מהצד נראה שימים טובים עוברים על הכינרת. המים זורמים סוף סוף בשפע, ההרים ירוקים, ותמונות הגלויות האלה, שבעיקר אם אתה ישראלי, הן פשוט שורפות לך את העיניים ואת הלב.
אבל הכינרת, וזה לא רק בגלל הרוח המזרחית, השרקייה, הכינרת סוערת. זה נשמע קצת כמו גברי במערכון ההוא של הגשש על טבריה, אבל המצב ממש לא מצחיק.
"הצעקות של השחפים. אתה מרגיש את הים כשאתה שומע אותן. תאמין לי, הם בוכים כמונו. כמו הדייגים הם בוכים כזה גם. אין להם גם מה לאכול, וגם לדייגים אין מה לאכול", אומר יעקב פדידה, יו"ר ארגון הדייגים בכינרת.
וכך, בהחלטה דרמטית החליט לפתע משרד החקלאות להפסיק לשנתיים את הדיג בכינרת. פשוט - נגמרו הדגים. המספרים מתסכלים. אם ב-2005 שלל הדיג עמד על 480 טון, ב-2009 הגיעו ל-8 טון. זאת אומרת שהים נכחד. ובכל זאת, לדייגים האלה עצרו ביום אחד את הפרנסה. התחושה שלהם שלחקלאים אחרים, חזקים יותר, היו מתייחסים קצת אחרת.
"מה נשאר לדייגים לעשות? לגנוב"
ממה הם יביאו כסף לילדים? "אלך לגנוב, זה מה שנשאר לדייגים לעשות", אומר מומו, דייג בכינרת. לא צריך הרבה כדי להבין נגד מי מופנה הכעס. אותו מאבק ישן וטעון נגד מי שלדעתם עומד מאחורי המהלך הזה, מי ששולט במשרד החקלאות - אנשי בריכות הדגים בקיבוצים.
אנשי הקיבוצים מתלוננים שהם סובלים מגניבות דגים. הם בטוחים שמדובר בדייגי הכינרת. "אנחנו מעריכים שהשנה היה לנו נזק של בין 20 ל-30 טון גנבות. זה עצוב כי זה גם שכנים שלכם, וגם אחים שלכם למקצוע.
אבל לא כולם מסכימים שמדובר באותם אחים. "הדייגים היום, בחלקם, שיושבים בכינרת, אני יכול להגיד בפה מלא, אני לא מתבייש בזה, הם לא דייגים. הם מוכנים להרעיל, הם מוכנים לעשות דברים שלא מקובלים במקצוע שלנו". החבר'ה בכינרת טוענים כמובן שמדובר בהאשמות מופרכות.
מה שברור הוא שהדייגים מהקיבוץ ואלה מטבריה משתמשים בדיוק באותם מים, מי כינרת שזורמים גם לברכות. האם אלה נשימות אחרונות של דגים בכינרת? נקווה שלא.