כבר מבחוץ זה נראה שונה. מי שעובר את ב"ש לדרום לא יכול להחמיץ את החומות הצבעוניות, מול החומות האפורות עם מגדלי השמירה. זה לצד זה, הכלא הציבורי מול הכלא הפרטי.
מלכה המאירי, מפרוייקט ההקמה, התלוותה אלינו לסיור מודרך בכלא החדש מהניילונים, "כלא נגבה". וזה נשמע ונראה כמו קבלן בדירה לדוגמא. "כאן יש מים חמים 24 שעות ביממה, על הטמפרטורה של המים שולטים. תנורי חימום במקלחות. בכל אגף יש מטבחון. כאן יש חדר כושר. במטבח יהיו ארוחות בוקר, צהריים וערב".
לא יהיו שם אסירים ביטחוניים, לא אסירים מסוכנים. גם נרקומנים לא יגיעו לשם. ואם מי שיהיה שם ייענש, גם זה לא יהיה בחומרה. הצינוק נראה כמו כל תא אחר. ההבדל: האוכל מוגש דרך חרך בדלת המתכת הגדולה.
בימים אלה מוכשרים לעבודתם הסוהרים שינהלו את בית הכלא הפרטי. הם חדורי מוטיבציה ואידיאלים, אבל לאף אחד מהם אין הכשרה בעבודה עם אסירים. "רק בסדרות בטלוויזיה", מודה אחד הסוהרים לעתיד.
בג"ץ מעכב את הפתיחה
"מי שצריך לעשות את העבודה הזאת זה המדינה", אמר לחדשות 2 עו"ד אילן וסרמן, אחד ממגישי העתירה לבג"ץ, עתירה שהתקבלה ונכון לעכשיו מונעת את פתיחתו של הכלא הפרטי. "אי אפשר שגורם פרטי יחליט אם לנכות שליש או לא, אם האסיר יכול לטייל בחצר או לא".
עוד טענה של מגישי הבג"ץ היא תנאי ההעסקה של הסוהרים. למרות זאת הסוהרים הבלתי-מנוסים מספרים לנו, "השיקול הכספי לא משחק כאן".
"אם נצליח לגרום לכך שפחות אסירים יחזרו לכלא וזאת תהיה הצלחתי אני אשמח להקים עוד מתקנים כאלה", מספר אחד אברהם קוזניצקי, אחד מבעלי בית הסוהר הפרטי. בסופו של דבר, קוזניצקי מעוניין לעשות כסף מבית הסוהר. "אני לא מאמין בשום פרויקט שהוא לא על בסיס כלכלי".