דנה ויס, הפרשנית המדינית של חדשות 12 ואחת הנשים שקידמו את ועידת המשפיעות, סיפרה הבוקר (שני) בשיחה פתוחה עם אופירה אסייג על הזווית שלה כאישה, כעיתונאית וגם כאימא.
איך היית מגדירה את דנה בכמה משפטים?
"אספר לך סיפור שלוקח אותי 22 שנה אחורה. כשהבן הבכור שלי איתי היה קטן, רפי בן זוגי היה הרבה בחו"ל. הוא עבד בהייטק ואני הייתי צריכה גם לעבוד וגם לטפל באיתי. הוא לא אהב לישון, אבל אני הייתי מאוד עייפה. ואז הוא היה צורח בלילה 'אימא' – כלום לא קורה. 'אימא דנה' – כלום לא קורה. ואז הוא היה צורח 'אימא דנה ויס בקבוק' והייתי קמה. אז אני אימא דנה ויס בקבוק".
"אני לא עסוקה בהגדרות של עצמי", סיפרה ויס בהמשך. "אני חושבת שמה שמגדיר אותי זו ההבנה שיש לי זכות לעשות את מה שאני עושה ושאני באמת קמה כל בוקר ועדיין מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי מחדש, כל בוקר. כל בוקר".
בגלל שאנחנו נשים או בגלל שאת עובדת בחברת החדשות?
"מכיוון שיש לי את האמון של הציבור, יש לי את הקשב של הציבור, יש לי במה, יש לי מיקרופון, יש לי אחריות. ולכן אני צריכה לעבוד מאוד קשה כדי להצדיק את כל הדברים האלה וככה אני מרגישה כל בוקר".
יש בך קצת רגשות אשם ש-3 בנים היו צריכים את אימא דנה ויס קצת יותר?
"לי אין רגשות אשם. אני עושה את הכי טוב שאני יכולה, אני נותנת לבנים שלי מודל. משהם קטנים אני משתפת אותם בעבודה, הם המזכירים שלי. כשאני נוהגת הם יודעים לענות כל הוואטספים. זאת אני. זאת עסקת החבילה ואין לי רגשות אשם".
איזו אימא את?
"חופרת כמו שהם אומרים. אם אני רוצה משהו – עד שהם לא עושים אני לא מניחה".
על הריאיון מעורר ההדים וגם הביקורת עם רותם סלע, סיפרה ויס שהיא שמחה בעיקר על כך ש"כמו שהיא אמרה לי (סלע), היא בטוחה שלמוחרת בבוקר נשים ידפקו על הדלת של הבוס ויגידו 'טוב, אני רוצה לדבר על המשכורת'. אני חושבת שזו הייתה הזדמנות מבחינת רותם סלע לבוא לידי ביטוי ובאמת להראות עוד פן של איך להתנהל בתור תור אישה חזקה בתעשייה. זה היה מאוד רשים. אני ממש לא חושבת שעשיתי לה הנחות".
על השופטת בדימוס אתי כרייף, אמרה ויס שטוב שטוב שמי שנכנס לבית המשפט יראה גם אנשים שלא מורמים מעם ולא מתנהלים כאלים, אלא כבני אדם. עם זאת, הוסיפה, "יכול להיות שבאמת מקומה הוא עכשיו בפוליטיקה, באולפנים, ואולי נכון היה שהיא בעצם עזבה את המשפט".
ב-2022, האם אפשר לומר שמעמד הנשים אפילו קצת יותר משווה?
"המעמד הוא לא שווה. לפני איזה 15 שנה הזמינו אותי לפאנל ביום האישה ואני עוד לא הייתי מוארת אז, לא ראיתי את האמת. ישבתי שם ודיברתי איך הכול הולך סבבה, איך הכול בסדר. אני מסתדרת עם בן הזוג שלי, יש לי ילדים... ואז ישבה על הבמה בילי מוסקונה-לרמן ופתחה עלי פה. ביישה אותי, ירדתי בדמעות מהבמה. ואחר כ באתי אליה ואמרתי לה בילי תודה, תודה שפתחת לי את העיניים".
"היא אמרה לי 'אסור לאף אחת לקחת את החוויה האישית שלה ולהשליך על האחרות'", הסבירה ויס. "עשינו פה ועידה ויכולנו למלא עוד 3 ימים של ליין-אפ מלא כי כל כך הרבה נשים משפיעות יש, אבל על כל אישה משפיעה יש כל כך הרבה נשים שלא משפיעות כי הן נמצאות במערכות יחסים שלא מאפשרות להן, כי מסגרת העבודה שלהן לא מאפשרת, כי הן נמצאות בחברה שלא מאפשרת להן להיבחר לכנסת או כי הן נמצאות בחברה ששמה אותן בקצה של האוטובוס. יש כל כך הרבה עוד דרך לעשות".
"אחד מהדברים שיש תענוג בלחצות את גיל 50 זו ההבנה שנשים נחמדות לא מחוללות מהפכות", סיכמה ויס. "אני רוצה להיות מקצועית, אני רוצה להיות ערכית, אני רוצה להיות בת אדם, אני רוצה לראות את האנשים מסביבי. אבל אני מוכנה בגיל הזה כבר לוותר על 'היא נורא נחמדה'. אני אשמח שיגידו את זה עלי, בטח הסביבה הקרובה שלי, אבל אני רוצה שאנשים שנמצאים לידי יגידו 'וואלה, היא קמה בבוקר כשהיא מוכנה והיא מקצועית. היא רואה אותנו והיא משתדלת להתנהג לכולם כמו שצריך'. צריך להיפרד מהנחמדה".