לקשיים של מי שנפצע מפגיעת רקטה מתווסף לעיתים הקושי להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית. הביטוח הלאומי שלל קצבת נכות מתושבת הדרום שנפצעה קשה במבצע עופרת יצוקה. הסיבה: בגלל פציעתה היא לא יכלה להתייצב לדיון על מצבה.
בכלי רכב שספג פגיעה מרסיסי גראד יומיים לפני תום מבצע "עופרת יצוקה" ישבה הד"ר חלי ברקן, מרצה באוניברסיטת בן גוריון שבדיוק סיימה את השיעור והייתה בדרכה הביתה. "התקשרו אל ההורים שלי, אמרו להם: 'תבואו מהר, אנחנו לא יודעים כמה זמן נשאר'", היא מספרת.
כדוריות המתכת פגעו באיבריה הפנימיים, היא סבלה מפגיעות אורתופדיות ונפשיות. אחרי אשפוז בטיפול נמרץ בסורוקה הועברה לשיקום בתל השומר. שלוש שנים עברו מאז והיא עדיין נאבקת בביטוח הלאומי. "מאותו רגע ואילך מתחיל קרב חדש, על נכויות, על כסף. תאמין לי שאני מוכנה לשלם מהיום עד סוף ימיי פי חמש מכל מה ששילמתי לביטוח הלאומי עד היום, כדי שיחזירו אותי אחורה".
"הלוואי שהייתי יכולה לנסוע רחוק"
רק אחרי שנתיים וחצי של טרטורים בוועדות הרפואיות הוכרה ד"ר ברקן כנכה בשיעור של 91%. לפי חצי שנה הוכרה, ומיד הזדרז הביטוח הלאומי לערער על הקביעה של הוועדה הרפואית ולפיה היא סובלת מתופעות חמורות של פוסט טראומה. "ידוע על טיפול פסיכולוגי בעברה מבלי שהומצא חומר רלוונטי בנדון", נכתב בערעור.
"אני גם פסיכולוגית בעצמי, אז מה? אז היה גם פסיכיאטר שאמר שבגלל שאני פסיכולוגית לא יכול להיות שיש לי טראומה, כי אני יודעת איך טראומה צריכה להיות. אף אחד לא יודע לזייף פוסט טראומה", היא אומרת בדמעות. ממרצה פעילה ונמרצת במחלקה למנהל עסקים בבן גוריון הפכה ד"ר ברקן לשבר כלי. היא כמעט ואינה יוצאת מהבית. כניסה לרכב מחזירה את הטראומה. נהיגה למרחקים אינה באה בחשבון.
כשנתבקשה להגיע לוועדת עררים בירושלים ביקש עורך דינה לקיימה בבאר שבע - הביטוח הלאומי סירב. "הלוואי שהייתי יכולה לנסוע רחוק. הכי רחוק. הלוואי שהייתי יכולה לנסוע לחרמון, לשלג. לים. אני רוצה. אי אפשר, זה בלתי אפשרי". וכך, משלא הופיעה לוועדת העררים שלה לה הביטוח הלאומי מכתב ובו הוא מבשר לה שהוא מפסיק לשלם לה את גמלת הנכות ומפסיק לטפל בה כנפגעת פעולות איבה.
מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הערעור על קביעת הנכות התבסס על הצורך להתייחס לרקע ולמצב הקודם של התובעת. אנו מצפים שהתובעת תשתף איתנו פעולה כדי שהוועדה הרפואית תבדוק אותה. לעניין מיקום הוועדה - אנו נתחשב כמובן במגבלותיה".