רק לפני כחצי שנה, כשנעצר בחשד לפריצות וגניבת תכשיטים ומזומנים, הם הבינו שהילד בצרות. "אבא ואמא הגיעו לדיונים בבית המשפט, ראו כמה עבריינים מוכרים שהגיעו לתמוך בי, והבינו ששיקרתי להם", מספר בן. "הם הרגישו בושה והשפלה, בעיקר ממה יגידו השכנים והמשפחה על זה שנעצרתי".
איך זה גרם לך להרגיש?
"כאב לי עליהם".
אבל את התוכניות של בן זה לא שינה. "תזכור טוב מאוד את השם שלי, את השיחה הזו", הוא אומר כאילו בהתרסה. "אני יכול להגיד לך שבעוד שנה-שנתיים אתה תכתוב עליי כתבה גדולה".
כי?
"כי ברגע שנכנסים לעולם הזה אי אפשר לצאת ממנו. זהו, אתה בפנים. זה סוג של התמכרות – ריגושים, אקשן, משחקי כבוד, כל הדברים שאני אוהב. יש לי חברים שעוד כמה חודשים מתגייסים לצבא ואני מלמד אותם איך מפעילים M16. נשמע מצחיק, אבל זאת הדרך שבחרתי בה בחיים. אני רוצה להיות עבריין מפורסם, שכולם ידברו עליי".
לפני כשנה, בגיל 16, הוא יצא בפעם הראשונה לפעילות מבצעית. "ביקשו ממני לזרוק רימון הלם אל חצר של בית של איש שהיה חייב לבוס שלי הרבה מאוד כסף. רצינו להפחיד אותו, שיבין שלא תהיה פעם הבאה", הוא מספר. "לפני שהיינו אמורים לצאת לשם לימדו אותי איך זורקים את הרימון. עשינו את זה באיזו חורשה, מקום מרוחק מהעיר. האמת, היה קצת מפחיד. זה היה מבחן כניסה לארגון, להוכיח שאני גבר".
"הייתי לוקח מוניות ומעביר שקיות עם סמים למשתמשים, ואת הכסף הייתי נותן במעטפות לסוחרים בארגון. על כל שליחות כזאת קיבלתי 500 שקל"
שלושה ימים לאחר האודישן הסיע אחד החיילים את בן לכתובתו של היעד, איש עסקים מוכר. "לבשתי קפוצ'ון שחור, כיסיתי את הפנים בכובע גרב. את הטלפון השארתי בחדר שלי בבית. כשיצאתי מהאוטו רעדה לי היד לכמה שניות, היו דפיקות לב חזקות, הביצים רעדו לי מפחד. אבל אחרי דקה התאפסתי על עצמי וזרקתי את הרימון לחצר. שמעתי בום חזק, רצתי לתוך האוטו וברחנו מהמקום".
איך הרגשת עם מה שעשית?
"הדופק שלי היה בשמיים, שתיתי חצי בקבוק עראק כדי להירגע. למחרת קראתי על הרימון שזרקתי ושהמשטרה פתחה בחקירה. מיד אחר כך נפגשתי עם הבוס הגדול, והוא חיבק אותי, הוציא 500 שקל מהכיס, נתן לי ואמר שיש לי עתיד גדול. זה ריגש אותי".
אין לי בעיה לירות בראש של בן אדם
ההורים של דימה (שם בדוי), בן 17 וחצי מדרום הארץ, חשבו שייצא ממנו מדען או איש היי-טק. אבל הוא התאהב בעולם הפשע, ולפני כשנה וחצי הצטרף לארגון שפועל באזור מגוריו. גם הוא כבר הספיק להשליך רימון לעבר בית, וגם לירות על בתים לפי פקודה. בפעם האחת שירה כדי לפגוע הוא דווקא החטיא, אבל לא תשמעו ממנו חרטה על עצם הירייה.
"בסוף כיתה י' הבנתי שהלימודים לא בשבילי והתחלתי לעבוד – בהובלות, אחר כך בתור שליח במסעדה. ככה הכרתי את העבריין הראשון שעבדתי איתו", מספר דימה. "הוא הציע לי לעשות בשבילו שליחויות של העברת כספים, קניות לבית שלו בסופרמרקט. בתור תשלום הוא מימן לי רישיון נהיגה".
ההורים לא שמו לב שקורה משהו?
"הם ראו שיש לי כסף, אז פחות עניין אותם שעזבתי את הלימודים. הייתי גם נותן כסף לאימא שלי, 600–700 שקל בשבוע בשביל חשבונות ואוכל. היום אני בא לפעמים הביתה עם ג'יפ ומסיע אותה לעבודה".
"ברגע שנכנסים לעולם הזה אי אפשר לצאת ממנו. זה סוג של התמכרות – ריגושים, אקשן, משחקי כבוד. כל הדברים שאני אוהב"
מה שהחל כשירות שליחויות הבשיל עד מהרה לקבלה אל שורות הארגון. מבחן האש, תרתי משמע, הגיע כשהתבקש לירות בעבריין בכיר ("מדי פעם הוא מופיע בחדשות") ליד ביתו. "מאבטח לשעבר שעובד בארגון כשומר ראש לימד אותי לירות באקדח, נסענו בערב ליער ושם יריתי 20 כדורים על פחיות ובקבוקים. אבל כששלחו אותי לירות בבן אדם רעדה לי היד. יריתי שני כדורים ליד הרגל שלו, ואז האקדח נתקע וברחתי ברכב מילוט. מאז הספקתי לירות על בתים וגם זרקתי בקבוק תבערה לחצר של בית".
של מי?
"של עבריין שדיבר לא יפה. היום אין לי שום בעיה לירות בבן אדם שפוגע באנשים שלנו, אפילו כדור בראש".
זה מסלול מקוצר לכלא.
"ממש לא מפחיד אותי, כבר הייתי עצור כמה שבועות על פריצות למכוניות. אני עושה מה שאומרים, אצלנו בארגון יש קודם כל נאמנות אחד לשני, אין מלשינים. גם אני שתקתי כשהמשטרה עצרה אותי, שיאשימו אותי במה שהם רוצים".
אתה לא פוחד למות?
"בינתיים אני נהנה מהחיים, טוב לי איפה שאני. בטח יהיו עבריינים שינסו לפגוע בי, אבל ידעתי לאן אני נכנס. זה חלק מעולם הפשע. היום הוא חבר שלך, מחר הוא האויב שלך. אמא מודאגת מאוד, אבל משתדלים להיזהר כמה שאפשר".
גם ביחידות המרכזיות במשטרת ישראל מודאגים בגלל צעירים כמו בן ודימה; בשיחות רקע מתייחסים אליהם שוטרי הימ"רים כפצצות מתקתקות שיש צורך לנטרל בהקדם. על פי הערכות המשטרה, כמה מאות בני נוער עובדים בשירות ארגוני הפשיעה במגזר היהודי והערבי נכון להיום. מחר, אומרים בימ"רים, יהיו יותר.
"העבריין הראשון שעבדתי איתו הציע לי לעשות בשבילו שליחויות של העברת כספים, קניות לבית שלו בסופרמרקט. בתור תשלום הוא מימן לי רישיון נהיגה"
"כשיצחק אברג'יל רצח בגיל 17 עבריין שהסתכסך איתו, זה עשה רעש בכל המדינה. בכל זאת, הוא היה ילד, ואפילו אנשים שגדלו להיות עבריינים בכירים לא הסתבכו אז ברצח או בפשעים חמורים בגיל כזה", אומר קצין חקירות. "היום אנחנו נתקלים בנערים שמתגאים בזה שהם עובדים בארגוני פשיעה, שחלקם ירו באנשים, זרקו רימונים, פוצצו מטענים. חלק מהנערים האלה הם כבר ממש רוצחים שכירים שיודעים להשתמש בכל כלי נשק ולהכין מטעני חבלה".
המרואיינים שלנו ממש בחרו באורח החיים הזה. אני מניח שזה לא מאוד נפוץ.
"הרבה מהנערים מגיעים ממשפחות הרוסות שאין בהן דמות אב דומיננטית, ממצוקה כלכלית, ומפתים אותם בכסף או במתנות. אבל תתפלא, בהחלט יש גם כאלה שמגיעים מבתים מבוססים שלא חסר בהם כלום. הם מחפשים רק ריגושים, מבחינתם להיות עבריין זה להיות גבר. מותר להם לעשות מה שבא להם, אנשים מפחדים מהם, זה עושה להם את זה. הבעיה הגדולה היא שכשהם נעצרים או מגיעים לכלא, הם לומדים לעומק את עולם הפשע וכבר לא יוצאים מתוכו".
אף פעם אין אבטלה בפשע
למרות שגיוס הצעירים הוא תופעה חדשה יחסית, כבר לפני כעשור זוהו ככוח עולה בפשע במרכז הארץ שני עבריינים צעירים ממזרח ראשון לציון – ג'ורדן אזולאי ובר כהן – שנכנסו לעולם הפשע עוד לפני גיל 18, ובתוך שלוש שנים חוסלו.
אזולאי נחשב לעבריין שלא רואה בעיניים. באחד ממעצריו הוא לא היסס לדקור את העבריין הנודע פרנסואה אבוטבול כשהאחרון ישב לצדו במשאית העצורים. אזולאי הספיק לשבת בכלא, היה מחובר ליצחק אברג'יל ולחבריו – והיו עבריינים שראו בו סכנה ממשית למעמדם.
"בטח יהיו עבריינים שינסו לפגוע בי, אבל ידעתי לאן אני נכנס. זה חלק מעולם הפשע. היום הוא חבר שלך, מחר הוא האויב שלך. אמא מודאגת מאוד, אבל משתדלים להיזהר"
בספטמבר 2011 הוזמן אזולאי לפגישה בחולות פלמחים, שם חיכו לו מספר עבריינים. גופתו נקברה במקום. פחות מארבעה חודשים לאחר מכן חוסל חברו בר כהן; גופתו נמצאה ירויה בחורשה בבת ים. בשני המקרים העריכה המשטרה שעבריינים – יריבים או דווקא חברים קרובים – החליטו לחסל את הצעירים כדי לשמר את מעמדם בשרשרת המזון.
"הצעירים שנכנסים היום לעולם הפשע לא מבינים שהם יגמרו כמו כהן ואזואלי", אומר י', עבריין מראשון לציון. "זה עולם מלא בפיתויים, זוהר, רעש וצלצולים, אבל אתה יכול לסיים את החיים שלך עוד לפני גיל 20. לעבריינים לא משנה מה הגיל של מי שמנסה לפגוע בהם: ברגע שהוא סומן כמטרה, אתה יכול להגיד עליו קדיש. הצעירים האלה נהנים ועושים חיים, אבל על כל יום שהם בחיים הם צריכים להתפלל הגומל".
סנ"צ בדימוס עו"ד ניסים דאודי טוען שהצעירים בארגוני הפשע מסוכנים כיום יותר מאי-פעם. "בתקופה שלי, אפילו בכנופיות הפשע של רמת עמידר ופרדס כץ, נערים בני 15 או 17 לא נשלחו לזרוק רימונים או לירות ברובים. הם גיבשו את הזהות שלהם כעבריינים בגיל נוער, אבל יותר בעבירות רכוש, שודים קטנים, לא רצח. הנערים של היום מושפעים מאוד מהתקשורת, מהרשתות החברתיות. כשהם רואים עבריינים נוסעים במכוניות פאר או מצטלמים עם ערימות של מזומנים, הם רוצים להיות בדיוק כמוהם".
וכשהם כבר בפנים אתה מזהה אצלם איזה דפוס התנהגות, שיטת פעולה אופיינית?
"זה דור אכזרי. אין שום קודים, אין בעיה לרצוח חפים מפשע או להרוג ילדים ונשים, כי מבחינתם המטרה מקדשת את האמצעים. בתקופה שלי עבריינים בכירים היו מכבדים מאוד את ההורים, הייתה סמכות הורית בבית. היום אין דבר כזה ונערים עושים מה שבא להם. ההורים לא מסוגלים לתת להם הוראות, ומכאן הדרך לעולם הפשע קצרה מאוד. גם אין בעיה של ביקוש בצד השני, כי תמיד יש עבודה במקומות האלה. אם יש דבר שאתה יכול לסמוך עליו בארגוני הפשע זה שלא תהיה שם אבטלה".