הטיפול הלקוי של המדינה בעברייני המין: ניצב בדימוס ניסו שחם אמור להשתחרר בקרוב בשחרור מוקדם, אחרי חצי שנה בלבד של מאסר. זה קורה בניגוד לעמדת הפרקליטות והרשות לשיקום האסיר, שטענו ששחם לא מתאים לתוכנית שיקומית כי הוא מסרב להודות בצורך לטפל בעבירות שביצע. ניסו שחם הוא רק דוגמה אחת לכמה המערכת לא מטפלת כראוי בעברייני מין.
כ-5,300 תיקים נפתחו במשטרה בשנה שעברה על עבירות מין - רובן נגד נשים וילדות. ל-70% מהחשודים היה לפחות תיק אחד נוסף בגין עבירות מין. ליותר ממחציתם היו יותר מ-3 תיקים קודמים. לפי נתוני אוגוסט 2021, טרם הסתיים הטיפול ב-45% מהתיקים של 2020. 52% מהתיקים נסגרו - החלטה שיפוטית ניתנה רק ב-3%.
מהנתונים הללו, ניתן להבין עד כמה הסיכוי לנפגעת לראות את העבריין שפגע בה נכנס לכלא הוא נמוך. הבעיה החמורה יותר היא שגם כשהוא ייכנס לכלא - רק במעט מהמקרים אותם עבריינים ירצו את מלוא עונשם. ב-3 השנים האחרונות, 70% מבין כלל האסירים שזכו לשחרור מוקדם - 254 מהם עברייני מין.
כדי להבין את סדר הגודל המדובר, בשנת 2020 היו 957 עברייני מין בכלא. בשנה האחרונה לא הפסקנו לשמוע על עברייני מין ששוחררו שחרור מוקדם, ובהם משה איבגי, אלון קסטיאל ורונן ביטי. אולם, יש בהם גם פחות מוכרים, כמו עבריין מין שביצע עבירות חמורות בילדה בת 9 והשתחרר בתחילת השנה, למרות התנגדות נחרצת של הפרקליטות בטענה שלא השלים את הליך השיקום.
ביום שלישי מתוכננת הפגנת נשים גדולה שמטרתה לדרוש מכל המפלגות להתחייב לקדם שוויון וביטחון לנשים. השינוי יתחיל רק שנבחרי הציבור שלנו יבינו שמשהו פה לא עובד וחייבים לספק פתרונות.