בני משפחת אגאייב ידעו שכך זה ייגמר – ברצח. כמעט עשרים שנה הם חיו תחת טרור, משפחה שלמה מול איש אחד. מה שהתחיל כאהבת נעורים של הבת הבכורה הפך את החיים שלהם לסיוט שהסתיים ברצח. הבת, בר וייכמן, התראיינה לראשונה לחדשות סוף השבוע וסיפרה על התחושות הקשות – מהאשמה ועד הרצון לוודא שבן הזוג לשעבר, כפיר עטיה, לא יחמוק מעונש בטענה לאי שפיות.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"כל השבעה, וכל הדודים באים מחו"ל ומסתכלים עליי  -לא משנה כמה אתה לא מרגיש, אתה בפנים יודע שאתה אשם. אני מרגישה אשמה", אמרה. בעלייה לקבר אביה, דוד אגאייב ז"ל, אמרה: "אבא, סליחה, חיים שלי, סליחה, אני כל כך מצטערת". האם אסתר, האלמנה האבלה, זעקה: "שאלוהים יעניש אותו, אלוהים, אם אתה שומע אותי".

קברו של דוד אגאייב ז
קברו של דוד אגאייב ז"ל

"התחיל להיות אובססיבי"

דוד ואסתר הגיעו מגאורגיה לנתניה אחרי נפילת ברית המועצות, בידיים ריקות. משפחה קטנה, שהייתה נחושה להצליח להשתלב בארץ. בר, אז רגינה, הרגישה שעשתה את זה, כשכבשה את ליבו של כפיר עטיה, הצבר, שמכל הבנות בחר דווקא בה. "הכרתי אותו כילדה, הוא היה נורא יפה פעם, וכולן רצו אותו", נזכרה. האם סיפרה שהשניים הכירו בים: "היא הביאה לי באמת בחור יפה יפה, היה ברור לי שהוא היה מלך השכונה".

 האידיליה הזאת לא נמשכה הרבה זמן: ההורים של בר הבינו שמשהו לא טוב קורה לבת שלהם. האם סיפרה כי בר לא רצתה ללכת לבית הספר והחלה להיעלם: "כמעט יכלה להדרדר לי". בר הוסיפה: "הוא התחיל ממש-ממש להיות אובססיבי. פתאום הייתי מאחרת באיזה חצי שעה - פשוט פיצץ אותי מכות. ואז התחלתי לקלוט שמשהו לא תקין. אבל הוא בא, והוא היה מתחנן, כמו כלב, ו'סליחה' ו'פעם אחרונה' – כנראה שקניתי את זה".

כפיר עטיה
צילום: דוברות המשטרה

האם כעסה על כך שכפיר לא רוצה לעבוד או ללמוד או להתגייס – ובר נזכרה: "שם התחילה הבועה לבעבע, ואז כבר התחלתי להתרחק". בשלב זה החל לבוא למקום עבודתם של ההורים ומחכה להם. האם אסתר עודדה את בר להתגייס: "קומי, תלכי לצבא. הוא לא יימצא אותך בצבא." היא אף קנתה לבר אוטו כדי לשכנע אותה ובר התגייסה.

"פתח לו את כל הגולגולת"

אחרי השירות הצבאי יצאה ללמוד קוסמטיקה. בזמן שהיא בנתה מאפס קליניקה מצליחה, כפיר עטיה שדד סניף של בנק הדואר - אותו סניף שאבא שלו שדד כמה שנים קודם לכן, והכניסה והיציאה מהכלא הפכו לשגרת חייו.

בכל פעם ששוחרר מהכלא, המשפחה הייתה חווה את האימה מחדש: "צמיגים חתוכים, עכברים וחתולים מתים", נזכרה האם. הבת ציינה כי לכל חבריה היה מנקב את הצמיגים ומשחית את השמשות: "היה חורט כל מיני דברים בכניסה לבית, ניסה להצית את הקליניקה שלי פעם". בצל האיומים והפחד, בר עשתה הכול כדי להמשיך בחייה. העסק שלה שגשג, היא הכירה את לירון והשניים החליטו להתחתן.

בהכנות לחתונה דוד ז"ל היה מודאג והציע לאם לשכור חברה פרטית שתשגיח, מכיוון שידעו שכפיר יחכה בחוץ. החתונה עברה בשלום, ולירון התחיל לעבוד אצל אביה של בר, דוד, בחנות הצ'יינג' שלו. באחד המקרים הותקף לירון על ידי כפיר: "לירון אמר 'אל תדאגי, אני אצא, אני אדבר איתו, הכול יהיה בסדר'", נזכרה האלמנה. כפיר שלף סכין וחתך את פניו של לירון – סימן לתקיפה נשאר עד היום. לירון הגיש תלונה במשטרה, אבל תוך זמן קצר חזר בו. הוא חשש שהתלונה רק תלבה את האש, אבל גם זה לא עזר. כמה חודשים לאחר מכן, עטיה ארב לאבא של בר מתחת לבית.

"פתאום, מאחורי הפח, הוא קפץ על דוד. נתן לו כזו מכה וברח", סיפרה האלמנה. הבת בר נזכרה: "הדבר הראשון שהוא בא - לאבא שלי לחתוך לו את הגולגולת. פתח לו את כל הגולגולת". דוד עבר השתלות ושיקום במשך חודשים.

"המדינה אמרה שאין מה לעשות"

אחרי שהורשע בגרימת חבלה בנסיבות מחמירות, כפיר עטיה נידון לשבע שנות מאסר ומשפחת אגאייב נשמה לרווחה. המאסר של עטיה התארך לתשע שנים בגלל התנהגות אלימה בכלא ומשפחת אגרייב זכתה לעוד שנתיים של שקט. אבל לפני חמישה חודשים השקט הזה נגמר.

אסתר ודוד התייצבו בלשכת העובדת הסוציאלית לאחר שקיבלו את ההודעה על שחרורו הצפוי: "אנחנו באים, אני ודוד, ואומרים אסור לשחרר אותו. אסור לשחרר אותו". בר נזכרה: "אימא שלי התקשרה אליי ואמרה לי: 'תקשיבי, המדינה הציעה צו הרחקה כי הוא ריצה את העונש שלו, אין לנו מה לעשות. אמרתי שאין טעם לזה".

במקביל, גם ההורים של עטיה הבינו שהבן שלהם הוא פצצה מתקתקת ולקחו אותו לבית חולים פסיכיאטרי. הפסיכיאטר ביקש הוראת אשפוז כפויה מהפסיכיאטר המחוזי, שענה שהנאשם לא עומד בקריטריונים לצורך אשפוז כפוי והוא חזר הביתה. המשפחה גם פנתה למשטרה, שהציעה להם ללכת למקלט והוסיפה שאין מה לעשות כי הוא ריצה את עונשו. האב דוד אמר כי המשפחה מפחדת והוא מפחד – והסיפור אכן הסתיים ברצח. אחרי שציינו 30 לרצח, הן מנסות להתחיל לחזור לשגרה לתמרן בין העבודה לבין הדיונים בבית המשפט.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מפאת סודיות רפואית לא נוכל להתייחס למקרה הספציפי. ניתן לומר כי על פי החוק הקריטריונים לאשפוז מחייבים. אם הם לא מתקיימים לא ניתן לכפות על אזרח אשפוז אם אינו מסכים לכך".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "אנו משתתפים בצער המשפחה. בניגוד לנטען לפני מספר מספר חדשים פנתה בתו של דוד אגאייב לשירותי הרווחה והביעה חשש משחרורו העתידי. גורמי הרווחה ונציג המשטרה זימנו אותה ואת אביה לפגישה כדי להציע אפשרויות טיפול שונות, על אף שלא נטען על אף אירוע פלילי מצד החשוד. בשום שלב לא הוגשה במשטרה תלונה נגד החשוד למעט אירוע בודד לפני כעשור שבגינו הורשע החשוד וריצה מאסר ממושך".

דוד אגייב ז
20 שנה של אימה. דוד ז"ל ובנותיו