במקום קטן אחד בתוך ים של ייאוש ונתק מוחלט שבין ישראל לפלסטינים, מתקיים לו אי של שפיות ואנושיות ואחוות עמים. המרכז הבינלאומי למומי לב מולדים, כאן בבית החולים לילדים על שם ספרא, הוא לא רק דוגמה ומופת לרפואה ברמתה הגבוהה ביותר, הוא בעיקר המקום היחידי באזור החולה שלנו, שבו יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, נלחמים יחד להצלת חיים.
בשישה מתוך שמונה חדרי הטיפול הנמרץ, מאושפזים תינוקות מעזה ומשטחי הגדה המערבית. כאן בעצם מתנהלות שיחות הקרבה היחידות המתנהלות כיום באמת בינינו לבינהם. "כמחצית מהחולים שאנחנו מטפלים בהם והמשפחות שבאות איתם, זה חולים שמגיעים מהשטחים של הרשות הפלסטינית, חלק מעזה, חלק משכם, מחברון", מסביר דוקטור צביקה אדלר.
"אנחנו מכירים פלסטינים מחבלים, והם מכירים ישראלים חיילים. ופתאום אנשים נפגשים ורואים אנשים ואנשים. אימהות עוזרות לאימהות" מתאר ד"ר אוריאל כץ. "אני לא ראיתי אפילו פעם אחת איזשהו ביטוי של עוינות, של זרות - ההיפך. יש מעין שותפות גורל, אנשים פתאום רואים אחד את השני כאנשים.
במידה מסוימת האחות דנית לב-יונה שעובדת במחלקה, היא כיום הבן אדם היחידי בעולם שמחבר בין תל אביב לעזה. קריאות המצוקה מבתי החולים שם מגיעות היישר לטלפון הנייד שלה. והיא מקשיבה, קולטת, מאשרת, מתאמת ומחברת, ובעיקר דואגת שהדרך ממחסום ארז לתל השומר תהיה קצרה ובטוחה.