בתה של מירי כהן, שנלקחה אתמול כבת ערובה באירוע הירי בבאר שבע, חיכתה במשך שעה וחצי שנראתה כמו נצח עד שהבינה כי אמה בחיים. "לא הפסקתי לבכות", סיפרה לירון כהן היום לחדשות 2 באינטרנט. "עכשיו אני רק רוצה שאמא תהיה שמחה".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

לירון, אחת מחמשת ילדיה של מירי, הבינה שמשהו לא כשורה כשניסתה להשיג את אמה ולא הצליחה. "אמא תמיד עונה לי", סיפרה. "היתה לי תחושה שקרה משהו. אף אחד לא ענה לי". כשהבינה שהאירוע עליו דווח בתקשורת התרחש בסניף בו עובדת אמה, החשש הלך וגבר. "זה סניף קטן וכשאומרים ארבעה הרוגים, מה הסיכוי שאמא שלי לא בין ההרוגים?", תהתה.

בעודה בוכה לקחו, אותה בבית הספר אל המזכירות. כעבור כשעה וחצי הגיעו חברותיה והראו לה תמונה של אמה שהתפרסמה. "אמרו לי: 'הנה אמא שלך'. ראיתי במטושטש ואמרו לי שהיא היתה בת ערובה". לירון מיהרה למיון ורק כעבור כחצי שעה, כשאפשרו לה לראות את האם, נשמה לרווחה.

האם והבת. "אמא תמיד עונה לי" (צילום: חדשות 2)
האם והבת. "אמא תמיד עונה לי" | צילום: חדשות 2

האם: "ראיתי שהוא מכניס את האקדח לפה וקפאתי"

באותן שעות של דאגה, שכבה אמה בסניף הבנק ב"נווה זאב" כשהיורה מאיים עליה בנשקו. "אמרתי לו בשקט: 'תן לי לצאת, תן לי לצאת''", שיחזרה הבוקר מירי כהן. "ראיתי שהוא מכניס את האקדח לפה וקפאתי. הוא אמר לי תעמדי תסתובבי עם הראש לקיר והגב אליי".

מירי התחננה ואמרה כי היא לא יכולה לקום. "פחדתי, אמרתי זה הסוף שלי. אני לא יכולה להיות עם הגב אליו כי הוא יירה בי ויתאבד". אלון הוציא את האקדח מפיו ושב לדרוש מבת הערובה להסתובב אל הקיר. "מלמלתי: 'רק אלוהים יעזור לי ואז הוא שוב הכניס את האקדח לפנה ושמעתי יריה'".

כהן מחולצת מזירת האירוע (צילום: חדשות 2)
כהן מטופלת ע"י צוות מד"א, אתמול | צילום: חדשות 2

כשיצאה מירי החוצה, ראתה שוטרים רבים עם נשקים מכוונים. "לא ראיתי את חברי לעבודה", סיפרה, "ראיתי את כל השכונה בחוץ וחשבתי על המשפחה שלי". כשהועלתה לאמבולנס ביקשה לדבר עם בעלה אך הוא לא ענה. גם עם ילדיה לא הצליחה ליצור קשר. "התקשרתי להורים שלי", אמרה, "אמא ענתה והיתה מבוהלת. הבנתי שהיא לא יודעת ואמרתי לה שאני בעובדה והיו קצת מכות". אחרי שפגשה את ההורים אביה לא הפסיק לבכות והיא ניסתה להרגיעו.

עכשיו לא יודעת מירי כיצד תחזור לעבודה בסניף הבנק בוא התרחש הכל. "אני עייפה, אני רואה את הכל מולי. יהיה לי קשה לחזור לאותו מקום והעובדים שעבדתי איתם לא יהיו שם".